בע"מ 1454/17 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים י' וילנר , ס' ג'יוסי

ו- א' אלון ) מיום 11.1.2017 בעמ"ש 50710-09-16, במסגרתו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (השופט נ' סילמן ) מיום 22.6.2017 בת"ע 9805-12-14.

2.

עסקינן בפרשה סבוכה ומפותלת אשר גלגוליה הראשונים החלו עוד בתקופת קום המדינה. להלן יפורטו בקצרה חלק מהעובדות ככל שהדבר דרוש לענייננו. סבתו של המבקש (להלן: המנוחה זריפה ) הייתה בעלת מקרקעין באדמות כפר אום- אלפרג ' לפני קום המדינה. לאחר הקמת המדינה, מקרקעי הכפר הוקנו לאפוטרופוס על נכסי נפקדים. בשנת 1950 הגישה המנוחה זריפה

תביעה להשבת המקרקעין בת"א 182/50, אשר נדחתה אגב אמירה כי ראוי לפצות את התושבים על ידי אדמות בסביבה. בעקבות זאת הוצעו למנוחה זריפה

חלקה 3 בגוש 18137 וחלקה 4 בגוש 18144 (להלן: חלקות 3 ו- 4 בהתאמה) , ומאז החזיקו בחלקות בני משפחתה על אף שלעולם לא נחתם הסכם חליפין רשמי עם המדינה.

3.

המנוחה זריפה הותירה אחריה 6 ילדים, ובהם בתה

ריא

דראז , אשר בני משפחתה מבעלה הראשון מהווים את יתר המשיבים בהליך (להלן: דראז ) . בעלה השני של ריא

דראז הוא אביו של המבקש (להלן: אגא ) . לאורך שנים רבות והליכים שונים, טענו שני הפלגים במשפחה לזכויות בחלקות. בגלגול הלפני -אחרון בסכסוך, במסגרת תביעה שהגישו דראז נגד

אגא

בת"א 294/07, דן בית המשפט המחוזי בחיפה בזכויות בחלקות 3 ו-4. ביום 25.8.2013 ניתנה החלטה (להלן: ההחלטה משנת 2013 )

בתיק בה נקבע כי הזכויות בחלקה 4 שייכות למשפחת דראז , ובכל הנוגע לחלקה 3 הזכויות שייכות הן למשפחת דראז והן לבני משפחת אגא . בית המשפט המחוזי ציין כי אינו קובע את החלוקה הפנימית בין שתי הקבוצות בנוגע לחלקה 3, וכי "עניין זה יצטרך להתברר, בהעדר הסכמה בין הצדדים, בבית המשפט לענייני משפחה". יצוין כי בית משפט זה (הרשם ג' לובינסקי זיו ) דחה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אשר הוגשה באיחור ניכר כעבור מעל שלוש שנים (ביום 14.11.2016).

4.

בעקבות האמור בהחלטה משנת 2013, הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט הדגיש כי נוכח האמור בהחלטה, מסגרת הדיון עוסקת אך ורק בחלקה 3 ואינה נוגעת כלל ועיקר לחלקה 4. בפסק הדין נקבע כי משלא הרים המבקש את הנטל להוכיח דרך חלוקה נאותה, בהתאם לנוהגי המגזר הערבי ובשל התנהלות הצדדים, יש להורות על חלוקת הזכויות בחלקה 3 בהתאם להחזקת הצדדים בחלקה בפועל.

5.

על פסק הדין הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור, תוך קביעה כי עיקר הטענות שהעלה המבקש מקומן היה בערעור על ההחלטה משנת 2013, ולא בערעור על החלטת בית המשפט קמא אשר יישם את הוראות ההחלטה. בית המשפט המחוזי ציין כי אופן פירוק השיתוף בחלקה שנעשה על ידי בית המשפט קמא, על פי השימוש בפועל של הצדדים במהלך שנים רבות, הינו סביר ביותר ומצוי בתחום שיקול דעתו ואין להתערב בכך.

6.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתה טוען המבקש שלל טענות באשר לזכויותיו בחלקות 3 ו-4 ונגד החלוקה בעין שנקבעה בפסק הדין.

7.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין דלמטה , הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

8.

הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקש למשיבים, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית, ואף לא נטען כי מתעוררת שאלה שכזו בענייננו. הטענות המועלות בבקשה הן טענות " ערעוריות " מובהקות, ואינן מצדיקות בחינה ב"גלגול שלישי". עוד יצוין כי מקומן הראוי של חלק ניכר מטענות המבקש היה בהשגה על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א 294/07 שניתנה לפני כ-5 שנים ולא בהליך זה. אף לא ניתן לומר כי עיוות דין חמור נגרם כאן, במיוחד בשים לב לכך שהחלוקה שנקבעה מותירה את המצב על כנו כפי שהחזיקו בפועל הצדדים בקרקע מזה שנים רבות.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.