בע"מ 8349/13 פלוני נ. פלוני

ביום 22.5.2014 נדחתה על ידי בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (רמ"ש 38658-09-13, כב' השופט ב' צ' גרינברגר ). כעת, מונחת על שולחני בקשה לעיון מחדש בהחלטה זו (להלן: ההחלטה ).

דין הבקשה להידחות. עם מתן ההחלטה בדבר דחיית בקשת רשות הערעור סיים בית המשפט את מלאכתו; נפסק כי לא קיים הליך של "עיון חוזר" בהחלטה שכזו (רע"א 3971/04 מודן נ' מכבי שירותי בריאות (1.6.2005); רע"א 7774/10 וינר נ' וידבסקי (3.3.2011)). כך או כך, ודאי שזהו המצב בעניינו, כפי שיובהר.

עיון בבקשה הנוכחית מלמד כי אין בה עובדות חדשות שעשויות להשפיע על התוצאה. לטענת המבקשת, בחודש אוקטובר 2014 התחוור לה כי הסכם המכר עם אחותה, משיבה 1, באשר לנכס בירושלים שלגביו מימשה את זכות הקדימה שניתנה לה, נחתם "במועד מאוחר הרבה יותר ממועד ההתמחרות על הדירה". זאת, לכאורה, בניגוד להנחה שקיבלה ביטוי בהחלטה, ועל פיה מימשה משיבה 1 את זכות הקדימה שלה "שלשה ימים לאחר סיום ההתמחרות". המבקשת סבורה כי גילוי זה מקרין על היקף זכות הקדימה שלה עצמה, ויש בו כדי להוביל לשינוי ההחלטה. אולם, סברה זו נטולת בסיס, שכן מועד ההודעה על מימוש זכות הקדימה לחוד, ומועד חתימת הסכם המכר לחוד. משעה שמשיבה 1 ביקשה לממש את זכותה סמוך ונראה למועד ההתמחרות, עיתוי חתימת ההסכם הסופי אינו רלוונטי. לעומת זאת, כפי שציינתי בהחלטה, "בקשתה הראשונה של המבקשת לממש את זכות הקדימה כדין הוגשה לבית המשפט המחוזי במסגרת בקשת רשות ערעור. כאמור, אין ספק שבאותו מועד עברה הזכות מן העולם". אשר על כן, אין בגילוי החדש כדי להשפיע על תוצאת ההליך.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי הטענה בדבר המועד בו נחתם הסכם המכר עם משיבה 1 נטענה בעלמא ואינה מגובה בראיות כלשהן. זאת ועוד, מאחר והמידע ה"חדש" התגלה כבר בחודש אוקטובר 2014 – לפני שנה תמימה – די בשיהוי העצום בהגשת הבקשה הנוכחית, תוך פגיעה קשה באינטרס ההסתמכות של רוכשי הנכס, משיבים 4-5, כדי להביא לסילוקה.

סוף דבר, הבקשה לעיון מחדש נדחית, ועמה הבקשה הנלווית למתן סעד זמני. בנסיבות העניין, המבקשת תשלם לאוצר המדינה הוצאות בסך 2500 ₪.