בש"א 8613/16 ראפת אגא נ. פאוזי אדראז

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 25.8.2013 בת"א 294/07 ובת"א 76389-08-10 (להלן: ההחלטה משנת 2013 ). המשיבים 6-1 מתנגדים לבקשה, וכך גם המשיבה 14. בפתח הדברים אציין כי הטיפול בבקשה זו התעכב ועם הצדדים הסליחה.

2.

עסקינן בפרשה סבוכה ומפותלת אשר גלגוליה הראשונים החלו עוד בתקופת קום המדינה. השתלשלות האירועים מפורטת, באופן כזה או אחר, בהחלטות שיפוטיות שונות אשר ניתנו בעבר ובהן ההחלטה משנת 2013, ואסתפק בפירוט תמציתי ביותר ככל שהדבר דרוש לענייננו. בשנת 2007 הגישו המשיבים 6-1 (להלן: אדראז ) לבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה נגד המבקש (להלן: אגא ) ונגד נתבעים נוספים, ובהם רשות הפיתוח (ת"א 294/07). עניינה של התובענה מקרקעין מסוימים המצויים בצפון הארץ, וליתר דיוק מדובר בחלקה 3 בגוש 18137 ובחלקה 4 בגוש 18144 (להלן: חלקה 3 ו חלקה 4 , בהתאמה). בהמשך הדרך הוחלט כי יש מקום לפצל את התובענה לשתי תובענות נפרדות, שכל אחת תתייחס לחלקה אחת בלבד. משכך, תיקנו אדראז את ת"א 294/07 באופן שתתייחס לחלקה 3 בלבד וכן הגישו תובענה נוספת - היא ת"א 76389-08-10 - המתייחסת לחלקה 4 בלבד. הדיון בשתי התובענות אוחד (ראו פיסקה 9 להחלטה משנת 2013).

3.

ביום 25.10.2010 החליט בית המשפט המחוזי כי בשלב ראשון תידון המחלוקת בין "קבוצת" אגא (הכוללת את אגא ובני משפחתו) לבין "קבוצת" אדראז, אשר שתיהן טוענות לזכויות בחלקות 3 ו-4. מחלוקת זו הוכרעה בהחלטה משנת 2013, כדלקמן:

א.

לעניין חלקה 3 (שטח של 8.5 דונם) - נקבע כי הן קבוצת אגא והן קבוצת אדראז זכאיות לזכויות בחלקה זו. בית המשפט המשיך וציין כי אינו קובע את החלוקה הפנימית בין שתי הקבוצות, והעביר את ההכרעה בעניין זה לבית המשפט לענייני משפחה (בהיותן של קבוצות אלה קרובי משפחה);

ב.לעניין חלקה 4 (שטח של 7 דונם) - נקבע כי לא הוכחו זכויות כלשהן של משפחת אגא בחלקה זו, אלא אך ורק זכויות של אדראז.

בית המשפט המחוזי הדגיש כי "[...] עניינה של ההחלטה רק בזכויות התובעים [אדראז - ג'ל'] מול בני משפחת אגא ולא אל מול יתר הנתבעים [...]", והמשיך וציין כי "טיב הזכויות יתברר בהמשך בהליך בין המדינה ואח' בתיקים שבפני" (פיסקה 29 להחלטה משנת 2013).

4.

בעקבות האמור בהחלטה משנת 2013 הובא העניין לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה (ת"ע 9805-12-14). ביום 22.6.2016 ניתן פסק דין אשר קבע את החלוקה בין זכויותיה של קבוצת אגא ביחס לחלקה 3 לבין זכויותיה של קבוצת אדראז ביחס לחלקה זו. בית המשפט לענייני משפחה הדגיש כי נוכח האמור בהחלטה משנת 2013, מסגרת הדיון עוסקת אך ורק בחלקה 3 ואינה נוגעת כלל ועיקר לחלקה 4. אגא ערער על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (עמ"ש 50710-09-16), ובד בבד הגיש לבית משפט קמא בקשה לביטול ההחלטה משנת 2013. ביום 2.11.2016 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת הביטול, ובין היתר קבע כך:

"כל הנימוקים שמעלה ב"כ הנתבע 2 [אגא - ג'ל'] הם נימוקי ערעור, והיום, בשנת 2016, איני יכולה להידרש לבקשה לביטול החלטה שבעקבותיה הועבר הסכסוך לבית המשפט לענייני משפחה, שכבר הכריע בסכסוך זה וכאשר הנתבע מס' 2 הגיש ערעור על פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה.

מעבר לזה, [...] כל טענות ב"כ הנתבע 2, באשר לטעויות שקבעתי בהחלטתי, יוכלו להתברר בערעור שתהיה שמורה לו הזכות להגיש לאחר שיסתיים ההליך בתיק זה, ככל שתהיה לו שמורה זכות זו, בהתאם לדין".

5.

בגדר הבקשה שלפניי, אשר הוגשה בסמוך לאחר דחיית בקשת הביטול, עותר אגא להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה משנת 2013. בקשת הארכה הוגשה באופן חסר מבחינות שונות. משכך, הוריתי לאגא להגיש השלמה לבקשה ולהבהיר בגדרה סוגיות שונות, ובהן הסיבה לכך שהבקשה להארכת מועד מוגשת רק עתה, זמן רב ביותר לאחר מתן ההחלטה משנת 2013. ואכן, בהתאם להחלטתי הגיש אגא השלמה לבקשה ממנה עולה כי הטעמים העיקריים לאיחור בהגשת ההליך הערעורי הם שניים: האחד, מחדל של בא כוחו הקודם; והשני, מצבו הבריאותי הרעוע של אגא. עוד הבהיר אגא כי הוא מעוניין לתקוף את ההחלטה משנת 2013 הן ביחס לקביעות הנוגעות לחלקה 3 והן ביחס לקביעות הנוגעות לחלקה 4. אגא הוסיף וציין כי לשיטתו, יהיה זכאי להשיג על ההחלטה משנת 2013 לאחר שיינתן פסק דין סופי בשתי התובענות התלויות ועומדות לפני בית המשפט המחוזי. כאמור, אדראז מתנגדים לבקשת הארכה וכך גם המשיבה 14.

למען שלמות התמונה אציין, כי זמן מה לאחר הגשתה של בקשת הארכה דחה בית המשפט המחוזי את הערעור שהגיש אגא על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בקשת רשות ערעור על פסק הדין בערעור תלויה ועומדת לפני בית משפט זה (בע"מ 1454/17).

6.

נוכח ההשתלשלות הדיונית המתוארת לעיל, מתעוררות שאלות לגבי אופן סיווגה של ההחלטה משנת 2013 וכפועל יוצא מכך לגבי אופן ההשגה (ועיתוי ההשגה) על ההחלטה האמורה. לעניין זה יש לזכור, כי ההחלטה ניתנה בגדר שתי תובענות נפרדות אשר הדיון בהן אוחד - האחת מתייחסת לחלקה 3 בלבד ואילו השנייה מתייחסות לחלקה 4 בלבד.

ככל הדבר נוגע לחלקה 4 (ת"א 76389-08-10), ההחלטה משנת 2013 מכריעה באופן סופי בתובענה מבחינתו של אגא, שהרי נקבע בגדרה כי לאגא אין זכויות כלשהן בחלקה האמורה. לפיכך, נראה כי ההחלטה מהווה פסק דין חלקי ביחס לאגא ( ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, 2012) 107) ), וממילא היה עליו להגיש ערעור בזכות על ההחלטה בסמוך לאחר נתינתה.

הדברים מורכבים מעט יותר ככל שהדבר נוגע לחלקה 3 (ת"א 294/07). כזכור, בהחלטה משנת 2013 נקבע כי הן ל"קבוצת" אגא והן ל"קבוצת" אדראז קיימות זכויות בחלקה זו, וכי ההכרעה לגבי חלוקת הזכויות בין שתי הקבוצות תועבר להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה. בד בבד נקבע כי טיב הזכויות ייקבע בהמשך ההליך, תוך שיתוף יתר הצדדים לתובענה. כלומר, על פני הדברים ההחלטה לא הכריעה באופן סופי בתובענה העוסקת בחלקה 3 - לא ביחס לאדראז ואף לא ביחס לאגא. ממילא נראה כי ככל שהדבר נוגע לתובענה זו, ההחלטה משנת 2013 מהווה החלטת ביניים. ואכן, קיימת הסכמה בין הצדדים על כך שההליך ביחס לחלקה 3 צפוי להימשך וכי אגא ואדראז צפויים ליטול בו חלק.

7.

מכל מקום, איני נדרש לקבוע מסמרות בשאלת הסיווג. בין שנסווג את ההחלטה משנת 2013 כפסק דין חלקי; בין שנסווגה כ"החלטה אחרת"; ובין שנסווגה כפסק דין חלקי לעניין תובענה אחת וכ"החלטה אחרת" לעניין התובענה השנייה - לא יהיה בכך כדי לשנות מן המסקנה שלפיה אין מקום להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי. כך, מן הטעם שבנימוקים הלקוניים אשר נפרשו על ידי אגא אין כדי להרים, ולוּ בקירוב, את הנטל הכבד הדרוש על מנת לבסס "טעם מיוחד" למתן ארכה כה מופלגת של מספר שנים. במאמר מוסגר אציין, כי לשיטתו של אגא ממילא תקום לו זכות להשיג על ההחלטה משנת 2013 עם סיומו הסופי של ההליך בבית המשפט המחוזי. הכרעה בשאלה זו אינה נדרשת בגדר ההליך שלפניי, ועל אגא לפעול כחכמתו.

8.

התוצאה היא כי הבקשה להארכת מועד נדחית. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תתייק עותק מהחלטה זו בתיק השופט בבע"מ 1454/17.