בע"מ 5417-24 בע"מ 5417-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיאה ו' פלאוט, השופט צ' ויצמן והשופטת צ' גרדשטיין פפקין), בעמ"ש 8585-07-23 מיום 26.5.2024, שבגדרו נדחה ערעור שהגיש המבקש על החלטות בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת ש' שי) בתמ"ש 25740-08-20 מיום 19.6.2022; מיום 7.2.2023; מיום 7.3.2023; ומיום 5.6.2023. בעיקרו של דבר, במסגרת החלטות אלו אושר הסכם מכר דירה; נפסק שכר טרחה לכונס נכסים; והמבקש חויב בתשלום שכר טרחה נוסף לטובת כונס הנכסים.

2.המבקש ירש מאימו המנוחה דירה בחלקים שווים ביחד עם אחיו ואחיותיו, המשיבים 3-1 (להלן: הדירה). ביום 25.3.2021 ניתן צו לפירוק שיתוף בדירה, והמשיב 4 (להלן: כונס הנכסים) מונה ככונס נכסים לביצוע פירוק השיתוף. בהמשך, אישר בית המשפט לענייני משפחה את חוזה מכר הדירה לבקשת כונס הנכסים; ופסק את שכר טרחתו של הכונס בשיעור 4% משווי המכירה, בתוספת מע"מ. עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש הערים קשיים על כונס הנכסים, עיכב את עבודתו, העמיס עליו עבודה נוספת וניסה לסכל את מכירת הדירה. בנסיבות אלו, חייב בית המשפט את המבקש בתשלום שכר טרחה נוסף לטובת כונס הנכסים בסך 25,000 ש"ח, בתוספת מע"מ.

3.המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על החלטות אלו. בית המשפט המחוזי קבע כי המועד להגשת ערעור על ההחלטה המאשרת את חוזה מכר הדירה – חלף, ומכל מקום מדובר ב"מעשה עשוי", ולפיכך דין הערעור על החלטה זו להידחות על הסף. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור אף ביחס להחלטות בנוגע לשכר הטרחה של כונס הנכסים – זאת, על יסוד תקנה 148ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות). בהקשר זה, ציין בית המשפט כי במקרים בהם נדרש כונס הנכסים לבצע פעולות החורגות מפעולותיו השגרתיות, אין מניעה לפסוק לטובתו שכר טרחה נוסף, כתוספת לשכר על-פי תקנה 36(ב) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: תקנות המשפחה) (תקנה אשר מורה כי שכרו של כונס נכסים לא יעלה על 4% מתקבולי מימוש המכירה).

4.על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מונחת הבקשה שלפניי, שבגדרה טוען המבקש, המייצג את עצמו, כי בקשתו כרוכה ב"השלכה רוחבית" החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לטענתו, בית המשפט לענייני משפחה חרג מסמכותו כאשר פסק לטובת כונס הנכסים שכר טרחה העולה על 4% מהתמורה במימוש מכירת הדירה, בניגוד לתקנה 36(ב) לתקנות המשפחה.

עוד מלין המבקש, בעיקרו של דבר, על כך שהערכאות הקודמות לא נתנו דעתן לעובדות חשובות וטענות מהותיות שהעלה ביחס להתנהלות כונס הנכסים; על כך שממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה אינם מבוססים ונקבעו מבלי שנערכו חקירות נגדיות; וכן על היעדר הנמקה של החלטות רבות שניתנו בעניינו. לבסוף, המבקש מעלה טענת פסלות כנגד שופטי המותב בבית המשפט המחוזי.

5.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתשובה.

6.הלכה היא עמנו, כי בית משפט זה לא ייעתר לבקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים חריגים אשר מתעוררת בהם שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על-מנת למנוע עיוות דין (ראו, מיני רבים: בע"מ 1451/24 פלונית נ' פלוני, פס' 5 (13.3.2024)). המקרה שלפניי אינו נמנה על מקרים חריגים אלו. הבקשה דנן נטועה עמוק בנסיבות המקרה הקונקרטי, ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית הראויה להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". זאת ועוד, הבקשה מופנית, בעיקרה, כלפי קביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, וכן כלפי גובה שכר הטרחה שנפסק לטובת כונס הנכסים – ואולם, כידוע, ערכאת הערעור ממילא אינה נוטה להתערב בעניינים כגון דא, קל וחומר ב"גלגול שלישי" (ראו: בע"מ 1270/23 פלונית נ' פלוני, פס' 31 (6.9.2023); רע"א 7776/09 פיראלי נ' קרן לב"י למען בטחון ישראל, פס' 5 (3.3.2010)).

7.כמו כן, לא מצאתי כי הבקשה מעלה חשש לעיוות דין. בהקשר זה, אציין כי בית המשפט לענייני משפחה לא חרג מסמכותו כאשר פסק לכונס הנכסים שכר טרחה נוסף העולה על השיעור שנקבע בתקנה 36(ב) לתקנות המשפחה. זאת, שכן סעיף 26 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 קובע כי אף אם הוסדרה בתקנות המשפחה סמכותו של בית המשפט בעניין "מינוי כונס נכסים [...] דרכי פעולתו ושכרו", הרי שעדין מוסמך בית המשפט, במקרים המתאימים, "ליתן כל צו וכל סעד אחר שיראה לנכון לתיתם בנסיבות הענין". גם בטענת הפסלות שהעלה המבקש – אין כל ממש; לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין מתעורר חשש ממשי למשוא פנים, אף לא בקירוב.

8.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות המשפחה.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.