בג"ץ 9949/08 מרים חסן עבד אלקרים חמאד נ. שר הביטחון

(נימוקים)

1.זו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין בעניין עמונה כך שהיישוב לא יפונה לאלתר, אלא רק לאחר שיינתן פסק הדין בבג"ץ 794/17 זיאדה נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית , או לכל המאוחר עד ליום 8.2.2017, הכל כפי שיבואר. הבקשה הוגשה היום, בשעה 01:50. בהחלטתי מהשעה 02:30 לפנות בוקר דחיתי את הבקשה ללא נימוקים. להלן נימוקיי.

2.ביום 22.12.2016 נעתרנו השופטים: א' חיות ,

ח' מלצר ואנוכי, לפנים משורת הדין, לבקשה לדחייה קצרה של מועד ביצוע פסק הדין בעניין עמונה (להלן: ההחלטה הקודמת ). קבענו כי המועד האחרון לקיום פסק הדין הוא יום 8.2.2017. בגדרי ההחלטה הקודמת ציינו כי משהושגה התחייבות בלתי-מותנית של תושבי עמונה לפינוי בדרכי שלום, ניתנת ארכה קצרה לפינוי. לסיום הדגשנו כי "זוהי ארכה סופית ואחרונה, וזאת גם אם לא יימצא פתרון חלופי כזה או אחר".

3.חרף זאת, הוגשה הלילה בקשה לעיכוב ביצוע מטעם חלק מתושבי עמונה (המשיבים 50-33; להלן: המבקשים ). המבקשים ציינו כי לפני שניתנה ההחלטה הקודמת, הגיעה המדינה למתווה עם תושבי היישוב שלפיו יתבצע פינוי מוסכם והיישוב יועתק למקרקעין סמוכים. והכל, בכפוף להיעדר מניעה משפטית. נגד המתווה האמור הוגשה עתירה לבית-משפט זה (בג"ץ 794/17), אשר הדיון בה התקיים אתמול בשעות הצהריים המאוחרות בפני הרכב אחר. אם עתירה זו תידחה, כך נטען בבקשה הנוכחית, אזי המדינה תוכל להשלים את המתווה ולהעתיק את עמונה אל המקרקעין החלופיים. בשעה האחרונה נודע למבקשים, כך נכתב, כי המדינה מתעתדת לפנות את עמונה בשעות הבוקר המוקדמות היום. זאת, לכאורה, מבלי להמתין להכרעת בית המשפט בבג"ץ 794/17 ואף שהמועד האחרון לפינוי עמונה הוא בעוד כשבוע ימים. בנסיבות אלה, סבורים המבקשים כי ראוי שהמדינה תמתין זמן קצר עד להכרעה בבג"ץ 794/17 בטרם תורה על פינוי בלתי הפיך. נטען כי פינוי כעת משמעו העתקת כל התושבים לאתר ביניים זמני, ורק לאחר מכן לאתר החלופי שנקבע במתווה. לגישתם מן הראוי להימנע ממהלך כזה, שיוביל לפגיעה במשפחות עמונה. על יסוד האמור לעיל, התבקש בית המשפט להורות למדינה לעכב את פינוי היישוב עמונה עד לקבלת הכרעת בית המשפט בבג"ץ 794/17, ובכל מקרה לא יאוחר מהמועד שנקבע בהחלטה הקודמת, דהיינו יום 8.2.2017.

4.בהחלטתי שניתנה כאמור בשעה 02:30 (1.2.2017), קבעתי כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. למעשה, הבקשה הנוכחית נסמכת על הצורך בהעתקת תושבי עמונה לאתר החלופי שנקבע במתווה. ואולם, בהחלטה הקודמת הבהרנו כי במסגרת בקשת הארכה איננו דנים בחוקיות המתווה, ואיננו מביעים כל עמדה באשר להיתכנות המשפטית של בנייה על חלקה מס' 38. גם עתה, בגדרי ההחלטה בבקשה הנוכחית לעיכוב ביצוע, אינני יכולה להידרש לכך. שאלת חוקיות המתווה תלויה ועומדת בפני הרכב שופטים אחר , שיכריע בה כפי שיכריע. אין בכוונתי ואף אין ביכולתי להביע כל עמדה בנוגע לסוגיית חוקיות המתווה, שממילא פרטי ההתדיינות בנוגע לה אינם לפניי ואינם צריכים להיות בפניי בהליך זה. על רקע זה, טענת המבקשים כי יש להמתין עם מימוש צווי ההריסה עד להכרעה בעתירה שהוגשה כנגד המתווה אינה יכולה להתקבל. בהחלטה הקודמת הדגשנו כי העובדה שהמדינה בחרה ברגע האחרון לנסות ולהכשיר פתרונות המעוררים עתה קשיים משפטיים כאלה או אחרים, אינה בגדר שינוי נסיבות המצדיק, כשלעצמו, לשנות את המועד שנקבע למימוש צווי ההריסה בפסק הדין. עמדה זו כוחה יפה גם כיום, ואילו העובדה שהוגשה עתירה כנגד המתווה אינה מעלה ואינה מורידה.

5.בהחלטה הקודמת הבהרנו כי הארכה בת 45 הימים ניתנת לפנים משורת הדין, בעקבות הצהרתם המפורשת של כלל תושבי עמונה לפינוי בדרכי שלום ובלא עימות והתנגדות. התחייבות התושבים הייתה בלתי מותנית בפתרון מסוים. התחייבותם אף לא הותנתה בקיום ההתחייבות מצד המדינה (ראו פסקאות 14-13 להחלטה הקודמת). בסופו של דבר הודיעו תושבי עמונה:

"בהתאם להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 22.12.2016, ובהמשך להודעת המשיבים מיום 22.12.2016, המשיבים מבהירים, למען הסר ספק, כי הם ' מסכימים ומתחייבים כולם כאיש אחד לפינוי בדרכי שלום וללא עימות והתנגדות' (כאמור בסעיף 3 להחלטת בית המשפט הנכבד מיום 21.12.2016). ולמען הסר ספק נוסף, הם מבהירים עוד כי מחויבותם הינה ללא כל התניה ".

6.לנוכח התחייבות מפורשת זו, ניתנה ארכה קצרה לפינוי, תוך הדגשה כי מדובר בארכה סופית ואחרונה שאינה מותנית במציאת פתרון חלופי כזה או אחר . החלטתנו הקודמת לא נסמכה על קיומו של המתווה או על הצלחת מימושו . דברים אלה משתלבים היטב עם החלטתנו מיום 14.11.2016, שבה דחינו בקשה קודמת של המדינה לארכה, בקשה שנסמכה אף היא על הצורך באיתור חלופות מסוימות למחזיקים במבנים, ובכללן האתר שבו עוסק המתווה. לפיכך, עצם העובדה כי תלויה ועומדת עתירה שהגישו אחרים כנגד חוקיות המתווה אינה מצדיקה להורות על עיכוב ביצוע. אם ניעתר לבקשה זו, משמעות הדבר תהא כריכת הפינוי בהכרעה בחוקיות המתווה, בניגוד גמור לאמור בהחלטתנו הקודמת. כפי שהדגשנו פעם אחר פעם, השאלה אם ניתן יהיה להעביר את תושבי עמונה לאתר החלופי שנבחר אם לאו, אינה מצדיקה כשלעצמה להורות על עיכוב מימוש צווי ההריסה. אכן, המועד האחרון למימוש צווי ההריסה הוא בעוד כשבוע ימים. עם זאת, מותר למדינה לא לחכות ל"דקה התשעים" בטרם תנקוט בפעולות למימוש צווי ההריסה. יתר על כן, אף רצוי שהמדינה לא תמתין לרגע האחרון, אלא תיערך כיאות ומראש לביצוע פסקי דין (והשוו להחלטתנו בעניין עמונה מיום 14.11.2016, בג"ץ 9949/08, פסקה 23).

מטעמים אלה דחיתי לפנות בוקר את הבקשה.