בש"א 1266/01 יעל זוגלובק נ. יוסף גילאור - עו"ד

בקשה להעברת מקום דיון בבר"ע 3088/01 מבית המשפט המחוזי בחיפה לבית משפט מחוזי במחוז אחר.

1.המשיב מס' 1 (להלן: המשיב) משמש כמנהל עיזבון בהליכים נשוא הבקשה דנן, המתנהלים בפני בית המשפט לענייני משפחה בחיפה. המבקשים הגישו בקשה לביטול מינויו של המשיב כמנהל עיזבון. בית המשפט לענייני משפחה דחה הבקשה. על החלטה זו הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, אותה מבקשים הם כעת להעביר לבית משפט אחר. טענת המבקשים היא, כי יש להעביר את מקום הדיון בשל כך שהמשיב הנו בעלה של שופטת המכהנת בבית המשפט המחוזי בחיפה אליו הוגשה הבקשה. לטענת המבקשים, הבקשה שהוגשה על ידם לביטול מינויו של המשיב כמנהל עיזבון, כללה טענות המצביעות על חשש לביצוע עבירה פלילית; אי גילוי מידע מהותי לבית המשפט; עצימת עיניים נוכח מצבה הרפואי הקשה של המנוחה; שיתוף פעולה עם המשיבים 2-3, שהם הנהנים העיקריים על פי הצוואה, ומי שהיו לקוחותיו בעבר. לטענת המבקשים, יש להחיל על מקרה זה את הפסיקה שקבעה, כי מן הראוי שהרציונלים של סעיף 24 לחוק בתי המשפט יחולו אף על מקרים בהם מדובר בעניינם של קרובים מדרגה ראשונה של שופטים.

2.המשיב וכן משיבים מס' 2-3 מתנגדים לבקשה. לטענתם, טענות המבקשים אינן נכונות, בלשון המעטה, ולפיכך, כי אין כל יסוד לבקשה להעברת מקום הדיון. כן נטען, כי טענות אלה הועלו אך בשלב בקשת רשות הערעור, וכפי הנראה כל מטרתן היא להביא להעברת מקום הדיון. לטענת המשיבים, אין המקרה דנן דומה למקרים שנידונו בעבר, ואין מקום להחלתה של פסיקה זו, זאת משום שעניינו של המשיב בתיק זה הנו כבעל תפקיד מטעם בית המשפט - מנהל עיזבון - ולא כבעל דין בעל עניין אישי. לשיטתם, אין כל הבדל של ממש בין ההליך דנן, בו המשיב משמש כמנהל עיזבון, לבין כל הליך אחר בו הוא או משרדו מייצגים לקוח בדיון בפני בית המשפט המחוזי בחיפה, שכן בשניהם אין לו כל נגיעה כספית או חפצית בתוצאות ההליך, וכי כל עניינו הוא למלא אחר הוראותיו של בית המשפט ואחר הוראות המנוחה בצוואתה. כן מועלה חשש כי קבלת טענת המבקשים תביא להרחבה של ההלכה, שתביא מצידה דווקא לפגיעה במערכת המשפט.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לקבל הבקשה ולהורות על העברת הדיון לבית משפט אחר. כבר נקבע, כי מן הראוי שהרציונלים העומדים בבסיס סעיף 24 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד1984-, יחולו גם כאשר בית משפט נדרש לדון בעניינו של קרובו (מדרגה ראשונה) של שופט המכהן באותו בית משפט. זאת, הן מטעמים של קשיים בהם עשויים להיתקל, השופט היושב בדין, השופט שהוא קרובו של המתדיין, ואף בעלי הדין עצמם, והן בשל החשש לפגיעה בתדמיתה ובמעמדה של מערכת השפיטה (בש"א 6732/99 שמעוני יעקב נ' שמעוני יפה (לא פורסם); ראו גם: בש"א 5612/90 אנג'ל נ' בוסקי , פ"ד מה(2) 240; בש"א 1974/99 דוד ירושלמי נ' שותפות אדריכלים בן דור

(לא פורסם)).

4.המשיב משמש אומנם כמנהל עזבון, אולם אין חולק כי הטענות המועלות בבקשת רשות הערעור נוגעות ישירות לתיפקודו באופן אישי, להבדיל מטענה כנגד לקוח או צד שלישי המיוצג על ידי עורך דין. בנסיבות אלה, נחה דעתי כי חלה ההלכה הקיימת, לפיה מן הראוי להעביר את הדיון לערכאה אחרת. אכן, עצם העלאתן של הטענות מהסוג שבקשה זו נסמכת עליהן, מביא להעברת בירורן לבית משפט אחר. ואולם, אם יתקבלו טענות המשיב, ויקבע, כי לטענות ששמשו יסוד לבקשה להעברת מקום הדיון לא היה כל בסיס, הרי שיהיה מקום ליתן לכך ביטוי מתאים בפסיקת ההוצאות.

לפיכך, אני מורה על העברת הדיון בבר"ע 3088/01 מבית המשפט המחוזי בחיפה לבית המשפט המחוזי בנצרת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.