בע"מ 6942-23 בע"מ 6942-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.7.2023 (עמ"ש 49650-11-22, סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו-נ' שילה). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 2.10.2022 (תמ"ש 69922-12-20, השופט י' אליהו).

2.המבקש והמשיבה הם אח ואחות אשר זכו בחלקים שווים מעיזבונה של אמם (להלן: המנוחה) מכוח צוואה. על רקע זה השניים ניהלו תביעות הדדיות בבית המשפט לענייני משפחה. חלקים מתולדות ההתדיינות פורטו זה מכבר בהליכים קודמים (החלטת הנשיאה א' חיות בע"א 5071/21, החלטתי בבע"ם 673/23, ופסק הדין בבג"ץ 5073/23, בהרכב שכלל אותי עם השופטים ג' כנפי שטייניץ ו-ח' כבוב), ועל כן אעמוד על הרקע לדברים בקצרה בלבד.

3.ביום 2.10.2022 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעתה של המשיבה ודחה את תביעתו של המבקש. בית המשפט לענייני משפחה הורה על פירוק שיתוף בנכסי המקרקעין שנכללו בעיזבון האם, ובכללם דירה בתל אביב שבה מתגורר המבקש (להלן: הדירה). כמו כן, המבקש חויב בתשלום בסך כולל של כ-352,185 שקלים למשיבה. בית המשפט לענייני משפחה הבהיר כי מכירת הדירה תיעשה בשוק החופשי וכי המבקש עצמו רשאי להשתתף בהליך ההתמחרות על הדירה. עוד הבהיר בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש יהיה רשאי להישאר בדירה עד למועד הפינוי שייקבע בהסכם מכר עתידי.

4.ביום 22.11.2022 הגיש המבקש ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי. כתב הערעור תוקן פעמיים, ביום 23.1.2023 וביום 8.3.2023, בהוראת בית המשפט המחוזי, בשל כך שהמבקש לא עמד בדרישות הדין ביחס להגשתו. בערעורו, שב המבקש על טענות עובדתיות שהוכרעו זה מכבר על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, וכן הציג טענות חדשות. עוד העלה המבקש טענות מן הגורן ומן היקב כנגד התנהלותם, ובעיקר כנגד אישיותם, של גורמים רבים המעורבים בהליך, לרבות כנגד שופט בית המשפט לענייני משפחה והמומחה מטעם בית המשפט שמונה במסגרת אותו הליך.

5.ביום 19.7.2023 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש. בית המשפט המחוזי סבר כי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה מבוססות על חומר הראיות שהונח לפניו. בית המשפט המחוזי אף נדרש, מעבר לצורך, לחלק מהטענות העובדתיות שהמבקש העלה בפעם הראשונה במסגרת הערעור, וקבע כי אין מקום לקבלן. בשולי דבריו, מתח בית המשפט המחוזי ביקורת על הלשון הבוטה והפוגענית שנקט המבקש בכתבי הטענות ובמהלך הדיון באולם.

6.על פסק דין זה נסבה בקשת רשות הערעור שבפני. המבקש חוזר ומציג טיעונים המבוססים בעיקרם על ממצאים עובדתיים אשר נדחו זה מכבר על-ידי שתי הערכאות הקודמות. טענות אלה נוגעות לפרשנותה הראויה של צוואת המנוחה, לשיטת המבקש, על מתנות שניתנו לו בזמן חייה של המנוחה, לרבות זכות בלתי-הדירה, לפי הנטען, למגורים בדירה, לתחולתם הנטענת של דיני הגנת הדייר על עניינו ועל כך שהיה מקום לאפשר במקרה זה חלוקה בעין של העיזבון, הכולל דירה נוספת, מבלי להעמיד את הדירה מושא המחלוקת למכירה.

7.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובתה של המשיבה, בהתאם להוראת תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 החלות גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. טענותיו של המבקש הוכרעו לגופן על-ידי הערכאות הקודמות ולא מצאתי כי נפל פגם בהכרעותיהן המצדיק התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". הבקשה ממוקדת כל כולה בממצאים עובדתיים וביישום הדין על עניינו הקונקרטי של המבקש והיא אינה מעלה כל שאלה עקרונית או חשש לעיוות דין (ראו והשוו: בע"ם 3376/22 פלוני נ' פלוני, פסקה 7 (24.8.2022); בע"ם 2638/23 פלוני נ' פלוני, פסקה 14 (8.8.2023)). למעלה מן הצורך אציין כי בית המשפט המחוזי שם לבו להשלכות פסיקתו על המבקש, כפי שבאו הדברים לידי ביטוי אף ברשות הנמשכת שניתנה לו, לעת עתה, להוסיף ולהתגורר בדירה.

8.לא למותר להעיר כי גם במסגרת בקשה זו עושה המבקש שימוש בשפה משתלחת ומבזה, חרף הערות שהופנו אליו בהליכים קודמים, לרבות בהליכים שהתנהלו בבית משפט זה. התנהלות זו היא פוגענית, ואף לגוף הדברים אינה מסייעת למבקש לשכנע בטענותיו, כפי שהעיר לו בית משפט זה גם בעבר במסגרת הליכים קודמים (בג"ץ 7039/07).

9.סוף דבר: הבקשה נדחית. תשומת לב המבקש מופנית לכך שאם ימשיך לנקוט בהליכים מסוג זה במתכונת לא מכבדת, לא יהיה מוצא מחיובו בהוצאות לטובת אוצר המדינה.