בע"מ 1410/19פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור, שבמרכזה הליך אימוץ של קטין. בשנת 2016 הכריז בית המשפט לענייני משפחה על הקטין כבר אימוץ, ללא צמצום תוצאות האימוץ. אמו של הקטין ערערה על פסק הדין בבית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את הערעור בשני "סבבים" קודמים, שעליהם הוגשו שתי בקשות למתן רשות ערעור מטעם היועץ המשפטי לממשלה ומטעם הקטין, באמצעות האפוטרופא לדין. בשתי הפעמים התקבלו הבקשות על ידי בית משפט זה, והתיק הוחזר לדיון בבית המשפט המחוזי, לשם קבלת חוות דעת מקצועית, עדכנית ושלמה מידי גורם מומחה (בע"מ 1906/17, בע"מ 1907/17, בע"מ 786/18, בע"מ 808/18). בפסק הדין מושא הבקשה הנוכחית אימץ בית המשפט המחוזי את מסקנות חוות הדעת המקצועית העדכנית שהוגשה ודחה את הערעור, תוך הותרת ההכרזה על הקטין כבר אימוץ, ללא צמצום תוצאות האימוץ. מכאן הבקשה הנוכחית – השלישית בגלגול שלישי – למתן רשות ערעור מטעם אמו של הקטין.

המבקשת אינה חולקת על ההכרעה בדבר הכרזה על הקטין כבר אימוץ, אלא מפנה את טענותיה נגד הקביעה כי תוצאות האימוץ לא יצומצמו. עד לפסק הדין נהגה המבקשת לפגוש את הקטין במרכז הקשר פעמיים בשבוע. לטענתה, טובת הקטין דורשת את המשך המפגשים עמה. היא סבורה כי המפגשים הללו מאפשרים לקטין לשמור על דימוי חיובי של אמו הביולוגית, שמרעיפה עליו חום ואהבה, באופן שיצמצם את תחושות הנטישה והדחייה שאותן חווה הקטין. המבקשת סבורה כי טענות אלה נתמכות על ידי דיווחי מרכז הקשר שהוצגו בערכאה קמא – דיווחים שלא קיבלו לדעתה משקל מספיק בחוות דעת המומחה שהוגשה לבית המשפט המחוזי ובפסק הדין. באת כוח היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם האפוטרופא לדין, חולקים על עמדה זו. הם סבורים שמהתשתית שהוצגה – לרבות דיווחי מרכז הקשר – עולה באופן חד וברור כי טובת הקטין מחייבת שלא לצמצם את תוצאות האימוץ.

2.

עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, שמתרכזת בבחינת חוות הדעת והחומר הראייתי שהונח לפני בית המשפט המחוזי. באופן רגיל בקשה מעין זו, ככל שלא כרוכים בה שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים או עיוות דין, אינה מצדיקה דיון לגופה. ברם, הלכה פסוקה היא כי במקרים כגון דא, על רגישותם הרבה, הכאב הכרוך בהם, והמתח המתעורר בין טובת הקטין לזכויות הגרעיניות ביותר של הוריו במסגרת הליכי אימוץ – תהיה נכונות רבה יותר לבחון באופן ענייני את ההכרעה (בע"מ 2738/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה יט (16.06.2013)). גם נציגת היועץ המשפטי לממשלה הסכימה כי בנסיבות העניין הקשות, אין לשלול בחינה לגוף הכרעת ערכאה קמא. עמדה זו בעלת משקל וכך נעשה. זאת, בין היתר, גם מפני שזוהי הבקשה הראשונה למתן רשות ערעור מטעם אמו של הקטין, על משמעות פסק הדין האחרון לגביה. אולם, עיון בהכרעת הדין קמא ובמכלול חומר הראיות שעליו התבססה מעלה כי בנסיבות העניין הכרעת בית המשפט המחוזי נכונה ואף לגופו של עניין לא נפלה בהכרעה כל שגגה, ובראי התשתית העובדתית שהוצגה אף נראה כי אין מנוס ממנה.

סעיף 16 לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 קובע, בין היתר, כי האימוץ "מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו; ואולם – (1) רשאי בית משפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות". החוק אינו מוסיף ומפרט מהן אמות המידה להפעלת שיקול הדעת בדבר צמצום תוצאות האימוץ, ותקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מוסיפות נדבך העקרוני בהסדר זה. תקנה 280א, שכותרתה "דיון בצמצום תוצאות האימוץ", קובעת כי "...ידון בית המשפט בשאלה אם טובת הקטין, בנסיבות המקרה, מצדיקה צמצום של תוצאי האימוץ, ויקבע בצו להכרזתו של הקטין כבר אימוץ אם טובת הקטין מצדיקה צמצום של תוצאי האימוץ אם לאו, ואם כן – באילו דרכים". תקנה 294 מוסיפה כי "לא יצמצם בית המשפט את תוצאי האימוץ אלא אם כן קבע בית המשפט... כי לטובת הקטין יש לצמצם את תוצאי האימוץ...". הנתון המרכזי הוא אפוא טובת הקטין, הגם שלצידה קיימים מעגלים רלוונטיים נוספים – ההורים המאמצים וההורים הביולוגיים:

"עמדת הפסיקה היא, כי צמצום תוצאות האימוץ באופן שיישמר הקשר בין הקטינות לבין המבקשים איננו עולה בקנה אחד עם טובתן. צמצום שכזה עלול לפגוע בתכלית האימוץ. הקושי האנושי הכרוך בהסדר האימוץ וטובתו, מצריכים ככלל הסדר של אימוץ 'סגור'... אכן, החוק מכיר גם בחריג לכלל ה'אימוץ הסגור', בדמות ה'אימוץ הפתוח', המאפשר בנסיבות חריגות ויוצאות דופן לשמר קשר כלשהו בין הקטין להוריו הביולוגיים. כל מקרה ייבחן לגופו, כאשר במוקד ההתייחסות נמצא לעולם הקטין ולא ההורה הביולוגי. זכויותיו של ההורה הביולוגי ראויות להילקח בחשבון, אולם מולן עומדות גם זכויותיו של ההורה המאמץ. כך או אחרת, הדגש הוא קידום טובתו של הקטין ורווחתו (ראו סעיף 1(ב) לחוק האימוץ). בית משפט זה עמד בעבר על שלוש מסגרות של שיקולים לבחינת האפשרות לצמצום תוצאות האימוץ: שיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים, להורים המאמצים ולקטין עצמו – הוא הוא השיקול העיקרי" (בע"מ 3741/11 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 8 לחוות דעתי (14.09.2011)).

על הדיון להתרכז אפוא בראש ובראשונה בטובת הקטין. כפי שצוטט, רצונו וזכויותיו של ההורה הביולוגי רלוונטיים גם הם, אך אלה כפופים לטובת הקטין, ואינם יכולים לגבור עליה כאשר היא מחייבת שלא לצמצם את תוצאות האימוץ. כך, ולו במובן של סיוע ל"הורה החדש" למלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. זוהי המסגרת הנורמטיבית לדיון, שעל רקעה יש לבחון את נתוני המקרה שלפנינו.

3.

חוות הדעת העדכנית שהוגשה לבית המשפט המחוזי, מטעם מכון "שקד", ארוכה, מפורטת ומקיפה. היא משלבת מספר אנשי מקצוע ובחינה מדוקדקת וקפדנית. עמדת המבקשת נשקלה היטב ומפגשיה עם הקטין נבחנו בקפידה רבה. בית המשפט המחוזי אימץ עמדה זו בפסק דינו הבהיר והמנומק, שהתבסס גם על חקירותיהן של העובדות הסוציאליות. בניגוד לנטען בבקשה למתן רשות ערעור, דוחות מרכז הקשר הובאו לפני הגורמים המקצועיים שגיבשו את חוות הדעת. המומחית התייחסה לעניין זה במפורש במהלך חקירתה בבית המשפט. המומחית אף הסבירה את היחס בין הדיווחים לחוות הדעת שהוגשה, והוסבר כיצד הדיווחים משתלבים במכלול ההערכה. מן התמונה הכוללת עולה תמונה חד משמעית – ומצערת – לפיה המשך הקשר בין הקטין למבקשת "מבלבלים אותו מאוד ומאיימים על חוויית ההמשכיות של חייו... יש להפסיק לחלוטין את הקשר [ ביניהם ]... סבלו של [ הקטין ] מהמפגשים עם אמו קשה ביותר. הוא חווה בשלהם חוסר אונים נלמד, הם מהווים גורם דחק המייצר הפרעת הסתגלות, ותורמים רבות לחוסר השקט שלו ולחרדה המתמשכת ממנה הוא סובל. אין במפגשים אלו כל תרומה... הוא אינו מרוויח דבר ממפגשים אלו, והם מחבלים בהמשך התפתחותו" (עמודים 28, 103 לחוות הדעת). כן מפורט ומודגם על מה נסמכות קביעות אלה. המבקשת, מנגד, לא הציגה תשתית של ממש המאפשרת להסיק מסקנה שונה, מלבד כמה ציטוטים נקודתיים מדיווחי מרכז הקשר, שלא ניתן להסיק מהם את המסקנה שאותה היא מבקשת להסיק.

לעמדת היועץ המשפטי לממשלה אף צורף תסקיר עדכני, התומך בתוצאה שאליה הגיעו ערכאות קמא. גם בתסקיר זה נקבע כי נסיבות העניין אינן מתאימות לאימוץ "פתוח", וזאת גם מתוך בחינה של המפגשים בין המבקשת לקטין לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לא למותר לציין כי הגם שלפי מסקנת התסקיר טובת הילד היא שלא לצמצם את תוצאות האימוץ, הוצע מתווה מסוים וחלופי, ככל שייקבע כי התיק מצדיק התערבות ערעורית. לפי מתווה זה, המבקשת תוכל לפנות בבקשה לשירות למען הילד, ולקבל מידע ותמונות של הקטין אחת לשנה, במשך שנתיים. הובהר כי לאחר שנתיים פעולה כזו עלולה לפגוע בטובת הקטין בצורה משמעותית, בדמות יצירת משבר אמון בינו לבין הוריו המאמצים, ואף נקבע כי גם כיום פעולה כזו אינה מיטיבה עם הקטין, והיא לא הוצעה אלא כדי "לרכך" את התוצאה ביחס למבקשת. הצעה כזו, בהתחשב בהיקפה וטיבה, אינה מצדיקה דיון נוסף בהליך, מה גם שהובהר כי מתווה זה "עומד להכרעת בית המשפט הנכבד, ככל שלא יקבל את עמדתה המקצועית [ של המומחית ], כי יש להורות על אימוץ סגור". ברם, חזקה על גורמי הרווחה כי ישקלו הצעה זו ללא קשר להליך הנוכחי ומנקודת המבט של "טובת הילד", ויבואו לקראת המבקשת ככל שטובת הקטין אינה שוללת זאת, ולו במתווה שהוצע או מתווה דומה. יובהר כי איני מביע כל עמדה ביחס לאפשרות זו.

4.

סוף דבר, ועם כל ההבנה למצבה של המבקשת, דין הבקשה להידחות. ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, אין צורך להידרש לבקשת ההורים המאמצים להצטרף כצד להליך.

אין צו להוצאות.