בג"ץ 8808/01 אברהם גולדפישר נ. בנימין לוסטמן

1.אביו של המבקש, שנפטר ביום 26.8.94, היה דייר מוגן בחנות שנמצאת ברחוב דיזינגוף 203א' בתל אביב ( להלן: החנות ). לאחר מות האב, הגישו התובעים תביעה לפינוי המבקש ואחיו - מר צבי גולדפישר, מן החנות ( להלן: האח ). המבקש טען בפני בית המשפט, בנפרד מאחיו, כי השניים הפכו להיות דיירים מוגנים בחנות, מכוח דיירתו המוגנת של האב ומשום שהאח המשיך לנהל את העסק כנדרש על פי הוראות סעיף 26 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב1972-. עוד טען המבקש, כי הסיבה שבשלה הוא עצמו לא המשיך לנהל את העסק של האב, היתה צו מניעה זמני שהוצא כנגדו במסגרת הליכים שיזם האח. לגישתו, מסיבה זו הפך הוא עצמו לדייר מוגן. לחילופין טען המבקש, כי מגיע לו להפוך דייר מוגן כסעד מן הצדק. המשיבים טענו בפני בית משפט השלום, כי משום שהאחים לא המשיכו לנהל את עסקו של האב, לא הפכו להיות דיירים מוגנים בה.

בית משפט השלום קיבל את תביעת הפינוי, וציווה על המערער לפנות ולסלק ידו מן החנות. בית משפט השלום קבע בפסק דינו, כי האח לא המשיך לנהל את עסקו של האב, אלא לאחר 8 חודשים מיום המוות. על כן נקבע, כי לא הפך דייר מוגן. האח לא ערער על פסק דין זה. לגבי המבקש, קבע בית משפט השלום כי לא נתקיימו בו תנאי סעיף 26 הנ"ל, ועל כן לא הפך גם הוא לדייר מוגן. עוד נקבע, כי הסעיף אינו מכיר בנסיבות כלשהן, בהן על אף אי ניהולו של העסק יהפוך אדם להיות דייר מוגן. על כן, לא מצא בית המשפט בצו המניעה שהוצא לבקשת האח דבר שיכול היה להפוך את המבקש לדייר מוגן.

2.על פסק דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט (השופטים י' גולדברג, א' גרוניס וע' פוגלמן) דחה את הערעור, והסביר כי צו המניעה שהוצא אינו הופך את המערער לדייר מוגן, לאחר שבמשך 7 השנים שעברו עד ליום מתן פסק הדין בערעור לא ניהל בחנות עסק. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

3.אין מחלוקת, כי המבקש עצמו לא ניהל את העסק של האב, כנדרש על מנת שיהפוך לדייר מוגן מכוח סעיף 26 הנ"ל. שתי הערכאות הקודמות דנו בהרחבה בטענות המבקש בדבר צו המניעה שהוצא לו ובדבר השלכותיו על תחולת הסעיף הנ"ל. כמותן, גם אני סבור כי צו המניעה שהוצא במסגרת התדיינות משפטית עם אחיו, ושאינו קשור כלל במשיבים, אינו יכול להיות בעל משקל לעניין הפיכתו של המבקש לדייר מוגן, שעה שבפועל במשך שנים רבות לא ניהל המבקש את עסקו של האב כנדרש לשם הפיכתו לדייר מוגן. עוד אציין, כי צו המניעה נגד המבקש הוצא חודש לאחר פטירת האב, ובוטל ביום 26.12.94 בפסק בורר. המבקש לא ניהל את עסקו של אביו גם בתקופה שבה לא היו צווי המניעה בתוקף.

הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך 10,000 ש"ח.