בג"ץ 8736/11 דוד בן שיטרית נ. בית המשפט המחוזי ב"ש

השופטת ע' ארבל :

1.

כנגד העותר הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע המייחס לו עבירה של רצח ונשיאת נשק. בא-כוח העותר הגיש בקשה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: פקודת הראיות ). המותב הדן בעניינו הפנה את הבקשה לדיון בפני דן יחיד. לאחר שהתקיים דיון בבקשה היא נדחתה. ערר על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה בנימוק שלא ניתן לערור על החלטות לפי סעיף 45 לפקודת הראיות (בש"פ 3071/11). בעקבות זאת שב ופנה בא-כוח העותר אל המותב הדן בתיק וטען כי הדיון התנהל בחוסר סמכות, שכן לטענתו יש לקיים דיון בבקשה להסרת חיסיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות רק בפני המותב הדן בתיק. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו של בא-כוח העותר וקבע כי אין לפרש את סעיף 45 לפקודת הראיות כמחייב דיון דווקא בפני המותב הדן בתיק העיקרי, וכי הדבר תלוי בפרקטיקה הנהוגה באותו בית משפט. הודגש כי דווקא הדיון שלא בפני המותב הדן בתיק העיקרי מאפשר למנוע את חשיפת המותב לראיות בלתי קבילות, וכן למנוע פגיעה במראית פני הצדק.

מכאן העתירה שבפנינו.

2.

בא-כוח העותר טוען כי פסיקת בית משפט זה פירשה את סעיף 45 לפקודת הראיות כמחייב לדון בעתירה לגילוי ראיה חסויה בשל טובת הציבור בפני המותב הדן בתיק העיקרי. לטענתו, אין מדובר בסוגיה מתחום הנוהג אלא בסוגיה מתחום הסמכות. עוד הוא טוען כי אין דן יחיד יכול לדון בסוגייה כל-כך חשובה ומכרעת כגילוי ראיה על פי סעיף 45 לפקודת הראיות. משכך מבקש בא-כוח העותר כי נורה להרכב הדן במשפטו של העותר לדון בבקשה לגילוי ראיה.

3.

המשיבה 2 טוענת כי העתירה היא ניסיון לשוב ולערור על החלטה שנתקבלה בבית המשפט המחוזי שלא לשביעות רצונו של העותר. העותר כלל לא העלה את טענות הסמכות כשנידונה בקשתו בפני דן יחיד בבית המשפט המחוזי או בערר שהגיש לבית משפט זה, אלא רק לאחר שנדחתה בקשתו. בכך, לטענת המשיבה 2, התנהל שלא בתום לב. כן טוענת המשיבה 2 כי אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על החלטות שקיבלו בתי משפט מוסמכים בישראל. לבסוף היא מציינת כי ביום 4.12.11 נעתר המותב השומע את ההוכחות בעניינו של העותר ועיין בחומר החסוי שחשיפתו מתבקשת, ושב וקבע כי אין מקום להורות על הסרת החיסיון כיוון שהחיסיון אינו פוגע בשום צורה בהגנת הנאשם.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. ככלל, לא ניתן לערער על החלטות ביניים בהליך פלילי אלא במסגרת ערעור על פסק הדין כולו. עקיפת כלל זה על ידי פנייה לבית המשפט הגבוה לצדק לא תתאפשר אלא במקרים חריגים ונדירים בהם עולה טענה ממשית ובעלת משקל בדבר חוסר סמכות או כאשר מתגלה תופעה קיצונית של שרירות הנוגעת לתחום המינהלי של ההליך (ראו בג"ץ 3118/10 ברמוחה נ' בית משפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' כרמל) , פסקה 2 (לא פורסם, 28.4.10)). המקרה דנן אינו נופל בחריגים אלו. ראשית יש לציין כי מתגובת המדינה עולה כי העתירה הפכה לתיאורטית לאחר שהמותב הדן בהליך העיקרי נאות לעיין בחומר החסוי בעצמו. היה ראוי כי בא-כוח העותר יעדכן את בית המשפט בדבר התפתחות זו בעצמו, התפתחות שמצדיקה בפני עצמה את דחיית העתירה על הסף. מעבר לדרוש אומר כי ההלכות אליהן הפנה בא-כוח העותר אינן מצביעות על כך שפרשנותו של סעיף 45 לפקודת הראיות מחייבת את עריכת הדיון בבקשה לגילוי ראיה בפני המותב הדן בתיק העיקרי. הלכות אלו כולן עוסקות במצב דברים הפוך בו משיג הנאשם על חשיפת המותב הדן בעניינו לחומר החסוי בשל הדיון בבקשה לגילוי ראיה. נקבע במקרים אלו כי הפרקטיקה הנוהגת לפיה דן המותב שדן בהליך העיקרי גם בבקשה לגילוי ראיה אינה פסולה ונתמכת בלשונו של סעיף 45 לפקודת הראיות. מכך אין להסיק לטעמי כי הפרקטיקה ההפוכה, המעבירה את הדיון בבקשה לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות בפני שופט שאינו דן בהליך העיקרי, אינה בסמכותו של בית המשפט. מצב דברים זה אינו מעורר קושי בדרך כלל, ולפיכך טרם נידון על ידי בית משפט זה (ראו והשוו בש"פ 9305/08 פלוני נ' בית ספר אל מאמוניה לבנות (לא פורסמה, 3.12.08)). מכל מקום, כאמור, העתירה התייתרה ודינה להידחות.

העתירה נדחית ללא צו להוצאות.