פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ 9828/02
בפני:
כבוד השופט י' טירקל
העורר: אמר עומר
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בב"ש 4976/02 מיום 11.11.02
שניתנה על ידי כבוד השופט א' שיף
בשם העורר: עו"ד ש' בלומנפלד
בשם המשיבה: עו"ד נ' כץ
החלטה
1.על העורר, שהוא חירש-אילם, הוגש בבית משפט השלום בחיפה ביום 6.8.02 כתב אישום המייחס לו, בחמישה אישומים, עבירות של התפרצות לבנין שאינו דירה, התפרצות לדירה, גניבה, הפרת הוראה חוקית והחזקת סם. לפי הנטען בכתב האישום, בתמצית, התפרץ העורר יחד עם אחר למרכז למידה וגנב מחשבים, מדפסות, מקררים ומיקרוגל. כמו כן התפרץ יחד עם אחרים לדירת מגורים וגנב מערכת סטריאו, רמקולים, את מפתח הדירה ומפתחות לרכב. לאותה דירה חזר והתפרץ באמצעות המפתח שגנב וגנב טלוויזיה, וידאו ופריטים נוספים. העורר התפרץ גם לבית ספר וגנב משם, בין היתר, וידאו, טלוויזיה, מקרר מיני בר ומחשב. בעת ששהה ב"מעצר בית", לפי החלטת בית משפט השלום לנוער בחיפה, תפסה המשטרה את העורר בדירה בה הסתיר את הרכוש שגנב, תוך הפרת תנאי מעצרו. בעת שנתפס החזיק העורר ברשותו סם מסוכן מסוג חשיש. העורר נעצר עד תום ההליכים.
בדיון שהתקיים ביום 20.8.02 בבית משפט השלום הודיע מי שהיה בא כוחו של העורר באותו זמן (להלן – "בא כוחו הראשון") כי: " הקראתי לנאשם את כתב האישום ואני מבקש כי התגובה של הנאשם להקראה תימסר במועד מאוחר יותר". בדיון זה לא היה נוכח מתורגמן לשפת חירשים אילמים (שפת סימנים). בדיון שהתקיים לאחר מכן, ביום 4.9.02, בו היתה נוכחת מתורגמנית לשפת חרשים אילמים, הודיע בא כוחו הראשון של העורר כי: "---כפי שציינתי בישיבה הקודמת הקראנו לנאשם את כתב האישום ואנו כופרים בעובדות כתב האישום".
בדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 3.11.02 ייצג את העורר בא כוח חדש, שייצג אותו גם בדיון בערר לפני (להלן – "בא כוחו"). כפי שטען יש לקבוע כי מאחר שבדיון ביום 20.8.02 לא היה נוכח מתורגמן לשפת חירשים אילמים הרי שכתב האישום לא הוקרא והוסבר לעורר לפני שבא כוחו הראשון השיב לאשמה. עוד טען כי העורר לא אישר שכתב האישום הוקרא והוסבר לו כמצוות סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן – "חוק סדר הדין הפלילי"). מכאן שהמשפט לא החל עד אותו יום. הואיל והעורר מוחזק במעצר כ-80 יום מיום הגשת כתב האישום ומשפטו לא החל יש לשחררו מן המעצר כמצוות סעיף 60 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – "חוק המעצרים"). בית משפט השלום (כבוד סגן הנשיא ח' שילוני), בהחלטתו מיום 3.11.02, דחה את הבקשה לשחרר את העורר ממעצרו. העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה. בית משפט השלום (כבוד השופט א' אליקים), בהחלטתו מיום 5.11.02, דחה את הבקשה וקבע, כי היתה הקראה כדין. העורר ערר על ההחלטה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' שיף), בהחלטתו מיום 11.11.02, דחה את הערר.
העורר ערר על ההחלטה.
2.בא כוחו של העורר, בהודעת הערר שהגיש ובדיון לפני, חזר על הטענה שיש לשחרר את העורר מן הטעם שהמשפט לא החל משום שבדיון מיום 20.8.02 לא היה נוכח מתורגמן. עוד טען כי מן העיון בפרוטוקול מיום 20.8.02 ומיום 4.9.02 עולה כי בא כוחו הראשון של העורר לא הצהיר שהסביר לעורר את תוכן כתב האישום, לרבות אישור הדברים על ידי העורר. לטענתו, אין דברים אמורים בפגם טכני גרידא אלא בדרישות מהותיות וחד משמעיות של החוק שלא נתמלאו. גם מטעם זה יש לקבוע כי המשפט לא החל ויש לשחרר את העורר.
כנגד דברים אלה טענה באת כוח המשיבה כי יש להבחין בין פגם מהותי בהקראה היורד לשרש ההליך ופוסל אותו, לבין פגם טכני בהקראה הניתן לריפוי. על זה האחרון ניתן להחיל, בהתאם לשקול דעת בית המשפט, את גישת הבטלות היחסית הרווחת בפסיקת בית משפט זה. בפרשתנו מדובר בפגם כזה. אמנם בפרוטוקול הדיון לא נרשמו הפרטים הנטענים על ידי בא כוח העורר, אולם פגם זה לא עושה את ההקראה לבטֵלה אלא לפגומה. זה פגם טכני-דיוני הניתן לריפוי אם לא נגרם עיוות דין לעורר; ובא כוח העורר אף לא טען כי נגרם לו עיוות דין. עוד ציינה כי בא כוח העורר לא טען שברצונו להשיב לאישום תשובה אחרת מזאת שנתן בא כוחו הראשון בדיון ביום 4.9.02, שלפיה כפר בעובדות כתב האישום. עוד עמדה על מסוכנותו של העורר ועל עברו הפלילי.
3.מקובל עלינו כי מעמד הקראתו של כתב האישום על ידי בית המשפט, או הודעת הסניגור כי קרא את תוכנו לנאשם והסביר לו אותו, היא תחילתו של המשפט (יצוין כי במקרה שלפנינו לא מתעוררת השאלה אם משפט עשוי להתחיל גם שלא על דרך הקראת כתב אישום וראו דברַי בבש"פ 3670/01 אפרים מצלאווי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) וכן בבש"פ 7376/96 צריקר נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(4) 70; והשוו לדברי חברי השופט א' מצא בבש"פ 5956/97 סעדה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). כך מורה סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי שזו לשונו:
"בתחילת המשפט יקרא בית המשפט את כתב האישום באזני הנאשם, ויסביר לו, אם ראה צורך בכך, את תכנו, אולם רשאי בית המשפט לא לעשות כן לגבי נאשם המיוצג על ידי סניגור, אם הודיע הסניגור לבית המשפט, כי קרא את כתב האישום באזני הנאשם והסביר לו את תכנו, ואם אישר הנאשם את ההודעה; דברי הנאשם וסניגורו יירשמו בפרוטוקול " (ההדגשה איננה במקור).
אם לא היתה "הקראה" כדין חלה מצוות סעיף 60 לחוק המעצרים שזו לשונו:
"נאשם, שלאחר הגשת כתב האישום נגדו היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום, תקופה המצטרפת כדי 30 ימים ומשפטו לא החל, ישוחרר מן המעצר, בערובה או ללא ערובה---".
4.העורר שלפנינו הוא חירש-אילם ולפיכך נדרשה בדיון נוכחות מתורגמן שיסביר לו את המתרחש, כמצוות סעיף 140 לחוק סדר הדין הפלילי: "הוברר לבית המשפט שהנאשם אינו יודע עברית, ימנה לו מתרגם או יתרגם לו בעצמו" (ראו: י' קדמי, על סדר הדין בפלילים , חלק שני(ספר ראשון), 707).
אכן, בהקראה הראשונה של כתב האישום – ביום 20.8.02 - לא היה נוכח מתורגמן לשפת הסימנים – אם כי היה נוכח בא כוחו הראשון של העורר - אולם בהקראה השניה - ביום 4.9.02 – היה נוכח בא כוחו הראשון של העורר וגם היה נוכח מתורגמן. מותר, אפוא, להניח כי לכל המאוחר הבין העורר את מהלך הדיון בהקראה השניה. יתר על כן בהקראה הראשונה ביום 20.8.02 הצהיר בא כוחו הראשון של העורר כי הקריא לו את כתב האישום וביקש שהתגובה להקראה תימסר במועד מאוחר יותר. מותר, אפוא, להניח כי בפרק הזמן שחלף בין יום 20.8.02 לבין יום 4.9.02 – שבו הצהיר בא כוחו הראשון של העורר בפני בית המשפט כי כתב האישום הוקרא לעורר והוא כופר בעובדותיו – אכן חזר והסביר לו בא כוחו הראשון את תכנו של כתב האישום. זאת ועוד, העורר נעצר ביום 6.8.02, כך שאפילו ההקראה השניה נכללה במניין 30 הימים. לפיכך יש לקבוע כי משפטו של העורר החל כדת וכדין ביום 4.9.02, אפילו לא החל ביום 20.8.02 (ראו והשוו: החלטתי בבש"פ 9888/02 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם) ובמיוחד פיסקה 4 להחלטה והאסמכתאות המופיעות שם).
5.אין חולקים כי לא נרשם בפרוטוקול הדיון של הישיבה שהתקיימה ביום 20.8.02 כי הסניגור הודיע שהסביר לעורר את תוכן כתב האישום וכי העורר אישר הודעה זאת, כמצוות סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי. האם העדר הרישום הוא פגם מהותי היורד לשרש ההליך והפוסל את ההליך מעיקרו, או שהוא פגם טכני הניתן לריפוי שאינו פוסל את ההליך? סבורני כי יש לבחון את השאלה לאור תכליתן של הוראות סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי. תכלית זאת היא שהנאשם יידע את תכנו של כתב האישום ויבין אותו. הרישום בפרוטוקול, הנדרש לפי הסיפא של הסעיף, אינו עיקרו של הסעיף, אלא תוספת לעיקר, מעין "עיטור" להוראה העיקרית שבא להבטיח את קיומה. אכן, גם בפרשה הנדונה נראה לי כי אי הרישום היה פגם טכני, שאין בו כדי לפסול את ההליך מעיקרו. על כגון דא נאמר:
"אמנם, הפרוטוקול אינו כולל הודעה מפורשת של הסניגור לבית המשפט כי קרא את כתב האישום באזני העותר והסביר לו את תכנו, וכן אינו משקף את אישורו של העותר על כך, כדרישת הוראת סעיף 143 ל חוק סדר הדין הפלילי , אולם, מהודעתו של עו"ד --- על הכפירה בעובדות כתב האישום, שעה שהעותר נוכח באולם, ניתן לכאורה להסיק כי הדברים נאמרו על דעתו לאחר שכתב האישום הוקרא והוסבר לו" (בג"ץ 5319/98 עלי אל עקובי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); עוד ראו: דברַי בבש"פ 3670/01 לעיל; בג"ץ 5910/98 ג'מאל עבד-אלחכים נ' היועמ"ש (טרם פורסם); בש"פ 196/97 מרטינז נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(5) 591; כן ראו, למשל, לעניין פגם טכני בהליך: בש"פ 45/88 אחמד בן עתייק אל עביד נ' מדינת ישראל , פ"ד מב(1) 749; בש"פ 8584/00 מדינת ישראל נ' אמנון
עליה
(טרם פורסם); בש"פ 3304/99 אחמד סולמאני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)).
זאת התוצאה גם לפי גישת הבטלות היחסית שהוזכרה לעיל (ראו, למשל: רע"פ 4398/99 עינת הראל נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(3) 637; ע"פ 866/95 סוסן נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(1) 793; רע"פ 2413/99
גיספן נ' התובע הצבאי הראשי , פ"ד נה(4) 673).
לפיכך יש לקבוע כי העדר רישום בפרוטוקול של הודעת בא כוחו הראשון של העורר כי הסביר לעורר את תוכן כתב האישום וכי העורר אישר את הדברים, אינו פוסל את ההליך. כמוסבר לעיל, נתקיימו מצוות סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי בשלב שבו התקיימה ישיבת ההקראה השניה ביום 4.9.02. אפילו היה פגם בשלב שנתקיים ביום 20.8.02 הרי שנרפא ביום 4.9.02.
6.בשולי ההחלטה יוער כי שמיעת ההוכחות במשפט נקבעה לתאריכים 5.12.02 ו- 18.12.02, כך שהמשפט יסתיים, כנראה, בקרוב.
7. הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ח בכסלו תשס"ג
(3.12.02).
ש
ו פ ט