בע"מ 2311/22 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעמ"ש 6246-10-21 (השופטות מ' ברנט, ו' פלאוט ו-י' טויסטר ישראלי ), מיום 3.3.2022, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה )

בתמ"ש 39613-10-16 ותמ"ש 4969-01-17 (השופטת נ' גדיש ),

מיום 5.9.2021, שדחה את טענות המבקשים, כי יש לראותם כבעלי הזכויות במשק במושב ---- וקיבל את טענות המשיבים, כי הם בעלי הזכויות באותו המשק.

העובדות הצריכות לעניין

1.

המבקש 1 והמשיב 1 אחים (להלן: המבקש

והמשיב בהתאמה). המבקשת 2 והמשיבה 2 הן בנות הזוג של האחים ( להלן: המבקשת

והמשיבה בהתאמה). אמם של המבקש והמשיב הלכה לבית עולמה בשנת 1992 (להלן: האם המנוחה ) ואלו אביהם הלך לבית עולמו בשנת 2002 (להלן: האב המנוח ). לאב המנוח היו זכויות של "בר רשות" במשק חקלאי במושב ---- שנקבעו במסגרת הסכם משבצת בין מנהל מקרקעי ישראל (להלן: המנהל ) לבין האגודה השיתופית בה היה חבר (להלן: האגודה השיתופית ).

בחלוף למעלה מעשור שנים מאז נפטר האב המנוח, החל להתברר בפני בית המשפט לענייני משפחה סכסוך בשאלה למי הוקנו הזכויות במשק עוד בחיי האב המנוח: המבקשים טענו, כי הם בעלי הזכויות במשק מכוח תצהירי העברה ללא תמורה וייפוי כוח בלתי חוזר עליו חתם האב המנוח בשנת 1995; המשיבים טענו מנגד, כי הם בעלי הזכויות במשק, בהתאם לבקשה להעברת הזכויות במשק למשיב אותה הגיש האב המנוח עוד בשנת 1987 לוועד המושב, שאישר אותה. בית המשפט לענייני משפחה מצא כי מדובר בעסקאות נוגדות – התחייבויות למתן מתנה, שניתנו כל אחת, לטובת צד אחר, בתקופה אחרת. בשני המקרים המתנות לא הושלמו – במקרה של ההתחייבות לטובת המשיב (משנת 1987) משום שלא התקבל אישור הבעלים (רשות מקרקעי ישראל) להעברת הזכויות מהמנוח למשיב וכך גם במקרה של ההתחייבות לטובת המבקשים (משנת 1995). בית המשפט לענייני משפחה מצא, כי ההתחייבות הראשונה בזמן, זו לטובת המשיב, גוברת על ההתחייבות המאוחרת, לטובת המבקשים, כשלגבי האחרונה אף מצא כי זו בוטלה על-ידי המנוח בשנת 1997.

2.

המבקשים לא השלימו עם תוצאות פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 3.3.2022 דחה בית המשפט המחוזי מרכז (השופטות

מ' ברנט, ו' פלאוט וי' טויסטר ישראלי ) את ערעור המבקשים תוך אימוץ פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה מנימוקיו ומכוח הסמכות הקבועה בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, משמצא כי אין לדחות את ממצאי העובדה שבפסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה וכי אלו תומכים במסקנה המשפטית ואין טעות שבדין במה שנפסק. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי לא מצא מקום להתערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה לפיהן מדובר בשתי עסקאות נוגדות שהן התחייבויות למתן מתנה וכי העסקה הראשונה גוברת על השנייה.

3.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקשים טוענים כי בית המשפט לענייני משפחה, ובית המשפט המחוזי בעקבותיו, שגו בקביעותיהם כי המדובר בעסקאות נוגדת של התחייבות לתת מתנה. לטענתם, המנוח מעולם לא התחייב ליתן את המשק במתנה למשיב, זאת משום שההתחייבות לטובת המשיב לא ענתה על דרישת הכתב הקבועה בסעיף 5(א) לחוק המתנה, תשכ"ח-1968 (להלן: חוק המתנה ) ואלו מנגד, להם נתן המנוח מתנה שהקנייתה הסתיימה עוד במעמד חתימת המנוח על מסמכי ההעברה ועל ייפוי הכוח הבלתי חוזר, שמתוכנם עולה כי בכוונת המנוח היה ליתן להם מתנה לאלתר ממנה לא יוכל לחזור. לטענת המבקשים בקשת רשות הערעור מעלה שאלות עקרוניות שחורגות מעבר למחלוקות בין הצדדים: האחת, האם ניתן לראות בפרוטוקול ישיבת ועד הנהלת האגודה כעונה על דרישת הכתב שבחוק המתנה למרות שזו נערכה על ידי צד ג' (ועד ההנהלה) וללא נוכחות המתחייב (האב המנוח). והשנייה, בהנחה שניתנה התחייבות לתת מתנה קודמת בזמן, האם היא יכולה לגבור על מתנה שהקנייתה הושלמה בחתימת המתחייב על ייפוי כוח בלתי חוזר ותצהיר העברה ללא תמורה?

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות זאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום בו מגלה הבקשה שאלה משפטית שחשיבותה כללית וחורגת מגדרי המחלוקת הפרטנית שבין בעלי הדין. רשות ערעור לא תינתן במקרים התחומים ומוגבלים לסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים ולנסיבותיו המיוחדות (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982); רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס 14.6.2011) . במקרה דנן מצאתי שהבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים ואף אין חשש לכך שהימנעות ממתן רשות ערעור תגרום לעיוות דין .

5.

דרישת הכתב על-פי סעיף 5 (א) לחוק המתנה

היא מהותית (ע"א 2215/00 ג'ורי נ' דנגור , פ"ד נו (3) 932, 941) הגם שאינה חייבת להכיל את כל התנאים ההכרחיים לצורך דרישת הכתב להעברת מקרקעין בתמורה (מ'

ראבילו, חוק המתנה, תשכ"ח-1968 , 347 (1996)). השגותיהם של המבקשים על אופן יישומן של הלכות אלו במקרה הקונקרטי, אינן מקימות עילה לדיון בערכאת ערעור שנייה (השוו: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (16.1.2006); רע"א 6276/11 מנורה חברה לביטוח נ' שלמה כהן ( 23.10.2011)).

6.

במקרה דנן, מצא בית המשפט לענייני משפחה כי דרישת הכתב, ביחס להתחייבות משנת 1987, התקיימה על סמך מגוון ראיות ועדויות: פרוטוקול ועד האגודה השיתופית מיום 6.7.1987 בו נכתב כי הוחלט לאשר העברת המשק מהאב המנוח למשיב וזאת לאור הצהרת האב בפני הוועד ;

החלטת ועד האגודה השיתופית שנשלחה למשיב בשנת 1987 בעקבות אותו דיון לפני ועד האגודה; ועדות נציג האגודה, לפיה ועד האגודה לא היה רושם את הדברים שנרשמו בפרוטוקול (ההחלטה לאשר את ההעברה) ללא פנייה כתובה מהאב המנוח (בעמ' 63 לפרוטוקול). יצוין, כי מאז ועד שהמבקשים הגישו את תביעתם, במסגרתה חתרו תחת קיומה של אותה התחייבות, חלפו כשלושה עשורים מאז הינתנה וכעשור ומחצה מאז נפטר האב המנוח. בית המשפט לענייני משפחה קבע, כממצא עובדתי, כי במהלכם נהגו המשיב ורעייתו מנהג בעלים במשק, עשו שם שיפוצים, התאימו את הבית לצרכיהם וגידלו שם את בנותיהם. לאור חלוף הזמן, אין בעובדה כי אותה פנייה בכתב מטעם האב המנוח, שהייתה לפני ועד האגודה השיתופית לא נמצאה, כדי לשלול את מסקנת בית המשפט לענייני משפחה לפיה דרישת הכתב התקיימה. זאת, בפרט לאור העובדה כי האב המנוח הביע בפני הועד את גמירת דעתו להעברת הזכויות במשק לבנו המשיב, קיים תיעוד כתוב מזמן אמת לכך (פרוטוקול ועד ההנהלה) ואישור כתוב מתאים (בפרוטוקול ובהחלטת ההנהלה שניתנה בעקבות אותו דיון ושנשלחה למבקש).

7.

בית המשפט לענייני משפחה קבע בפסק-דינו כי המתנה למשיב לא הושלמה משלא נתקבל אישור הבעלים, המנהל, להעברת הזכויות. כאמור, טענתם השנייה של המבקשים בערעור היא, כי מעמדם שלהם "משופר" יותר מזה שהיה למשיב, משהם אוחזים גם בייפוי כוח בלתי חוזר עליו חתם האב המנוח. הערכאות קמא דחו, בצדק, טענה זו. בפסיקת בית משפט זה כבר נקבע, במקרה דומה שאף בו ניתן ייפוי כוח בלתי חוזר, כי בהיעדר הסכמת המנהל, אין עסקינן במתנה אשר הקנייתה הושלמה אלא לכל היותר בהתחייבות ליתן מתנה (ראו והשוו בע"מ 445/05 אברהם איזמן, עו"ד נ' חדוה מחלב ואח' (2.8.2006)). בעניינו, לא רק שלא ניתנה הסכמת המנהל להעברת זכויות האב המנוח למבקשים אלא כלל לא ניתן אף אישור האגודה לאותה העברה, אישור שנדרש לפי התקנון, ועם פנייתם לאגודה קיבלו המבקשים הודעה לפיה התיק מועבר לקבלת חוות דעת היועץ המשפטי בשל קיומה של עסקה נוגדת (פסקה 24 לפסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה). טענות המבקשים כלפי האגודה וכלפי המנהל בגין כך שלא השלימו בשעתו את העברת הזכויות על שמם על בסיס אותם מסמכי העברה (בפסקאות 42-44 לבר"ע) אין בכוחן לשנות את שארע בפועל – האישורים לא ניתנו והמתנה לא הושלמה.

8.

אף ביתר טענות המבקשים לא מצאתי עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לא נעלמה מעיניי טענת המבקשים לפיה הערכאות קמא שגו משלא לקחו בחשבון כי אשת המנוח הייתה בחיים במועד מתן ההתחייבות לטובת המשיב בשנת 1987, היא מעולם לא הצהירה לפני הועד על העברת הזכויות למשיב ו" בית המשפט קמא מתעלם מזכויות האשה המנוחה במשק ולא מיחס לה כלל חשיבות כאילו לא הייתה קיימת ובעלת זכויות במשק" (פסקה 23 לבר"ע). מדובר בטענה שמרחיבה את חזית המריבה. הטענה לא מצאה את ביטויה בפסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה משלא נטענה לפניו (והמבקשים לא טוענים אחרת). עיון בהודעת הערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי מגלה כי לא רק שהטענה לא נטענה, אלא המבקשים טענו בדיוק הפוך (" המנוח הינו מי שרשום כבעלים של המשק עד היום ועל כך אין חולק"

- בפסקה 2 להודעת הערעור).

9.

כסעד חלופי, מקום בו לא יבוטל פסק-הדין, עותרים המבקשים להורות למשיבים להחזיר להם את שווי ההשקעות שהשקיעו במשק. משעתירה כזו לא הייתה לפני בית המשפט לענייני משפחה, וממילא לא התבררה כל פלוגתא באשר לזכות ההשבה של השקעות שהושקעו במשק ושווין - לא ניתן להידרש לכך במסגרת דיונית זו. ניתן אך לקוות, כי בחלוף שלושה עשורים ממועד פטירת האם המנוחה ושני עשורים מפטירת האב המנוח, ישכילו המבקש והמשיב להגיע לפשרה בעניין זה, ולו כדי לכבד את זכר הוריהם, אשר יש להניח שלא היו רוצים לראות בהמשך המלחמה המשפטית בין ילדיהם.

סוף דבר

10.

לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.