בע"מ 8058/20 פלוני נ. פלוני

1.

אביהם של המבקשים (להלן: המנוח ) נישא בנישואים שניים למשיבה. ביום 10.12.2015, לאחר פטירת המנוח, הגישה המשיבה "כתב תביעה לתשלום כתובה" לבית המשפט לענייני משפחה ובמסגרתה עתרה לכך שהמבקשים – כיורשי המנוח – יחויבו בתשלום סכום הכתובה. ביום 29.11.2018 נתן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא מ' דהן ) פסק דין מאוחד בתביעה זו ובתביעות נוספות שהגישה המשיבה. בעניין הכתובה, קבע בית המשפט כי "נוכח העובדה שבהמשך לפטירת המנוח מקבלת [המשיבה – ע' פ'] סכומים ניכרים מידי חודש [...], אין מקום ל"כפל זכויות" ו[המשיבה – ע' פ'] תוכל לקבל את הסכ[ו]ם הגבוה מבין השניים" (שם, בסעיף 56(ד); להלן: תביעת הכתובה ). על פסק דין זה הוגש ערעור מטעם המבקשים וערעור שכנגד מטעם המשיבה. ביום 5.2.2020 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו נ' שילה ) את הערעור מטעם המשיבה בכל הנוגע לקבלת סכום הכתובה וקבע כי בהתאם להוראות החוק, ובשים לב לכך שהמשיבה לא קיבלה דבר מעיזבון המנוח על פי צוואתו, היא זכאית לקבל את כתובתה. משכך, נקבע כי "[על המבקשים – ע' פ'] כיורשי המנוח לשלם לה את מלוא כתובתה בתוספת הצמדה כדין" (שם, בעמ' 16; להלן: פסק הדין מיום 5.2.2020 )). ביום 24.2.2020 הוגשה מטעם המבקשים "בקשה לתיקון טעויות בפסק הדין" (להלן: הבקשה לתיקון

פסק הדין ) שבה עתרו, בין היתר, לתיקון החלק שבו חויבו באופן אישי לשלם את כתובתה של המשיבה, וזאת בטענה כי תשלום הכתובה יכול להתבצע רק לאחר שיתברר שווי נכסי העיזבון. ביום 8.3.2020 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את הבקשה וקבע:

"בפסק הדין חויבו המבקשים לשלם את הכתובה מכוח היותם 'יורשי המנוח'. ברור שהחוב הוא חוב של העיזבון והשאלה מה היקף העיזבון ומאילו נכסי עיזבון סכום הכתובה ישולם, לא נדונה בערעור ואין מקום להוסיף דבר על האמור בפסק הדין" (שם, בסעיף 2; להלן: דחיית הבקשה לתיקון פסק הדין ).

למחרת, ביום 9.3.2020, חתם בית המשפט המחוזי על פסיקתה שלפיה על המבקשים לשלם למשיבה את מלוא כתובתה לפי הסכום שנקבע בפסק הדין מיום 5.2.2020 (להלן: הפסיקתה ). בהמשך, הגישו המבקשים מטעמם בקשת רשות לערער על פסק הדין מיום 5.2.2020 ובו עתרו, בין היתר, נגד "חיובם האישי בכתובה" (סעיף 9 לבקשת הרשות לערער בהליך דנן). ביום 18.6.2020, העביר בית משפט זה (השופט מ' מזוז ) רכיב אחד מבקשת הרשות לערער לדיון לפני הרכב – שאינו חיובם האישי של המבקשים בכתובת המשיבה. יתר הטענות שהועלו בבקשת הרשות לערער נדחו (ראו: בע"ם 1811/20 פלוני נ' פלונית (18.6.2020); להלן: בע"ם 1811/20 ).

2.

בהמשך לפסיקתה, פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל לגביית סכום כתובתה (להלן: הליכי הגבייה ) . ביום 12.7.2020, הגישו המבקשים לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו תביעה שבגדרה עתרו למתן "צו מניעה קבוע ו/או צו עשה, האוסר על [המשיבה – ע' פ'] לנקוט הליכי הוצאה לפועל כנגד [המבקשים – ע' פ']", ובד בבד הגישו בקשה למתן סעד זמני להפסקת הליכי הגבייה (להלן: הבקשה למתן סעד זמני ) – היא הבקשה העומדת במוקד ההליך דנן. בגדרי הבקשה למתן סעד זמני טענו כי נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי בדחיית הבקשה לתיקון פסק הדין שלפיה "ברור שהחוב הוא חוב של העיזבון", אין לחייבם באופן אישי ופתיחת הליכי הגבייה בהוצאה לפועל היא, כך נטען, בלתי חוקית. עוד טענו המבקשים, בין היתר, כי "מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק וברור לטובת [המבקשים – ע' פ'], שכן הנזק שייגרם [להם – ע' פ'] עקב נקיטת הליכי הוצאה לפועל [...] גדולים לאין שיעור ומידה לעומת היעדר כל נזק או פגיעה ב[משיבה – ע' פ'] שהיא אשה אמידה, בעלת נכסים רבים והכנסות גדולות בכל קנה מידה אשר אינה זקוקה למימון או לכספים [...]" (שם, בסעיף 4).

3.

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא מ' דהן ) הורה להשהות את הליכי הגבייה והורה על הגשת תשובה, וביום 9.8.2020, נעתר לבקשה למתן סעד זמני. בית המשפט עמד על האמור בדחיית הבקשה לתיקון פסק הדין, וקבע כי "על מנת ליתן מענה כולל למחלוקת בין הצדדים [...] יש ליתן את הדעת להיקף העזבון ומאילו נכסי עזבון ישולם סכום הכתובה" (שם, בעמ' 2). למען שלמות התמונה יצוין כי במקביל להגשת הבקשה למתן סעד זמני, הגישו המבקשים גם בקשה לביטול הליכים בלשכת ההוצאה לפועל, וביום 12.7.2020 נמחקה הבקשה שם, בשים לב להליך שהתנהל במקביל בבית המשפט לענייני משפחה.

4.

על החלטה זו הגישה המשיבה בקשת רשות לערער. ביום 1.11.2020 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט ), את הבקשה והורה על ביטול השהיית הליכי הגבייה. בית המשפט עמד על כך שבפסיקתה שנחתמה נקבע כי על המבקשים לשלם למשיבה את מלוא כתובתה. הפסיקתה נחתמה חרף השגות המבקשים בעניין זה, ולאחר דחיית הבקשה לתיקון פסק הדין; ודחיית השגות המבקשים בהקשר זה בבע"ם 1811/20. עוד נקבע, כי טענת המבקשים בבית המשפט לענייני משפחה שלפיה הם לא חבים באופן אישי בתשלום הכתובה (בין היתר בהינתן האמור בדחיית הבקשה לתיקון פסק הדין) – עומדת בסתירה לטענתם בבע"ם 1811/20 שבה טענו כי נגרם להם עיוות דין נוכח חיובם האישי בתשלום סכום הכתובה. בית המשפט המחוזי קבע כי די באמור לעיל כדי לקבוע שקיים "ספק רב בדבר קיומה של עילת תביעה בידי [המבקשים – ע' פ'] ומשכך גם אין הצדקה למתן הסעד הזמני שהתבקש" (שם, בעמ' 8). עוד ציין ביית המשפט כי אף בחינת האמור בדחיית הבקשה לתיקון פסק הדין לא תומכת בטענת המבקשים. זאת, בשים לב לכך שלאורך ההליך שנוהל בתביעת הכתובה, לא טענו המבקשים כי אינם יורשי המנוח או כי העיזבון לא חולק. משכך ומשפסק הדין המחייב אותם בתשלום הכתובה חלוט – "איני רואה כל דרך דיונית במסגרתה אמורות כיום להישמע טענות אלו ומכאן שאיני רואה גם כל סיבה לפיה המשיבה תאלץ להמתין עם קבלת פירות זכייתה עד שתישמענה הטענות ותתבררנה" (שם, בעמ' 10).

5.

מכאן הבקשה שלפניי. המבקשים טוענים כי העיזבון טרם חולק לידיהם ולפיכך לא ניתן לגבות את הכתובה שכן זו יכולה להיגבות מנכסי העיזבון בלבד. לטענתם, קביעותיו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין עומדות בסתירה לאמור בדחיית הבקשה לתיקון פסק הדין. כמו כן, נטען כי המשיבה לא פועלת נגד נכסי העיזבון אשר מהם היא יכולה לגבות את כתובתה ופועלת במקום זאת נגד המבקשים באופן אישי. אשר לקביעה בפסק הדין שלפיה המבקשים לא העלו טענות אלו במסגרת תביעת הכתובה, טוענים המבקשים כי מדובר בעניין שבחוק וכי לא נדרשו להעלות טענת הגנה מסוג זה. כמו כן, נטען כי פסק הדין מונע למעשה את זכות גישתם של המבקשים לערכאות ולקביעת נכסי העיזבון והיקפו. יצוין כי ביום 22.11.2020, הגישו המבקשים בקשה למתן צו ארעי עד להחלטה בבקשת הרשות לערער שלפניי.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור

(ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בע"ם 2888/17 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (2.4.2017) ). אמת מידה מצמצמת זו חלה ביתר שאת בבקשת רשות לערער שנסבה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית, שהערעור עליה ב"גלגול שני" אף הוא ברשות (בע"ם 607/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (11.2.2019); בע"ם 1835/18 פלונית נ' פלונית , פסקה 4 (6.3.2018)). בית המשפט המחוזי בחן את טענות הצדדים וסבר כי לא קיימת הצדקה ליתן סעד זמני כמבוקש, וזאת נוכח הספק שהעלה בדבר קיומה של עילת תביעה ושלא נמצא טעם לכך שהמשיבה תאלץ להמתין לקבלת פירות זכייתה. איני סבור כי טענות המבקשים בבקשה דנן מצדיקות סטייה מהאיזון שערך בית המשפט המחוזי והן מכוונות למעשה ליישום הדין על נסיבותיו הפרטניות של המקרה דנן וככאלו, הן אינן מצדיקות מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" (בע"ם 538/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (19.2.2020);

בע"ם 7732/17 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (20.12.2018);

בע"ם 6906/11 פלוני נ' פלונית , פסקה 8 (29.7.2011)) .

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה למתן צו ארעי. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.