בע"מ 8056-22 בע"מ 8056-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 30.10.2022 (רמ"ש 40612-10-22, השופט צ' ויצמן), ובצדה בקשה למתן סעד זמני. בהחלטתו מושא ההליך הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב ביצוע זמני של ההחלטה שנתן בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון ביום 19.10.2022 (תמ"ש 35883-04-16, סגן הנשיא נ' פישר). עם זאת, הוא תחם את עיכוב הביצוע כך שיפוג ביום 25.11.2022, ועניין זה הוא העומד במרכז ההליך שבפני.

2.כבר עתה יצוין כי ההליך דנן הוא חלק ממסכת של התדיינות משפטית מסועפת וממושכת בין הצדדים, אשר אף הונחה לפתחו של בית משפט זה בעבר מספר פעמים (ראו: ע"א 5978/14; בג"ץ 7640/15; בג"ץ 2088/21). על כן, אדרש בתמציתיות לעיקרי הדברים בלבד.

3.מקורה של הבקשה בסכסוך כספי שניטש בין המבקש, עורך דין במקצועו, לבין המשיבים. בין הצדדים קיימים קשרי משפחה מכוח נישואין. מבלי לפרט את השתלשלות העניינים במלואה, יצוין כי ביום 19.4.2016 הגישו המשיבים תביעה נגד המבקש וחברה המצויה בבעלותו ובניהולו, שבה התבקש סעד של השבת כספים בסך של 10,000,000 שקלים. המבקשים טענו, בעיקרו של דבר, כי במשך שנים ארוכות המבקש הונה ועשק אותם, ובכלל זה נטל כספים רבים שלהם היו זכאים מהפעלתן של תחנת דלק ומסעדה.

4.לאחר דחיות ועיכובים שונים שחלו בהליך, אשר אין זה המקום לפרטם, ביום 9.9.2022 הגישו המשיבים לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למחיקת כתב הגנה ולמתן פסק דין על-פי התובענה בלבד. בבקשה נטען כי המבקש עושה שימוש לרעה בהליכי משפט ונוקט פעולות סרק שונות שנועדו לעכב את התקדמות ההליכים. ביום 13.9.2022 בית המשפט לענייני משפחה הורה למבקש להגיב לבקשה בתוך 14 ימים. המבקש הגיש על כך בקשה לעיון חוזר, ובה טען כי יש לעכב את המועד להגשת תגובתו עד לתום חופשת מחלה ממושכת שבה הוא מצוי, ואשר באותה עת הייתה עתידה להסתיים ביום 15.11.2022. בקשה זו נדחתה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה ביום 20.9.2022.

5.בהמשך לכך, ביום 28.9.2022 המבקש הגיש תגובה מטעמו שנשאה את הכותרת "תגובה (חלקית 1) לבקשה למחיקת כתב הגנה". לאחר שהוגשה תגובתם של המשיבים באשר לכך, בהחלטה הנזכרת בפתח הדברים הבהיר בית המשפט לענייני משפחה כי "לא קיים הליך הגשת תגובה חלקית לבקשה", וקבע כי ככל שלא תוגש תגובה בתוך חמישה ימים "תינתן החלטה על סמך החומר המצוי בתיק".

6.ביום 25.10.2022 המבקש הגיש על החלטה זו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ובצדה גם בקשה לעיכוב ביצוע. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי על עיכוב זמני של ההחלטה שנתן בית המשפט לענייני משפחה עד למתן החלטה אחרת, וכן על הגשת תגובה לבקשה זו. בהמשך לכך, ולאחר שהתקבלה תגובת המשיבים, ביום 30.10.2022 בית המשפט המחוזי קבע כאמור כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה תעוכב "עד ליום 25.11.2022 לאחר תום תקופת חופשת המחלה של המבקש, או עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור – על פי המועד המוקדם יותר". בעשותו כן, ציין בית המשפט המחוזי כי יש בתוצאה זו לאזן בין הפגיעה בזכויות הדיוניות של המשיבים ובין הרצון למנוע מעשה עשוי שייתר את הדיון בבקשת רשות הערעור.

7.להשלמת התמונה יצוין כי ביום 15.11.2022 המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי "בקשה לשינוי החלטה בצו זמני עקב שינוי נסיבות" (להלן: הבקשה לעיון חוזר), ובה טען כי ניתן לו אישור מחלה נוסף עד ליום 31.1.2023. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו ביום 25.11.2022 (השופטת ח' קיציס), בציינו כי "לא ניתן ללמוד מהאישור הרפואי שצורף כי נבצר מהמבקש להכין את התגובה לבקשה למחיקת כתב הגנה". בו ביום המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי שתי בקשות נוספות בקשר לכך ושתיהן נדחו באותו מועד (השופטת קיציס).

8.בקשת רשות הערעור הנוכחית הוגשה ביום 24.11.2022 (עוד בטרם הוכרעה הבקשה לעיון חוזר), ואף בצדה הוגשה בקשה "למתן צו עיכוב ביצוע זמני במעמד צד אחד", בהתייחס להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 30.10.2022. בקשת רשות הערעור מכוונת, בעיקרו של דבר, להותרת הצו הזמני מיום 25.10.2022 על כנו, כך שהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 19.10.2022 תעוכב עד להכרעה בבקשת רשות הערעור בבית המשפט המחוזי.

9.בו ביום הוריתי על הגשת תשובה לבקשת רשות הערעור ולבקשה למתן סעד זמני. כמו כן, ועל מנת לאפשר טיפול בבקשה, הוריתי על עיכוב ביצועה של החלטת בית משפט השלום מיום 19.10.2022 עד למתן החלטה אחרת.

10.ביום 27.11.2022 הוגשה תשובת המשיבים, ובה הביעו את התנגדותם לקבלת הבקשה. בתשובה נטען, בעיקרו של דבר, כי המבקש פועל בדרכים שונות על מנת לעכב את ההליכים בתביעת ההשבה המתנהלת נגדו כבר יותר משש שנים. המשיבים הדגישו כי המבקש לא הוכיח שקיימת אצלו מגבלה רפואית המונעת ממנו לעבוד, ובפרט בהתחשב בבקשות הרבות שהוגשו על-ידו במסגרת ההתדיינות.

11.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. המבקש משיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע של החלטה שניתנה בבית המשפט לענייני משפחה. בית משפט זה קבע לא אחת כי יש לגלות ריסון רב בקבלת בקשות מסוג זה, כך שהדבר ייעשה רק לשם מניעת עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין (ראו: בע"ם 3440/19 פלונית נ' פלונית, פסקה 9 (30.5.2019); בע"ם 2127/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 12 (6.4.2020)). בנסיבות העניין, לא השתכנעתי כי הבקשה הנוכחית עומדת באמת מידה זו. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שברקע הבקשה ניצבת החלטה שנסבה על המועד להגשת תגובה לבקשה למחיקת כתב הגנה. זוהי החלטה דיונית הנוגעת ישירות לאופן ניהול ההליך, אשר התערבות בה תיעשה במקרים חריגים שבחריגים (ראו השוו: רע"א 3741/17 מרום נ' חוף לבנות בע"מ, פסקה 10 (14.6.2017); בע"ם 6447/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (20.10.2020)). לא למותר לציין כי בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי עודנה תלויה ועומדת וטרם הוכרעה לגופה, ואף בכך יש כדי להטות את הכף לכיוון דחיית הבקשה דנן – מבלי לנקוט עמדה לגוף הדברים.

12.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. במכלול הנסיבות, המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 5,000 שקלים.