בע"מ 2948/07פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים שטמר, כהן ווילנר) מיום 22.2.07 בתיקים ע"מ 316/05 וע"מ 320/05, בו התקבל באופן חלקי ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ברגמן) מיום 15.8.05 בתיק תמ"ש 2320/0.

ב.

הצדדים נישאו - לשניהם אלה נישואים שניים - ביום 22.7.83. כעבור כעשור התגלע ביניהם סכסוך, ובשנת 1999 הוגשו לראשונה תביעות הדדיות בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה. ביום 16.6.05 קבע בית הדין הרבני הגדול כי "יש מקום לחיוב בגט, ולפחות להשלשת גט ולהפטר מן החיובים הממוניים" (פסק הדין לא צורף, אך צוטט בעמ' 2 לפסק הדין קמא). בהמשך נקבע מועד לסידור הגט (17.11.05) אך המבקשת לא הופיעה לדיון, והמשיב השליש גט. ביסוד ההליך הנוכחי שלוש טענות: (1) אופן איזון המשאבים במשק החקלאי ובבית המגורים הנמצא עליו; (2) טענות המבקשת בדבר הברחת נכסים; (3) טענות המבקשת כלפי הפסקת מזונותיה. נדון בטענות אחת לאחת.

איזון המשאבים במשק

ג.

המשק נרכש על ידי המשיב ואשתו הראשונה בשנת 1973, ובהסכם הגירושין ביניהם זכה המשיב במלוא הזכויות במשק תמורת התחייבותו לרכוש לגרושתו דירת מגורים. אין חולק כי בשנת 1994 נרשמו שני הצדדים כבעלים של הזכויות במשק, וכי המבקשת השקיעה מהונה בשיקום המשק ובהפעלתו. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי "הרישום הפורמלי תואם את הבעלות האמיתית בהיותו מבוסס על תחושת צדק ויושר ומניעת התעשרות בלתי צודקת" (עמ' 5). נקבע כי על אף שמדובר בנכס שאינו בר איזון לפי סעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973, במקרה הקונקרטי שיתף המשיב את המבקשת במשק.

ד.

בית המשפט המחוזי הפך קביעה זו. נקבע כי הרישום המשותף נעשה בטעות על ידי המושב - ולא הובא לידיעת בני הזוג. הובהר כי רק במסגרת ההליך התברר למבקשת כי היא כבר רשומה כבעלים, ומסיבה זו ביקשה לתקן את התביעה שהגישה לסעד הצהרתי בדבר בעלותה, לתביעה לשמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון. עוד נקבע, כי גם סקירת מערכת היחסים בין הצדדים אינה מביאה למסקנה שהמשיב ביקש לחרוג מהאמור בסעיף 5(א)(1) לחוק יחסי ממון וליצור שיתוף ספציפי במשק. נקבע כי כל שהוכיחה המבקשת הוא "שהיא השקיעה ועבדה במשק מתוך מטרה להוציא ממנו פרנסה טובה... היא אכן שכנעה, כי כל השיפורים והשיפוצים שנעשו במשק שותפה היא להם. אולם בזכויות במקרקעי המשק... לא הוכח כי הבעל ויתר עליהן לטובתה" (עמ' 10-9). מנגד קבע בית המשפט המחוזי, כי אכן הוכחה כוונה לשיתוף ספציפי בבית המגורים ובחצרו. בסופו של יום נקבע כי למבקשת מחצית הזכויות בבית המגורים (לרבות בחצר), וכן זכות לקבל החזר של מחצית מהשקעותיה בהשבחת המשק לאורך השנים. בכפוף לרישום הערת אזהרה להבטחת האמור, הורה בית המשפט על ביטול הרישום המוטעה.

ה.

בבקשה המפורטת נטען, כי שגה בית המשפט בקבעו כי הרישום נעשה בשגגה ובחוסר סמכות - וכן בקבעו כי המבקשת לא היתה מודעת לו. מסיבה זו, כך נטען, מעיד המרשם על זכויותיה הקנייניות של המבקשת - ואין אפוא צורך להוכיח כוונת שיתוף. מעבר לכך נטען כי העובדה שהמבקשת השקיעה את מיטב חסכונותיה בהשבחת המשק, ואף ערבה לו במסגרת הסדר המושבים משנת 1988, מעידה כי המשיב ביקש לשתפה במלוא הזכויות במשק.

ו.

(1) חוששני, כי אין מקום להיעתר לבקשה בעניין זה מטעם משפטי. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מגבולות המקרה הקונקרטי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). אין המקרה דנא בא בכללם. השאלה האם ביקש המשיב לשתף את המבקשת בזכויות במשק היא שאלה עובדתית מובהקת , שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה - כל שכן בגלגול ערעורי שלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); רע"א 6594/06 אשכנזי נ' שר (טרם פורסם)).

(2) אין חולק כי על אף הוראת סעיף 5 לחוק יחסי ממון יכולים בני זוג ליצור שיתוף גם בנכס ספציפי שנרכש על ידי אחד מבני הזוג לפני נישואיהם (ראו לאחרונה ע"א 7687/04 ששון נ' ששון , פ"ד נט(5) 596, 615; בע"מ 10734/06 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם)) - אך השאלה האם הוכחה כוונת שיתוף כאמור היא שאלה עובדתית. במקרה שלפנינו שמעו הערכאות הקודמות עדים שהתייחסו - בין היתר - לנסיבות הרישום המשותף, ובית המשפט המחוזי קבע מפורשות כי מדובר ברישום מוטעה. משנשללה האפשרות להסתמך על המרשם עמדה בפני המבקשת אפשרות להוכיח כוונת שיתוף אף ללא רישום - אך בית המשפט המחוזי קבע שהיא עמדה בנטל אך ביחס לבית המגורים. בקביעות אלה אין מקום להתערב: "הערכאות במקרה זה חלקו ביניהן ביחס לשאלה האם הוכחה כוונת שיתוף... בכל אלו אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, באשר הדברים מוגבלים לסכסוך הספציפי בין הצדדים" (בע"מ 4951/06 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם) - השופטת ארבל). איני יכול לכחד, כי לא בקלות הגעתי להחלטה זו, במישור האנושי, נוכח השקעת חלבה ודמה של המבקשת לאורך שנים במשק, שעליה אין חולק, והנקודות שהועלו בטיעוניה. בבע"מ 10734/06 הנזכר ציינתי, באשר לנכס ספציפי וחזקת השיתוף, והדברים במקומם גם כאן:

"... מטבע הדברים: אי אפשר לקבוע מראש כללים ברורים באשר לכל האפשרויות שמזמנת המציאות האנושית. לכן גם מתלבטים בתי המשפט ממקרה למקרה, באשר לנכס הספציפי בו מדובר וכוונת הצדדים לגביו. הפרשנות בה דיברנו יסודה בשיקולי הגינות במקרים שבהם הכף נוטה, במכלול ההשקעות בנכס, בהתנהגות הצדדים הכרוכה בו, לעבר השיתוף. מובן כי הדברים אינם נטולים בעייתיות, כיוון שלעתים קשה לכמת את ההשקעות ואת "ההתנהגות ההשקעתית", אך לכן יש לנהוג זהירות ביישום, ואולם כאמור קשה לקבוע מראש את גבולותיו המדויקים לכל מקרה. השאלה בנידון דידן היא אפוא שאלה עובדתית, האם הוכיחה המשיבה - והנטל הבסיסי אכן עליה, גם אם עבר בשלב מסוים אל המבקש - יצירת שיתוף ספציפי בדירה. בכך שבית המשפט המחוזי פירש את התמונה הכלכלית והמשפחתית בשונה מבית המשפט לענייני משפחה אין כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי".

אף כאן בענייננו כך: המקרה תחום לעובדותיו הספציפיות, ורשאי היה בית המשפט המחוזי להסיק מסקנות שונות מבית המשפט לענייני משפחה מן הנסיבות שהיו בפניו באשר לזכויות במשק גופו. אין בכך כדי לגבש עילה משפטית להתערבות בגלגול שלישי, מה גם שבית המשפט המחוזי ערך הבחנה בין בית המגורים (והחצר) שלגביו קבע שיתוף, לבין המשק, קרי, נתן דעתו לזכויות המבקשת בהקשר זה הגם שהבית ה"בסיסי" נרכש על-ידי המשיב.

הברחת נכסים

ז.

בבקשה חוזרת המבקשת על בקשתה בערכאות הקודמות, ולפיה ישונה יחס איזון המשאבים לטובתה - וזאת עקב הברחת נכסים מצד המשיב. עוד נטען כי שגו הערכאות הקודמות בכך שמינו אקטואר, אך לא חוקר. אין להיעתר לבקשה בעניין זה. בית המשפט לענייני משפחה מינה אקטואר לצורך ביצוע איזון המשאבים בחלקים שוים - הכרעה בסוגיה טרם ניתנה. בית המשפט המחוזי קבע מפורשות כי מקומן של טענות המבקשת בערכאה הדיונית – ככל שיתברר כי יש לה השגות על קביעות האקטואר שטרם הוגשו, תוכל להעלותן בטרם מתן פסק דין. בעניין זה, שטרם החל להתברר, אין מקום להתערבות ערכאה זו. דומה כי על אף שטענות המבקשת בעניין זה פורטו באורך (עמודים 28-20 לבקשה), מודעת גם היא לכך שאין מקום לדיון כאן ועתה בעניין שטרם הוכרע (עמ' 21 פסקה ראשונה). אף בעניין זה לא אוכל להיעתר לבקשה.

סוגיית המזונות

ח.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת המזונות של המבקשת וקבע כי על המשיב לשלם לה סך 2,000 ש"ח לחודש (שמחציתם יופחתו מחלקה של המבקשת מתקבולי המשק), באופן שישלים את הכנסותיה לסך של 4,500 ש"ח לחודש. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את עמדת המבקש וקבע כי עם השלשת הגט פסק חיוב המזונות. נקבע כי משחויבה המבקשת לקבל גט, אך לא הופיעה למועד שנקבע לסידורו פקע חיוב המשיב במזונותיה (כך בהסתמך על ע"א 592/83 פורר נ' פורר , פ"ד לח(3) 561; ע"מ (תל-אביב-יפו) 41/96 כבירי נ' כבירי (לא פורסם) - להלן פרשת כבירי ). בבקשה שלפנינו נטען כי בית הדין הרבני לא הוסמך לדון במזונות, כי הוא לא חייב את המבקשת לקבל גט - ושעל פי הדין העברי העובדה שהמשיב השליש גט אינה פוטרת אותו מחובת המוזנות. אומר כבר כאן כי פסקי הדין הרבניים עצמם לא צורפו לבקשה, והטענות האמורות נטענו ללא אסמכתאות עובדתיות או משפטיות.

ט.

אף בעניין זה לא אוכל להיעתר לבקשה. סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט -1959 קובע "אדם חייב במזונות בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו". בנסיבות נדרש בית המשפט לבדוק האם לפי הדין העברי חייב המשיב במזונות המבקשת. בית המשפט התייחס לפסק דינו של בית הדין הרבני לפיו על המבקשת לקבל גט, וביד המשיב להשליש גט ולהיפטר מחיוביו - כפי שאכן נעשה עקב אי הופעתה של המבקשת במועד שנקבע לסידור הגט. בניגוד לאופן הצגת הדברים על ידי המבקשת, המשיב שוחרר מחיוב המזונות לא בגלל החלטת בית הדין הרבני כשלעצמה, אלא בשל קביעת בית המשפט המוסמך - הערכאה האזרחית - כי בעקבות פסיקת בית הדין הרבני והשלשת הגט השתנו הנסיבות המשפטיות באופן הפוטר אותו מחובת המזונות ממועד פלוני. אכן, קביעות בית הדין הרבני בדבר הסיווג ההלכתי של מערכת היחסים בין הצדדים מחייבות את הצדדים, ובית המשפט האזרחי רשאי לסמוך עליהן על מנת לקבוע את חיוב המזונות (רע"א 4982/92 טביב נ' טביב , פ"ד מח(3) 390); ההכרעה היא הכרעתו שלו, על פי מכלול הנתונים. בית משפט זה התייחס בעבר לסוגיה דומה:

"אולם כל עוד לא נקט את הדרך האמורה, היינו, לא השליש את הגט וסכום כתובתה של האישה, עומדת מסקנתו העיקרית של בית המשפט המחוזי בעינה, וחובת תשלום המזונות נמשכת. אם הבעל יפעל בדרך החלופית, עליה הצביע בית הדין הרבני, ייתכן שיחול ממילא השינוי המהותי בנסיבות, שיאפשר לבעל לפנות לבית המשפט המחוזי כדי לבקש פטור מחובת המזונות, אך אין צורך להקדים ולהכריע כאן בשאלה זו" (ע"א 277/81 גרינהאוז נ' גרינהאוז , פ"ד לו(3) 197, 205 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר)

לא למותר לציין כי המבקשת עתרה נגד קביעת בית הדין הרבני הגדול לפיה "יש מקום לחיוב בגט ולפחות להשלשת גט ולהיפטר מן החיובים הממוניים " (כפי שמצוטט בעמ' 2 לפסק הדין קמא, ההדגשה הוספה - א"ר), אך בהמשך חזרה בה מעתירתה, בעקבות הערות בית המשפט (בג"צ 7709/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם), החלטה מיום 17.11.05).

י.

אף לגופו של עניין לא ראיתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בנושא זה. בדין העברי קיימת - במקרים חריגים של עיכובים מצד האשה - אפשרות לבעל להשליש גט וכתובה וחיוב המזונות יוסר. בית המשפט המחוזי קבע כי בגדרה של אפשרות זו בא המקרה שבפנינו, ואין בבקשה טענה שבמהות נגד קביעתו. המדובר בסוגיה הלכתית מורכבת ביותר, שביסודה - בין היתר - השאלה כיצד לפרש את תקנת רבנו גרשום מאור הגולה (תקנה שהיא חרם) האוסרת לגרש אשה בעל כרחה ושלא מדעתה (ראו, בעקבות רבנו גרשום, גם ר' משה איסרליש – הרמ"א בהגהה ל שולחן ערוך אבן העזר , קי"ט, ו'); תקנה זו נראית זוהרת יותר ויותר במשקפי דורות אחרונים, בהגנה על האשה: השאלה הפרשנית היא, האם התקנה מוגבלת אך לגירושין עצמם, כנגד חד צדדיות בהם, אולם אין מניעה לפטור מחובות ממוניות במקרים מסוימים גם בלא הסכמה (כך לכאורה שיטת ר' אליהו מזרחי ( הרא"ם , קושטא, המאות הט"ו-הט"ז) בתשובותיו (סימן ל')) - או שמא יש לומר כי במסגרת התקנה נאסרה פעולה חד צדדית גם במישור החובות הממוניות (ראו בין היתר שו"ת חלקת מחוקק (ר' משה לימא, ליטא, המאה הי"ז) אבן העזר עז, ג). הלכה למעשה נהגו פוסקי ההלכה לאפשר לבעל במקרים חריגים, על-פי נסיבות שלפניהם בהקשר הספציפי (עיכוב כזה או אחר מצד האשה) להשליש גט וכתובה תוך שסרה חובת המזונות (לסקירה יסודית ומקיפה ראו פסק דינו של סגן הנשיא פורת בפרשת כבירי והאסמכתאות דשם; כן ראו תשובת הראשון לציון הרב ש"מ עמאר ( שמע שלמה (ב', תשס"ה) סימן כ', עמ' רנ"ב). בבקשה הנוכחית לא באה טענה שיש בה כדי לייחד את נסיבות המקרה הקונקרטי לעניין ההכרעה בדבר השלשת הגט – למעט הטענה שהמבקשת לא חויבה לקבל גט. אף אם נניח כי טענה זו נכונה - וכאמור פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול לא צורף – ייתכנו כאמור נסיבות חריגות, בהן תוסר חובת המזונות גם ללא חיוב האישה בגט. לא אוכל להידרש לסוגיה שעה שפטור הבעל ממזונות במקרה דנא נקבע בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול, ערכאת הערעור במערכת השיפוט הרבני, שאת העתירה שהוגשה כלפיו משכה המבקשת בעקבות הערותיו של בית משפט זה.

י"א.

סוף דבר, לא אוכל להיעתר לבקשה, ממילא התייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה ביום 15.4.07.