פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 9059/02
בפני:
כבוד המשנה לנשיא ת' אור
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת מ' נאור
המערער:
עבדאללה שאור
נ ג ד
המשיבה:
תנובה מרכז שיתופי לתוצרת חקלאות בישראל בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת"א 2057/99
שניתן ביום 11.8.02 על ידי כבוד השופטת ד' פלפל
תאריך הישיבה:
טו' בכסלו התשס"ד
(10.12.03)
בשם המערער:
עו"ד עימאד שוכרי
בשם המשיבה:
עו"ד דורון ועו"ד קליינבלט
פסק-דין
המערער, עבדאללה שאור, הוא תושב חברון, אשר עבד למחייתו, בין השנים 1986 ועד 15.9.98 בהובלות ו/או שיווק ו/או הפצת חומרי מזון המיוצרים על ידי המשיבה, תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאות בישראל בע"מ.
ביום 11.4.99 הוציא מר יצחק לוי, מנהל שיווק, מכירות והפצה של המשיבה, מכתב מופנה אל חברת ח'מיס, שהיתה סוכנת בלעדית של המשיבה, ולמר עמיר בן-אליעזר, מנהל תחום מגזרים במשיבה, וזו לשון המכתב:
"אל: חברת ח'מיס
הנדון: עבדאל קמאל חליל
הנ"ל עבד עם סניף באר שבע לסירוגין החל משנת 1986 ועד 15.9.98. הנ"ל מכר סחורה באיזור חברון.
הסיבה לעבודתו לסירוגין נובעת כתוצאה מקשיים כלכליים. בתקופות שלא עבד דרך סניף באר שבע דאג למשוך סחורה מסניפים אחרים בשמות אחרים.
בעקבות הסכם שנערך בין חברת ח'מיס לתנובה, שבו האחריות למכירות תנובה בגדה המערבית הן באחריות ח'מיס בלבד. על כן הופסקה האספקה לכל סוכני הגדה המערבית דרך סניף באר שבע.
כמו כן, בתקופת עבודתו של עבדאל קמאל חליל עם סניף באר שבע קניותיו בשנת 1998 עמדו על סכום של 75,000 ש"ח בחודש".
יצויין, שהמכתב לח'מיס נשלח לבקשת המערער, אשר ביקש ליצור קשרי עבודה או מסחר עם ח'מיס.
לטענת המערער, מכתב זה מהווה פרסם לשון הרע, וכתוצאה ממנו נגרמו לו נזקים רבים - חברת ח'מיס סירבה להעסיקו, והמכתב גם פוגע קשות בסיכויי העסקתו. על כן הגיש המערער תובענה נגד המשיבה, לפיצויים בסך 2,000,000 ש"ח. טענתו היתה, כי הוצאת השם הרע היתה בכך שנכתב שהוא עבד לסירוגין בשל קשיים כלכליים, וכן שבתקופות שלא עבד עם סניף באר שבע דאג למשוך סחורה מסניפים אחרים בשמות אחרים. לטענת המשיבה, גם אם מדובר בלשון הרע, חלות ההגנות העוסקות בפרסום שנעשה בתום לב. בנוסף, הפרסום לא חרג מהסביר, והוא אמת. כן טענה המשיבה, כי המכתב נכתב לבקשת המערער, אשר ביקש מהמשיבה מכתב על מהות היחסים בין הצדדים.
בית המשפט ניתח את עובדות המקרה על פי הראיות שבפניו, והגיע למסקנה שהמשיבה הוכיח את ההגנה של אמת הפרסום על פי סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 ( להלן: החוק ). על אף כל טענות בא כוח המערער בכתובים ובטיעוניו בפנינו, הגענו למסקנה שאין להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.
נזכיר עוד, שהמשיבה טענה שחלה בנסיבות המקרה גם ההגנה לפי סעיף 15(3) לחוק, וטענתה נראית לנו. אין ספק, שנוכח היות ח'מיס סוכנת בלעדית של המשיבה ועל רקע רצונה לברר אם לקשור יחסים מסחריים עם המערער - מתקיים לגבי משלוח המכתב אל ח'מיס התנאי של סעיף 15(3) לחוק. הפרסום גם לא חרג מן הסביר, ועל כן עומדת למשיבה החזקה שהפרסום נעשה בתום לב, כעולה מסעיף 16(א) לחוק. בנסיבות אלה, חלה על המשיבה גם הגנת סעיף 15(3) לחוק.
התוצאה היא, שדין הערעור להדחות, וכך אנו מחליטים. המערער ישא בשכר טרחת עורך דין של המשיבה בסך 25,000 ש"ח.
ניתן היום, טו' בכסלו
תשס"ד (10.12.2003).
המשנה
לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת