בע"מ 9930/09 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' א' שילה, מ' נדב וא' מקובר) שדחה את הערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ח' שירה) לאחר שקבע כי זה נסמך על ממצאים שבעובדה, שנקבעו בהתאם לראיות שהיו מונחות בפני בית המשפט.

1.

ברקע הבקשה, תביעה למזונות, למדור ולסעדים נוספים אשר הוגשה על - ידי המבקשת 1 ושלושת ילדיה הקטינים, נגד בעלה של המבקשת 1 ואביהם של הקטינים, הוא המשיב. לשם קביעת סכום המזונות, בחן בית המשפט, בין היתר, את שיעור השתכרותו של המשיב ואת צרכי הקטינים. בית המשפט פסק כי הכנסתו של המשיב עומדת על סכומים שבין 8000-7000 ₪ נטו, וכי נוכח פוטנציאל ההשתכרות שלו כמו גם מקורות אחרים העומדים לרשותו, יש להעמיד את הכנסתו של המשיב לשם חישוב סכום המזונות והמדור של הקטינים על סכומים אלה. לאחר שבחן גם את יכולתה הכלכלית של המבקשת 1 ואת צרכיהם של הילדים, קבע בית המשפט את מזונות ומדור הקטינים על סך של 4,800 ₪. המבקשים ערערו על הכרעת בית משפט השלום לפני בית המשפט המחוזי מרכז, שדחה, כאמור את הערעור.

2.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה טוענים המבקשים – בין היתר – כי בהתאם לקבוע בהלכה הפסוקה, היה מקום לפסוק לזכותם "דמי טיפול" ולתת את הדעת לרכיב נפרד של הוצאות חינוך חובה הכרחיות. עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט עת נמנע מלחשב במסגרת קביעת דמי המזונות גם את חלקו של האב בדירת המגורים, ובחרגו מן הרף התחתון של סכום דמי המזונות שנקבע בפסיקה, בלא כל הנמקה. המבקשים טוענים גם לחוסר תום לבו של המשיב והיעדר ניקיון כפיים מצדו – כך להגדרתם – וחותמים בהצביעם על שוני בלתי מוסבר, לדידם, שבין החלטת בית המשפט קמא במזונות זמניים לבין החלטתו במזונות הקבועים.

3.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, לרבות בפסקי הדין של שתי הערכאות שצורפו לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. בקשת המבקשים אינה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית שחורגת מעניינם של הצדדים הישירים לדיון ומצדיקה כי בית המשפט יידרש לה בשלישית (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); בע"מ 5808/09 פלונית נ' פלוני (לא פורסם 2.2.10)). כפי שציין בית המשפט שלערעור, מרבית טענותיהם של המבקשים הן טענות שבעובדה. אמנם להשקפת המבקשים פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אינו עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית המשפט זה, בסוגיות שונות אותן הן מפרטים. דא עקא, שהלכה היא כי שאלת יישומה של הלכה קונקרטית במקרה נתון אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסם, 16.1.06)). בצד האמור, למותר לציין, שטיעונים נגד הכרעות עובדתיות, שאפילו ערכאת הערעור הראשונה תמשוך ברגיל ידה מלהתערב בהן, אינם מגבשים אף הם עילה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית איפוא.

משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.