בע"מ 8929/20פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטים

ש' שוחט , ס"נ, ע' רביד ו נ' שילה ) אשר ניתן ביום 1.12.2020 בגדרו של עמ"ש 32613-01-20, ואשר קיבל את ערעור המשיב 1 על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה תל אביב-יפו בתמ"ש 40566-12-15 (השופטת א' ארבל-אסל ) והורה – חלף ההחלטות מושא הערעור – כי על המבקשת דכאן לשאת בחלק מוגדל, להבדיל מחלק יחסי, משכרהּ של כונסת הנכסים אשר מונתה ופעלה בהליכי פירוק השיתוף בנכסי מקרקעין בין בעלי הדין (להלן: הפירוק ), וזאת בשל התנהלות המבקשת אשר גרמה לכך שבעלי הדין, שותפיה בנכסים, ויתרו על מינויו של כונס נכסים אחר, שנכון היה להסתפק בשכר נמוך הרבה יותר (להלן: פסק הדין קמא ).

פסק הדין קמא ניתן ברוב דעות של השופטים שילה ו רביד כנגד דעתו החולקת של ס"נ שוחט , אשר סבר – כפי שסבר בית המשפט לענייני משפחה – כי כל אחד מבעלי הדין צריך לשאת בשכר הכונסת לפי חלקו היחסי בנכסים נשוא הפירוק, כמקובל במקרים רגילים.

2.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, קבעתי כי הבקשה מצריכה תשובה וקיבלתי את תשובתו של המשיב 1. לאחר עיון בכתב התשובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

3.

מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 407א ), ובר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

4.

פסק הדין קמא מבוסס על היות המקרה דכאן, כלשונה של השופטת רביד , "מקרה קיצוני ונדיר, בו המשיבה [המבקשת דכאן – א.ש.], לה שיעור אחזקות נמוך מאוד וקיבלה הזדמנות לבחור כל כונס לפי ראות עיניה, ובלבד ששכרו יהיה בסביבות הסך שהוצע (ואפילו סכום גבוה יותר ובלבד שיהיה נמוך משמעותית משכר הטרחה המקובל), צריכה הייתה לנהוג בתום לב ולפעול להקטנת ההוצאות, שיחולו ברובם המכריע על המערער [המשיב 1 דכאן – א.ש.]. ההתעלמות המוחלטת של המשיבה מנושא שכר הטרחה ומהצעת המערער מהווה חוסר תום לב ולכן מוצדק לחייבה ביותר משיעור אחזקותיה. נסיבות אלה הן ייחודיות ופרטניות, ואין בהן לטעמי כדי להשליך על סוגיות עקרוניות בשאלת כונסי נכסים, שכרם וחלוקתם בין בעלי הנכסים".

5.

המבקשת טוענת כי פסק הדין קמא נותן גושפנקא כללית ל"הפרטת התפקיד של כונס נכסים" – ולא היא. פסק הדין קמא מבוסס על קביעה נקודתית-פרטנית ולא קבע דבר במישור הכללי. פסק דין זה נטוע, כל כולו, בנסיבותיו הייחודיות של המקרה דכאן. למעלה מן הנדרש, אוסיף כי עורך הדין שמינויו לכונס הנכסים נחסם על ידי המבקשת היה נושא בכלל חובות האמון והזהירות של כונסי נכסים, אם היה מקבל לידיו את התפקיד.

6.

פסק הדין קמא לא מעורר אפוא שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך דנן, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, הנני סבור כי מתן רשות לערער על פסק הדין קמא איננו דרוש מטעמי צדק וכדי למנוע עיוות דין. נסיבות המקרה דכאן העמידו בפני שופטי הערכאות קמא בחירה בין חלוקה יחסית של שכר הכונסת, אשר מותאמת לחלקו של כל שותף בנכסים נשוא הפירוק, לבין חיוב המבקשת, בשל התנהלותה שהעמיסה עלויות יתר על המשיב 1, בתשלום גבוה יותר. הבחירה בין שתי החלטות אלו נטועה בנסיבות המקרה ובשיקולי הצדק החלוקתי הפרטני אשר מסורים לערכאה הדיונית וערכאת הערעור שמעליה. שיקולים כאמור בהחלט יכולים להצדיק את עמדתם של שופטי הרוב בפסק הדין קמא; ואבהיר, כי באומרי זאת, אינני בא להכריע לגופם של דברים בין שופטי הרוב, השופטים שילה

ו רביד , לבין שופט המיעוט, ס"נ שוחט .

7.

אוסיף, כי העובדה שבית המשפט המחוזי, ביושבו כערכאת הערעור, הגיע לתוצאה שונה מזו של בית המשפט לענייני משפחה, אינה מקימה עילה למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 9168/08 לזניק נ' ענבר ליס בע"מ , פסקה 13 (3.2.2009); רע"א 10034/17 זקיאן נ' בר-אל מיזוג אוויר והנדסה בע"מ , פסקה 7 (3.1.2018); בע"מ 67/21 פלונית נ' פלוני , פיסקה 5 (7.1.2021); וכן חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 215 (מהדורה שלישית, 2012)).

8.

אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 407א. המבקשת תישא בהוצאות המשיב 1 בסך כולל של 3,000 ₪.