פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
8706/03
בפני: כבוד
השופטת ד' ביניש
כבוד
השופט א' א לוי
כבוד
השופט א' גרוניס
העותר: אונופרש
ראדו
נ
ג ד
המשיבים: 1.
שר הפנים
2.
המוסד לביטוח לאומי
עתירה למתן צו
על תנאי
פסק-דין
השופט א' גרוניס:
1.העתירה מכוונת נגד החלטתו של המשיב 1 (להלן - שר הפנים) שלא להאריך את אשרת השהייה של העותר בארץ וכנגד החלטת המשיב 2 שלא ליתן לעותר קצבת נכות מעבודה. העותר הינו אזרח רומניה אשר נפגע בישראל בתאונת עבודה והפך כתוצאה ממנה למשותק בארבע גפיו. בעקבות התאונה מנהל העותר הליכים משפטיים שונים בבית המשפט המחוזי בחיפה ובבית הדין לעבודה. לאחר התאונה פנה העותר למשרד הפנים בבקשה לאשרת שהייה בארץ, אולם נענה בשלילה. בשל היעדר אשרת שהייה בארץ הפסיק המשיב 2 ליתן לעותר קיצבת נכות מעבודה. לטענת העותר, נוכח מצבו והצורך לנהל הליכים משפטיים, הרי עליו להימצא בארץ לכל הפחות עד לסיום ההליכים המשפטיים אותם הוא מנהל.
2.השאלה המתבקשת היא מדוע הוגשה העתירה לבית משפט זה, שכן העותר יכול היה להביא את עצומותיו בפני רשויות שיפוט אחרות. כמובן, שלבית משפט זה נתונה הסמכות לדון בעתירה (ראו למשל בג"צ 2208/02 סלאמה נ' שר הפנים , פ"ד נו(5) 950), אך קיומו של סעד חלופי מוביל לדחיית העתירה על הסף. פרט 12 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן - החוק) קובע, כי לבית המשפט לעניינים מינהליים נתונה הסמכות לדון בהחלטה של רשות בענייני אשרת כניסה ורישיונות ישיבה ועבודה לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. מכאן, שהעותר יכול למצוא סעד לאו דווקא בפני בית המשפט הגבוה לצדק. מן העתירה עצמה עולה שעיקר טענותיו של העותר מכוונות נגד משרד הפנים, שלא השיב לו תשובה עניינית לבקשתו לקבלת אשרה. אילו היה מקבל אשרת שהייה ממילא, כך נראה, היה המשיב 2 ממשיך לשלם לעותר את קצבת הנכות. יצוין, כי אין לשלם גמלה לפי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, למי ששוהה בארץ שלא כדין (סעיף 324ב(א) לחוק; לפרשנות הסעיף ראו בג"ץ 1911/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר האוצר (ניתן ביום 12.11.03) ). מכל מקום ההשגה בעניין אי תשלום קיצבת הנכות מקומה בבית הדין לעבודה.
3.כנראה שפנייתו של העותר לבית משפט זה נעשתה לאור מצבו הרפואי הקשה וכן הקושי הכלכלי עקב אי תשלום הקיצבה, ובהנחה שעניין האשרה יוסדר במהירות בגידרה של עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. נימוק זה אינו צריך להביא, בנסיבות העניין, להתעלמות מקיומו של סעד חלופי. אין שום סיבה שההליכים בבית המשפט לעניינים מינהליים ובבית הדין לעבודה יתארכו מעבר למידה הראויה.
העתירה נדחית, אם כן, על הסף.
ניתן היום, כ"א בחשון תשס"ד
(16.11.03).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ש ו פ ט