פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
9659/11
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
העותר:
ברוך פרץ
נ ג ד
המשיבים:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. המחלקה לחקירת שוטרים
3. מחלקת בגצים פרקליטות המדינה
4. בית משפט השלום
5. מרכז רפואי שיבא תל השומר
6. ממ"ר שמעון שמרוני
7. מת"ח יוסי בכר
8. ע.רמ"ס אבי מולר
9. מנהל מרכז רפואי שיבא פרופ' זאב רוטנשטיין -
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד צדוק חוגי
בשם המשיבים 3-1:
עו"ד מיטל בוכמן-שינדל
בשם המשיב 7:
עו"ד ירון קוסטליץ
בשם המשיב 8:
עו"ד מיכה פטמן
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
עניינה של העתירה בבקשת העותר, כי נורה להעמיד לדין פלילי את המשיבים 9-5 בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, וכן כי נוציא צו ביניים כנגד המשיב 4 לעיכוב ההליכים התלויים ועומדים כנגד העותר בבית משפט השלום בירושלים במסגרת ת"פ 1889/09. המדובר בפרשה עגומה ביותר, שמעבר לעניינו הספציפי של העותר, המצוי בהליכים ולא אדרש אליו, מגלה כי מתוך חילוקי דעות בין רשויות שונות לא טופל אדם חולה והשיב את נשמתו.
רקע
ב.
ביום 4.3.09 הוגש נגד העותר ואדם נוסף (להלן הנאשם 2 ) לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. כנטען בכתב האישום, ביום 29.5.08 אירעה תאונת דרכים בכביש 6, דרומית למחלף שורק. בתאונה היה מעורב רכב גנוב, שבו נסע המנוח, אשר שהה באותה העת בארץ באופן בלתי חוקי. במהלך התאונה נפצע המנוח, והועבר על ידי שוטרי תחנת רחובות לקבלת טיפול רפואי בבית חולים, ואושפז.
ג.
כנטען, ביום 12.6.08 התקבלה פנייה במשטרת רחובות שלפיה המנוח עתיד להשתחרר מאשפוז. נוכח האמור נשלח צוות שוטרים מתחנת רחובות לבית החולים על מנת להעביר את המנוח לתחנת המשטרה. המנוח נעצר בבית החולים בסמוך לשעה 15:30, והובא לתחנת המשטרה ברחובות, כשהוא לבוש בפיג'מת בית החולים ולגופו מחובר קטטר. צוין במסמכי השחרור, כי המנוח מבולבל, זקוק לעזרה באכילה ובשתייה, וכן להמשך טיפול ומעקב רפואיים.
ד.
לאחר עיון של הגורמים המשטרתיים הרפואיים במסמכי השחרור של המנוח הוחלט כי מעצרו כרוך בהשגחה רפואית, המתאפשרת רק במתקן מסוים של שירות בית הסוהר. נעשו נסיונות שונים על ידי מפקד תחנת המשטרה ברחובות וגורמים משטרתיים נוספים, לרבות מפקד המרחב, להסדיר מקום במעצר בעבור המנוח במסגרת שירות בתי הסוהר. משלא נמצא פתרון, המליץ המשיב 7 לשחררו. המלצתו נתקבלה על ידי המשיב 6.
ה.
בהתאם לתגובת המשיבים 3-1, העותר שירת אותה עת במשטרת ישראל ושימש באותו ערב כקצין תורן בתחנת רחובות. ביום 12.06.08 בשעות הלילה הורה המשיב 7 על שחרור המנוח לאיו"ש, וביקש כי ייעשה נסיון נוסף לדובבו על מנת לקבל פרטים מזהים. המנוח נלקח מתחנת המשטרה על ידי הנאשם 2 יחד עם שניים נוספים. נסיונותיהם לתקשר עם המנוח ולדובבו לא צלחו. הנאשם 2 עדכן טלפונית את העותר שנסיונות הזיהוי עלו בתוהו. העותר עידכן בכך את המשיב 7, וזה הורה להעביר את המנוח לידי כוחות צה"ל או מג"ב במטרה שיעבירוהו לאיו"ש. העותר מסר את הוראות המשיב 7 לנאשם 2, אשר בעזרת צוות הניידת ניסה להעביר את המנוח לידי נציגי כוחות הבטחון במחסום מכבים ובסמוך למחנה עופר, אך אלה סירבו לקבלו. הנאשם 2 עדכן את העותר והציע שהוא עצמו יכניס את המנוח לאיו"ש ויורידו בצומת מואר, אשר דרכו נכנסים פלסטינים לכיוון רמאללה. העותר נתן הסכמתו לכך לאחר שוידא כי הנאשם 2 מכיר את האזור, וכי אכן מדובר באזור מואר.
ו.
כנטען בכתב האישום, המנוח הורד מהניידת ביום 13.6.08 בסמוך לשעה 2:00 בכביש מס' 4, כ- 2 ק"מ ממחסום עטרות. מדובר בכביש בין עירוני ראשי, שבו אין מצויים בדרך כלל הולכי רגל, ושאינו סמוך לצומת או ליישוב כלשהם. המנוח הועבר אל מעבר למעקה הבטיחות בשולי הדרך ללא מזון וללא השגחה רפואית. הוא נפטר ביום 15.6.08 כתוצאה מהתייבשות, ונמצא בסמוך למקום שבו הורד על ידי צוות הניידת.
ז.
ביום 4.3.09 הוגש כאמור נגד העותר ונגד הנאשם 2 כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות. למשיב 7 נרשמה הערת מפקד.
ח.
ביום 28.11.10 הגיש העותר ליועץ המשפטי לממשלה בקשה לעיכוב הליכים נגדו, בטענה לאכיפה בררנית שכן לא הוגש כתב אישום נגד מעורבים נוספים. ביום 31.7.11 הגיש העותר טיעונים נוספים לתמיכה בבקשתו לעיכוב הליכים. ביום 3.11.11 נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד מלכיאל בלס.
ט.
בחודש יולי 2011 שב העותר והעלה את טענותיו לאכיפה בררנית כטענות מקדמיות במסגרת התיק הפלילי המתקיים נגדו. ביום 13.7.11 קבע בית המשפט (השופט לי-רן) כי הטענות המקדמיות טעונות הוכחה, וכי ניתן יהיה להכריע בהן לאחר שמיעת הראיות בתיק. בהמשך הציג העותר נימוקים נוספים לטענות המקדמיות. בית המשפט לא מצא לשנות מהחלטתו מיום 13.7.11 (החלטה מיום 23.8.11).
טענות המשיבים
י.
לגישת המשיבים דינה של העתירה להידחות, שכן טענות העותר דינן להתברר במסגרת ההליך הפלילי בפני הערכאה הדיונית. הודגש, כי למעשה מדובר בניסיון לערער על החלטות בית משפט השלום בירושלים מיום 13.7.11 ו-23.8.11, שהן החלטות ביניים בהליך הפלילי, והדרך היחידה לערער עליהן היא בפני ערכאת ערעור בסיום ההליך. בתגובה ציין העותר, כי העמדתו לדין מהוה החלטה שנתקבלה בחוסר סבירות קיצוני, וכי המשיבים התעלמו מן ההבדל המהותי בין החלטת ביניים בהליך הפלילי לבין החלטות מינהליות אשר ניתנו עובר לתחילת ההליך הפלילי. עוד נטען כי זכותו היא לטיעון אפקטיבי עוד בטרם החלה פרשת התביעה. כן העלו המשיבים 6, 8 והעותר טענות לגופם של דברים.
הכרעה
י"ב.
אין בידינו להיעתר למבוקש. כאמור, מדובר באירוע קשה וטרגי, שבסופו קופדו חייו של אדם עקב אי-קבלת טיפול מתאים ובעקבות חילוקי דעות בין הרשויות השונות באשר לאחריותם לו. נושא מעין זה טעון מטבעו ועל פניו בדיקה וחקירה מעמיקות וממצות עד מאוד, הן לשם אכיפה והן לשם הפקת לקחים. עם זאת בית משפט השלום לא דחה את טענות העותר לאכיפה בררנית, אלא קבע כי הכרעה בהן מצריכה שמיעת הוכחות. משכך בשלב זה העתירה שלפנינו היא עתירה מוקדמת (בג"ץ 496/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא זו אף זו, ההחלטות שעליהן מבקש העותר להשיג הן החלטות ביניים בהליך פלילי. על החלטות מסוג זה אין זכות ערעור בטרם סיום ההליך, אלא במקרים מסוימים כקבוע בחוק, דוגמת החלטת מעצר. הכלל הוא, כי לא ניתן לעקוף את היעדרה של זכות הערעור על ידי הגשת עתירה לבית משפט זה. בענייננו ההליך הפלילי מצוי בעיצומו (ביום 11.3.11 קבוע דיון הוכחות), ולא מצאנו כי יש בנסיבות הצדקה לסטיה מכלל זה (ראו למשל, בג"ץ 9663/02 עכאווי נ' פרקליטות מחוז חיפה (לא פורסם); בג"ץ 1598/03 גור נ' בית המשפט המחוזי הנכבד בתל-אביב (לא פורסם)). עם זאת, אין באמור משום מיצוי הנושא, וככל שיידחו טענות העותר במסגרת ההליך הפלילי, פתוחה בפניו הדרך, ככל שיחפוץ בכך, לערעור על פסק הדין.
י"ג.
אין בידינו איפוא להיעתר למבוקש.
ניתן היום י"ח באדר התשע"ב (12.3.2012).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט