פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בר"ם
1435/18
בר"ם
1436/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקשת בבר"ם 1435/18 והמשיבה 2
בבר"ם 1436/18:
הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נס
ציונה
המבקשת בבר"ם 1436/18 והמשיבה 2
בבר"ם 1435/18:
קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה
בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. יעל ורון יעקב ואח'
2. היועץ המשפטי לממשלה
בקשות לסעדים זמניים
בשם המבקשת בבר"ם 1435/18
והמשיבה 2 בבר"ם 1436/18:
עו"ד מירב קנזי-נאמן
בשם המבקשת בבר"ם 1436/18
והמשיבה 2 בבר"ם 1435/18:
עו"ד אורית שקד שנקמן
בשם המשיבים 1:
עו"ד שחר הררי
בשם המשיב 2:
עו"ד יונתן ברמן
החלטה
1.
בבעלות קבוצות המשיבים 1 בבר"ם 1435/18 ובבר"ם 1436/18 (להלן:
המשיבים ) דירות בעיר נס ציונה (להלן: הדירות ). הדירות נבנו במסגרת פרויקט שהוקם על ידי חברה שכונתה אז א. דורי בע"מ (היא המבקשת בבר"ם 1436/18 והמשיבה 2 בבר"ם 1435/18, המכונה כיום קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בע"מ; להלן: א. דורי ). לצורך קידום הפרויקט, יזמה א. דורי תכנית ובצדה מסרה לוועדה המקומית לתכנון ובניה נס ציונה (היא המבקשת בבר"ם 1435/18 והמשיבה 2 בבר"ם 1436/18; להלן: הוועדה המקומית ) כתב שיפוי.
לאחר הדברים האלה, פורסמה למתן תוקף תכנית תמ"מ 21/3 (להלן: התכנית ), שבגדרה סומן תוואי כביש 423 (להלן: הכביש ). המשיבים טענו כי סימון הכביש הביא להפחתה בערך הדירות. בשל כך, הגישו המשיבים תביעה לפיצוי מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה ). תביעה זו נדחתה על ידי הוועדה המקומית, שקבעה כי התכנית שמכוחה הוגשה התביעה אינה מסוימת דיה לצורך הגשת תביעת פיצויים כאמור. ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה מחוז מרכז (להלן: ועדת הערר ) מצאה שלא להתערב בהחלטת הוועדה המקומית.
2.
ערעור שהוגש לבית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופטת ז' בוסתן ), ונדון עם תיקים אחרים, התקבל ביום 14.12.2017. בית המשפט קבע כי תוואי התכנית מסוים דיו כדי לעבור את "השלב הראשון של הוכחת הפגיעה" במקרקעין, ועל כן הורה על העברת התביעה לשמאי מכריע. בקשה לעיון חוזר בפסק הדין שהוגשה על ידי הוועדה המקומית נדחתה ביום 10.4.2018. להשלמת התמונה יצוין, כי מהחומר המונח לפניי עולה כי בהתאם לפסק הדין, מינתה ועדת הערר שמאי מכריע בעניין המחלוקת שבין הוועדה המקומית וא. דורי לבין המשיבים.
3.
הן הוועדה המקומית, הן א. דורי הגישו בקשות רשות לערער על פסק דין (להלן יחד: המבקשות ). לאחר מכן, הגישה הוועדה המקומית בקשה לעיכוב ביצוע וא. דורי הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ולמתן סעד זמני בערעור – הן הבקשות שלפניי. בבקשות הרשות לערער, משיגות המבקשות על הקביעה כי תוואי הכביש מסוים דיו כדי להצדיק מינוי שמאי מכריע; ועל העברת הדיון לשמאי מכריע טרם נדונו טענות נוספות של הוועדה המקומית. בשל כך, סבורות המבקשות כי סיכויי בקשות הרשות לערער טובים. אשר לעניין מאזן הנוחות, טוענת הוועדה המקומית כי החלטת בית המשפט להעביר את הדיון לפני שמאי מכריע עלולה להביא לניהול הליך סרק ולבזבוז כספי ציבור; וכי קיום ההליך לפני השמאי המכריע יוביל לכך שלא תוכל להעלות טענות נוספות בנוגע לתביעת המשיבים. א. דורי אף היא טוענת כי ההליך לפני השמאי המכריע כרוך בהשקעת משאבים וכי בענייננו עלול להתעורר קושי לגבות מהמשיבים הרבים פיצוי לנזקים שייגרמו למבקשות.
4.
המשיבים, בתשובתם, טוענים כי השמאי המכריע כבר מונה והחל בעבודתו ועל כן מדובר בבקשות למתן סעד זמני. המשיבים טוענים כי סיכויי בקשות הרשות לערער נמוכים, וכי אף מאזן הנוחות מטה את הכף לדחיית הבקשה. בעניין אחרון זה נטען כי לא הוכח כל נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם לוועדה המקומית וא. דורי מהמשך ניהול ההליך לפני השמאי המכריע. זאת, מאחר שעל פי הנטען לא הוצגה כל תשתית ראייתית לתמיכה בטענה שעלולים להתעורר קשיי גבייה מהמשיבים במידה שבקשות הרשות לערער תתקבלנה.
יצוין, כי היועץ המשפטי לממשלה שצורף כצד להליך, ראה שלא לנקוט עמדה בבקשות שלפניי.
5.
לאחר שעיינתי בבקשות, בתשובות להן ובצרופותיהן באתי לכלל מסקנה כי דינן להידחות. תחילה יוער, כי מאחר שהשמאי המכריע מונה דומה כי הבקשות שלפניי הן למעשה בקשות למתן סעד זמני. בענייננו, מוקד המחלוקת שבין הצדדים הוא תביעת פיצויים כספית. המבקשות לא הניחו, ולו באופן ראשוני, תשתית ראייתית לתמיכה בטענותיהן כי המשך הדיון לפני השמאי המכריע עלול לגרום למי מהן נזק בלתי הפיך (ראו ע"א 8416/17 גאון נדל"ן בע"מ נ' כהן , פסקה 10 (5.11.2017)). משכך, דין הבקשות להידחות מאחר שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשות, אף מבלי לטעת מסמרות בעניין סיכויי בקשות הרשות לערער.
הבקשות לסעדים זמניים נדחות אפוא. המבקשות תישאנה, כל אחת, בהוצאות המשיבים בסך 3,000 ש"ח (סך הכל 6,000 ש"ח).
ניתנה
ביום, כ"ב בתמוז התשע"ח (5.7.2018).
תוקנה
היום, י"א בסיון התש"ף (3.6.2020).
ש ו פ ט