בע"מ 1491/16בע"מ 1491/16

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטות מ' נד"ב, ו' פלאוט

ו ב' טולקובסקי ) מיום 25.1.16 בעמ"ש 28259-02-15 בו נדחה ערעור המבקשים והתקבל ערעור שכנגד שהגיש המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה מיום 1.1.15 בתמ"ש 54059-03-12 (השופטת מ' קראוס ) . עניינה של הבקשה – העברת זכויות במשק.

רקע והליכים קודמים

ב.המבקשים והמשיב הם אחים המסוכסכים, על רקע זכויות בנחלת הוריהם המנוחים. זכויות ההורים בנחלה היו זכויות "בר רשות" שנקבעו במסגרת הסכם משבצת (מיום 29.1.04) בין מינהל מקרקעי ישראל לבין האגודה השיתופית בה היו חברים. ביום 19.8.82 נתקבל המבקש 3 באסיפה הכללית של ועד האגודה כ"בן ממשיך" וכחבר אגודה. כעשרים שנה לאחר מכן, ביום 27.3.02, נפטר האב, והוריש בצוואתו את כל עזבונו, לרבות המשק ומספר דירות ברחבי הארץ, לאשתו, אם הצדדים בהליך זה. לאחר מותו הגישה האם בקשה לקיום צוואה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (ת"ע 3600/06). המבקשים הגישו התנגדות לבקשה, בטענה כי המנוח חתם על הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת של האם והמשיב. ביום 25.9.07 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את טענות המבקשים ודחה את הבקשה לקיום צוואה. יובהר כי על פי הסכם המשבצת הזכויות במשק הן זכויות אישיות שאינן חלק מן העיזבון, והן עברו לאם בעת פטירת המנוח, בהתאם להוראות ההסכם, ללא קשר לצוואה. ביום 18.11.10 נפטרה האם, וביום 29.3.12 הגיש המשיב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בה עתר לפסק דין המצהיר כי הוא בעל מלוא הזכויות במשק. לטענתו, עם מות האב עברו הזכויות במשק לאם, והאם העבירה את זכויותיה אליו במתנה. לחילופין, טען כי מאחר שהוא היחיד המוכן ומסוגל לקיים את המשק לפי הסכם המשבצת, על הזכויות לעבור אליו.

ג.לכתב התביעה צירף המשיב יפוי כוח בלתי חוזר של המנוחה מיום 4.11.08, הממנה את עו"ד י' גרוס, בא כוח המשיב, להעברת הזכויות במשק למשיב. בנוסף, צורפו שני תצהירים מאותו מועד שנחתמו בפני עו"ד גרוס: בראשון מצהירה המנוחה על העברת זכויותיה במשק במתנה למשיב, ובשני מצהיר המשיב על קבלת המתנה מאמו. בתגובתם טענו המבקשים, כי הזכויות במשק שייכות למבקש 3, אשר מונה כבר בשנת 1982, כאמור, כבן ממשיך על ידי האסיפה הכללית של ועד האגודה השיתופית. לחילופין טענו המבקשים כי גם אם מינויו של המבקש 3 כבן ממשיך לא הושלם, ההצהרה עליו ככזה מהוה התחייבות למתן הזכויות במשק במתנה מצד האם לו.

ד.ביום 1.1.15 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המשיב בחלקה. ונקבע כי ההורים לא העבירו את זכויותיהם במשק לאף לא אחד מילדיהם. עוד קבע בית המשפט, כי אין משמעות להצהרה על המבקש 3 כבן ממשיך באסיפת הועד, שכן בהתאם לסעיף 19(ג)(7) בהסכם המשבצת, הסמכות לקביעת "בן ממשיך" מסורה לסוכנות היהודית, ולא למינהל מקרקעי ישראל או לאגודה השיתופית. בנוסף נקבע, כי גם אילו ניתן לראות בהצהרה זו התחייבות למתן הזכויות במשק במתנה למבקש 3, עצם השתתפותו בהליכים נגד אמו במסגרת ההתנגדות לבקשה לקיום צוואת האב, מהוה התנהגות מחפירה כמשמעה בסעיף 5(ג) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968, אשר די בה לאפשר לאם לחזור בה מן המתנה. באשר לתצהירים שצירף המשיב קבע בית המשפט כי אין ליחס להם חשיבות, וזאת ממספר סיבות: הראשונה, שהתצהיר נעשה זמן מועט לאחר שניתן פסק הדין לגבי צוואת האב, דבר האומר דרשני; השניה, כי מדובר במתנה שלא הושלמה; השלישית היא ספק שהעלה בית המשפט בנוגע לכשירות האם המנוחה בעת החתימה; הרביעית, לא מן הנמנע שהמשיב הפעיל השפעה בלתי הוגנת על האם, כשם שהפעיל כנקבע על האב; והאחרונה, שעל פי הסכם המשבצת אסור היה לאם למסור את זכויותיה בנחלה ללא הסכמת מינהל מקרקעי ישראל והאגודה בכתב ומראש, דבר שלא נעשה. לבסוף קבע בית המשפט כי כיון שלמשק לא מונה בן ממשיך והזכויות בו לא הועברו במתנה לאחד מן הילדים, על פי הסכם המשבצת יקבע בית המשפט מי מוכן ומסוגל לקיים את המשק ולו יינתנו הזכויות. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המשיב הוא העונה לקריטריון זה ועל כן יועברו הזכויות בנחלה לידיו, בכפוף להסדרת המצב החוקי בנחלה ולחתימה על התחייבות שלא להעביר זכויותיו בנחלה לאחר.

ה.על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור, והמשיב ערעור-שכנגד. בית המשפט המחוזי קבע כי תצהיר המתנה ויפוי הכוח הבלתי חוזר מהוים התחייבות ליתן מתנה ממנה לא חזרה בה המנוחה. עוד נקבע, כי גם אם לפי הסכם המשבצת חל איסור על האם להעביר זכויותיה במתנה ללא אישור המינהל והאגודה, האיסור אינו מבטל את החוזה שנכרת בינה לבין המשיב, שבמסגרתו התחייבה האם לתת את הזכויות במתנה לבנה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הטעמים אותם מנה בית המשפט לענייני משפחה לביטול התצהיר – הספק לגבי כשירות האם בעת חתימת התצהיר וההשפעה הבלתי הוגנת שהפעיל המשיב על האם – לא הוכחו כדבעי. מכאן הסיק בית המשפט שהייתה התחייבות מצד האם לתת את הזכויות במשק במתנה למשיב, וכי ההתחייבות לא בוטלה. נוכח האמור, ניתן פסק דין הצהרתי המורה למינהל לרשום את המשיב כבעל זכויות בר רשות במשק, ללא התניית הרישום בהסדרת המצב החוקי בנחלה. מכאן בקשת רשות הערעור.

בקשת רשות הערעור

ו.ראשית נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע בניגוד לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, שיש לייחס לאם גמירות דעת בעת חתימת התצהיר וכי לא הוכחה הפעלה של השפעה בלתי הוגנת עליה מצד המשיב, זאת במיוחד נוכח פסק הדין שניתן לגבי צוואת האב בו נקבע כי היא "סרה למרותו" של המשיב. שנית

נטען, כי שגה בית המשפט במישור הדיוני כשהתעלם מהבקשה למחיקת הערעור שכנגד אותה הגישו המבקשים. לטענתם, הערעור שכנגד הוגש ללא זיקה עניינית לערעור הראשי ועל כן היה על בית המשפט למחקו. שלישית

נטען, כי שגה בית המשפט כשקיבל את התצהירים שצירף המשיב ויפוי הכוח כראיות כשרות למרות שהוגשו על ידי המשיב כעד יחיד ובעל עניין בהם, ולמרות שמאמת החתימה, בא כוח המשיב, לא עלה להעיד על נסיבות החתימה. רביעית

נטען, כי בית המשפט התעלם מטענת המבקשים כי תצהירי המתנה לא דווחו מאז שנת 2008 לגורם רלבנטי כלשהו, ועל כן הם בטלים בהיותם חוזה בלתי חוקי . חמישית נטען, כי שגה בית המשפט בכך שלא התערב בקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש 3 אינו בן ממשיך. לטעת המשיבים, היה מקום להתערב בקביעת בית המשפט לענייני משפחה מאחר שמינוי זה הושלם במינהל מקרקעי ישראל שהוא, לטענתם, הגורם המוסמך לעניין.

הכרעה

ז.לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי לא אוכל להיעתר לה. בבקשה לא נטען – ובדין לא נטען – כי היא מעוררת שאלה משפטית כללית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים.

כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים המעוררים שאלה עקרונית, משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או מקום שנגרם עוול קשה. המקרה שלפנינו אינו בא בגדרים אלה, וכולו תחום במובהק לעניינם הקונקרטי של הצדדים.

ח.כאמור, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בהתערבותו בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה. גם אילו צדקו המבקשים, ואיני אומר בהכרח כי אכן כך הוא, טעות של ערכאת הערעור אינה מקימה כשלעצמה עילה למתן רשות לערער בגלגול שלישי, זאת אף אם בית המשפט שלערעור התערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית (ראו למשל רע"א 4356/06 נביל נ' בנק דיסקונט (2006); רע"א 258/09 עבד אלרחמאן ג'ניים נ' כרימה יונס (2009); חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 214 (2012) (להלן הערעור האזרחי ); שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית

213 (מה' 2, 2008)). כך גם באשר לקביעה כי המבקש 3 אינו בן ממשיך.

ט.מעבר לצורך אומר באשר לטענותיהם הדיוניות של המבקשים, כי לא מצאתי שנפל פגם בהחלטת בית המשפט שלא למחוק את הערעור שכנגד ולקבל את התצהיר כראיה כשרה. בפסיקה נקבע כי ערעור שכנגד יתקבל כל עוד קיימת זיקה עניינית כלשהי בין הערעור לערעור שכנגד (ע"א 11115/02 מס שבח מקרקעין חדרה נ' דור אנרגיה

(2003); הערעור האזרחי , בעמ' 216), ובמקרה זה קשה לומר כי אין קיימת זיקה כזו מכל וכל. לא נראה גם שנפל פגם בקבלת התצהיר; המבקשים חקרו את המשיב על תצהירי המתנה ובמסגרת זו העלו טענות מטענות שונות; אם סברו המבקשים כי יש קושי בעצם הגשת התצהירים היה עליהם להעלות חששותיהם במפורש בכתבי הטענות או בעת החקירה, ולא להסתפק בהתנגדות כללית לכל ראיה פסולה. באשר לטענת המבקשים בנוגע לאי-חוקיות נקבע כי אין בהיעדר הדיווח לרשויות המס כשלעצמו בכדי לבטל את תוקף העסקה (ע"א 6906/00

ענבטאוי נ' דר פ"ד נו (5) 280 (2002), בפסקאות 9, 18), אף שהייתי נוקט ככלל מנהג בית שמאי בכגון דא, ומכל מקום בנידון דידן ספק אם כרוכה בתצהירי המתנה הונאה של הרשויות (וראו ע"א 6667/10 טנדלר נ' קוזניצקי

פסקה 23 לפסק דינו של השופט עמית (2012) ). לא מצאתי גם כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט שלא להתייחס לכל טענה מטענות המבקשים בפסק דינו.

כבר נקבע כי בית המשפט אינו חייב להידרש לכל "תג ותג" מטענות הצדדים (ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם , פ"ד לז(3), 60 (1983); הערעור האזרחי , 214). לא אחת – והדברים נאמרים על דרך הכלל – מעלים בעלי דין מקבץ רחב של טענות, מהן רלבנטיות ומהן לא, בתקוה שאם לא "תתפוס" טענה אחת, תצלח דרכה של אחרת. על כן אין בית המשפט חייב להידרש לכל טענה. במקרה דנא נתן בית המשפט דעתו לסוגיות המרכזיות ונימק את פסק דינו.

י.

נוכח כל האמור אין בידי להיעתר לבקשה. ואחר כל אלה, ראוי יהיה כי הצדדים יגיעו לפשרה כדי לכבד את זכר הוריהם, אשר – כך ניתן להניח – לא היו רוצים לראות במלחמה המשפטית בין ילדיהם.