בג"ץ 8847/11 פלוני נ. השופט דניאל טפרהרג

השופטת ע' ארבל :

עניינה של העתירה בהליך שמתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. לצד עתירתם, הגישו העותרים גם בקשה למתן צו ביניים הזהה כמעט לחלוטין לסעדים המבוקשים בעתירה.

1.

בין העותר לבין המשיבה 2 מתנהל הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בנושא תביעה רכושית, תביעת מזונות ותביעת משמורת שהגישה כנגדו המשיבה 2.

2.

העותרים טוענים כי במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה הוציא המשיב 1 תחת ידיו מספר החלטות הנוגעות לשינוי מועדי הדיונים, שלא בהתאם ל הוראות נוהל נשיאת בית המשפט העליון – טיפול בבקשות לדחיית מועדי דיון (פורסם ביום 5.1.10). כן מעלה העותר טענות בדבר פרסום החלטות בטרם ניתנה לעותרים אפשרות להגיב על כתב הטענות שהגיש הצד שכנגד וטענות כנגד החלטה על פרסום ההחלטות מבלי שניתנה להם אפשרות להביע דעתם בענין אופן הפרסום.

3.

העותר טוען כי אין לו כל סעד אחר זולת פניה לבית משפט זה, וזאת נוכח הוראות צו בתי-המשפט ( סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט ) הקובע כי לא תינתן רשות ערעור על החלטה בענין קביעה ושינוי מועדי דיון ומועדים להגשת כתבי טענות ובקשות. כן מציין העותר כי המשיב 1 דחה מספר בקשות שהגיש העותר לפסילתו של המשיב 1 מלשבת ולדון בהליכים בענייננו, וכי ערעור שהגיש על החלטות אלה – נדחה על-ידי נשיאת בית המשפט העליון ד' ביניש.

4.

דין העתירה להידחות על הסף. ככלל, אין להשיג על החלטות ביניים של ערכאות השיפוט הרגילות בפני בית המשפט הגבוה לצדק, שכן בית משפט זה לא נועד לשמש כערכאת ערעור על בתי המשפט האזרחיים, ובכללם גם לא על בית המשפט לענייני משפחה (בג"ץ 9420/10 פלוני נ' מדינת ישראל מנהל בתי משפט

(לא פורסם, 3.2.11); בג"ץ 3351/10 פלוני נ' בית המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א (לא פורסם, 24.5.10); בג"ץ 3187/09 פלוני נ' בית משפט לענייני משפחה, כב' השופט ש. אלבז (לא פורסם, 28.4.09)). הוא הדין בנוגע להחלטות אשר לגביהן נקבע כי לא תינתן רשות ערעור, שכן על החלטות מסוג זה ניתן להשיג בגדרו של ערעור על פסק-הדין בהליך (סעיף 2 לצו בתי המשפט; בג"ץ 4130/11

עוואד נ' הקסטודיה די טרה סנטה (לא פורסם, 24.07.11 )). אכן, יתכנו מקרים חריגים

המוגבלים לסיטואציות של חוסר סמכות זועקת, או פגיעה בולטת בעיקרי הצדק הטבעי, בהם יזקק בית משפט זה לעתירה כנגד החלטת ביניים כאמור, וזאת מכוח סעיף 15 (ג) לחוק יסוד: השפיטה ( בג"ץ 9101/08 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 3.5.2009)).

אולם מבלי לגרוע מחשיבותה של העמידה בהוראות הנוהל בדבר דחיית מועדי דיונים ואף מבלי להתייחס ליתר טענות העותרים לגופן, ניתן לומר באופן ברור כי הטענות שמעלים העותרים אינן נכנסות בגדרי מקרים חריגים אלה.

העתירה, אפוא, נדחית ועמה גם הבקשה לצו ביניים. העותרים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה על סך 3,000 ₪.