בר"מ 2275-23 בר"מ 2275-23

1.בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 17.1.2023, בעמ"נ 47819-03-22 (השופט א' דורות). בפסק הדין, נדחה ערעור המבקשת על החלטת ועדת ערר לענייני קורונה – השתתפות בהוצאות קבועות לעסקים (להלן: הוועדה), מיום 23.2.2022, בערר 2153-21, ערר 2154-21, ערר 2155-21, ערר 2156-21 וערר 2157-21 (עו"ד ל' קציר-מרגלית ורו"ח ט' חכמוב).

2.המבקשת – חברת אבו זהרה למסחר כללי בע"מ (להלן: החברה) – היא חברה המפעילה מרכול, הממוקם בשכונת ואדי ג'וז שבמזרח ירושלים. החברה הגישה למשיבה – רשות המסים בישראל (להלן: הרשות) – בקשות לקבלת מענק השתתפות בהוצאות קבועות (להלן: המענק), בהתאם לסעיף 8 לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020 (להלן: החוק). זאת, בהתייחס ל-5 תקופות שונות: מאי-יוני 2020; יולי-אוגוסט 2020; ספטמבר-אוקטובר 2020; נובמבר-דצמבר 2020; מרץ-אפריל 2021. הבקשות – נדחו על-ידי הרשות, וכך גם השגות שהגישה החברה על החלטות הדחיה. על כן, הגישה החברה לוועדה 5 עררים, לפי סעיף 20(ב) לחוק, המתייחסים כל אחד לאחת מן התקופות הנ"ל. ביום 23.2.2022, דחתה הוועדה את העררים, החלטה שעליה הגישה החברה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. גם הערעור – נדחה, בפסק דין מיום 17.1.2023.

3.הטעם לדחיית בקשותיה, השגותיה, ערריה וערעורה של החברה, נעוץ בקביעת הרשות, ששבה ואושררה גם במעלה ההליך, כי אין די – לצורך קבלת המענק – בעצם העובדה שהחברה הראתה כי חוותה פיחות במחזורי עסקאותיה, בכל אחת מן התקופות שבגינן הוגשו הבקשות, בהשוואה לתקופות המקבילות בשנת 2019 (תקופות המכונות בסעיף 7 לחוק, בהתאמה: תקופות הזכאות ו-תקופות הבסיס, וכך הן יכונו גם להלן). זאת, שכן תנאי לקבלת המענק הוא, שהפיחות האמור במחזור העסקאות יגרם "בשל ההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה החדש", כמצוות סעיף 8 לחוק. בישום הדברים על עובדות המקרה נקבע, כי בהינתן שחלה ירידה משמעותית במחזורי עסקאות החברה עוד בטרם פרוץ מגיפת הקורונה, הרי שהירידה במחזור שמכוחה ביקשה החברה לקבל את המענק – לא נגרמה כתוצאה מן המגיפה, ועל כן, אין בה כדי לזכות את החברה במענק.

החברה לא אמרה נואש, ומכאן הבקשה שלפנַי.

4.לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה – להידחות, אף ללא צורך בתשובת הרשות. המקרה אינו מעורר שאלה משפטית כללית, החורגת מעניינם של הצדדים; גם חשש מפני עיוות דין – אין כאן (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה גם על העניין שלפנַי, מכוח תקנה 34(א) לתקנות בית המשפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000); בר"מ 3726/22 ש. לירז חברה לבניין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הראל, פסקה 11 (18.8.2022); בר"מ 3222/19 מצגר נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה – קריית טבעון (9.7.2020)).

5.במאמר מוסגר אעיר, כי מאחר שבענייננו הדברים בהקשר זה ברורים, כפי שיוסבר להלן, ומאחר שהחברה לא העלתה כל טענה המתייחסת לכך, איני נדרש לשאלה שנדונה בפסיקה, בכל הנוגע לאמת המידה הראויה לגבי בקשות רשות ערעור המוגשות במסגרת הליך שהערכאה הראשונה בו היא טריבונל מינהלי, ובפרט למעמדה הספציפי של הוועדה, בהתייחס לעניין זה; אסתפק בציון לכך שנדמה כי השיקולים שהותוו בנושא – בדגש על מומחיות הוועדה בתחומה, ועל ריבוי גלגולי המקרה ותמימות הדעים שבין כלל הגופים שעסקו בו – מטים לנקיטת אמת מידה מחמירה ומצמצמת, במקרים כגון זה שלפנינו (לסוגיה זו ולשיקולים שביחס אליה, ראו, למשל: בר"מ 2237/11 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "שורקות" נ' גרמנוב, פסקאות 14-13 (23.9.2012); בר"מ 4129/17 ארואס נ' מנהל ענייני החשמל לפי חוק החשמל, התשי"ד-1954, פסקאות 7-6 (15.11.2017)).

6.אם כן, החברה טוענת, בעיקרו של דבר, כי יש ליתן לה רשות ערעור, כיוון שבעניינה מתעוררת שאלה כללית וחשובה בדבר דרך פעולת הרשות, אשר כמתואר, לא הסתפקה בירידה שחלה במחזורי עסקאות החברה בתקופות הזכאות, בהשוואה לתקופות הבסיס הלרבנטיות, אלא הוסיפה ובדקה – בהסתמך גם על נתונים נוספים – אם ירידה זו נגרמה בעקבות מגיפת הקורונה, אם לאו.

7.אין בשאלה זו כדי להצדיק מתן רשות לערער. לבד מן העובדה שדרך פעולתה האמורה של הרשות נראית כמעט מתבקשת, כבר לנוכח הוראת סעיף 8 לחוק, שנזכרה לעיל, הרי שבית משפט זה עסק בפרשנות הסעיף אך לאחרונה, והתווה לגביו צורת פעולה זו בדיוק:

"הנטל הראשוני [להוכחת ירידה במחזור העסקאות עבור קבלת המענק] אכן מוטל על המבקש, אך כדי לבחון את מהותו עלינו לעמוד על תכליתו של החוק. סעיף 8(3) לו קובע, כזכור, תנאי לקבלת המענק, והוא כי הירידה במחזורי העסקאות בהשוואה לתקופת הבסיס 'נגרמה מההשפעה הכלכלית של התפשטות נגיף הקורונה החדש'. הלכה למעשה, הדרך להוכיח עמידה בתנאי זה היא הצבעה על נתונים של ירידה במחזורי העסקאות בהשוואה לתקופת הבסיס. הא – ותו לא. אכן, ייתכן שגרמו לירידה במחזורי העסקאות נסיבות אחרות, אך אין דרכו של המשפט לדרוש הוכחת יסודות שליליים (במקרה זה, אי-קיומם של גורמים אחרים לירידה במחזורי העסקאות). גם בחיי המעשה, רשות המיסים אינה דורשת הוכחה כאמור מכל עוסק הפונה בבקשה בהתאם לחוק. הדברים אף עולים בקנה אחד עם תכליתו של החוק, שהיא מתן מענה יעיל ומהיר למשבר הכלכלי שאליו נקלעו עסקים רבים על רקע מאורעות השעה (ראו: דברי הסבר להצעת חוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף-2020, ה"ח 432, 453). ככל שלטענת [הרשות] נותק הקשר הסיבתי בין הירידה במחזור ההכנסות של העוסק לבין השלכותיו של נגיף הקורונה – קרי, כי לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 8(3) לחוק – על רשות המסים לבסס טענתה זו ולסתור את החזקה באשר לכך שמגפת הקורונה הייתה הגורם הדומיננטי לשינוי. אם אכן תציג ראיות לכאורה לכך – או אז יעבור הנטל לכתפי העוסק להוכיח אחרת (בר"מ 7502/22 רשות המיסים נ' פודולסקי, פסקה 22 (22.1.2023) (ההדגשה הוּספה – נ' ס').

הנה כי כן, השאלה שלהתעוררותה טוענת החברה – לובנה על-ידי בית משפט זה אך לאחרונה; מכאן, שאין בה כדי לשמש עילה למתן רשות ערעור.

8.יתר טענות החברה – ערעוריות באופיין, ומשוקעות עד צוואר בפרטי-פרטיו של המקרה הקונקרטי, ובדרך שבה יושם לגביו הדין העקרוני. ברי, כי גם טענות מעין אלה – אינן מצדיקות מתן רשות ערעור (בר"מ 5917/20 פלונית נ' רשות האוכלוסין וההגירה, פסקה 6 (26.8.2020)).

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת. משלא נתבקשה תשובה, איני מחייב בהוצאות.