פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
1349/11
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
ידיד שמואל
נ ג ד
המשיבים:
1. דוד רוקח
2. מינהל מקרקעי ישראל
ערעור על החלטותיו של כבוד רשם בית
המשפט העליון ג' שני מימים 14.2.11, 16.2.11 ו-17.2.11 בבש"א 9076/10
בשם המערער:
עו"ד מרדכי ידיד
פסק-דין
בפניי ערעור על החלטות כבוד הרשם ג'
שני (בש"א 9076/10) מתאריכים 14.2.2011; 16.2.2011; 17.2.201.
להחלטות עליהן משיג המערער בפניי, קדמו שתי החלטות שניתנו על ידי הרשם בבקשות אותן הגיש המערער להארכת מועד להגשת ערעור ראשי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 7.11.2010 (ת.א. 9230/07, כבוד השופטת ת' בזק-רפפורט ). במסגרת החלטות אלו דחה הרשם את בקשתו של המערער להארכת מועד.
ביום 3.2.2011 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור שכנגד . ביום 14.2.2011, קיבל הרשם באופן חלקי הרשם את הבקשה וקבע כי הערעור שכנגד יוגש עד ליום 20.2.2011, בכפוף לכך שעד לאותו מועד ישלם המערער למשיבים 1 הוצאות בשיעור של 2,000 ש"ח. על החלטה זו הגיש המערער בקשה לעיון חוזר אשר נדחתה ביום 16.2.2011. על אף זאת, ביום 16.2.2011 הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשם מיום 14.2.2011. ביום 17.2.2011 דחה הרשם את הבקשה והותיר את החלטתו זו על כנה.
על שלוש החלטות אלו נסוב הערעור שבפניי.
במסגרת הודעת הערעור והודעת הערעור המתוקנת טוען המערער בין היתר, כי שגה הרשם משקבע בהחלטתו מיום 14.2.2011 כי בקשתו להארכת מועד הייתה הבקשה השלישית שהוגשה בתיק זה, שכן עניינה של הבקשה היה הארכת מועד להגשת ערעור שכנגד ולא הארכת מועד להגשת ערעור ראשי. כן טוען המערער, כי שגה הרשם משקבע בהחלטתו כי הוא העלה רק טענות כלליות ולא נימוקים ספציפיים לבקשה להארכת מועד. לעניין דחיית בקשתו לעיון נוסף טוען המערער, כי שגה הרשם משלא הביא בחשבון את החומר הראייתי הנוסף שצורף לבקשתו זו, המעיד על העומס בו היה נתון בא כוחו. לעניין דחיית בקשתו לעיכוב הביצוע טוען המערער, כי שגה הרשם משלא ביטל את התניית הגשת הערעור שכנגד בתשלום הוצאות המשיבים. לדידו, הבקשה להארכת מועד הוגשה מכוח זכות המוקנית לו בדין. חיובו בהוצאות במקרה זה, יש בו כדי להרתיע משימוש בזכות המוקנית לו.
דין הערעור להידחות.
בראשית דברי אעיר, כי עיקר טענותיו של המערער בהודעת הערעור מבטאות את חוסר שביעות רצונו מהחלטותיו השונות של הרשם, כאשר רובן נעדרות כל טענה מהותיות המקימה עילה להתערבות בהחלטות אלו, או למצער עילה לדיון בהם.
כידוע, הגשת ערעור תעשה בהתאם למועדים הקבועים בחוק. עם זאת, לרשם נתונה סמכות להאריך את מועד ההגשה במידה והוכח קיומו של טעם מיוחד. לצורך הכרעה בסוגיות מעיין אלו, מסור לרשם שיקול דעת רחב (ראו: בש"א 2641/05 מרק נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.4.2005); בש"א 364/06 Arab Bank plc
נ' אלספאפי (לא פורסם, 20.2.2006); בש"א 9458/10 וינשטיין נ' הפועלים אמריקאי-ישראלי בע"מ (לא פורסם, 4.1.2011 )). במסגרתו, עליו לבחון בין היתר, את הנסיבות העומדות בבסיס הבקשה להארכת מועד, ולאזן בין האינטרסים השונים של הצדדים. בעניינו, סבר הרשם כי האיזון הראוי, הינו היעתרות חלקית לבקשת המערער להארכת מועד, תוך שמירה על האינטרסים הלגיטימיים של הצד שכנגד, באופן של התניית פתיחת ההליך בתשלום הוצאותיהם. איני מוצא כי טענותיו של המערער מקימות כל עילה להתערבות בהחלטה זו ובאיזון הקבוע בה.
משקבעתי כי אין מקום להתערבות בהחלטת הרשם מיום 14.2.2011 אני סבור כי אין לטענותיו של המערער, כנגד ההחלטות הנלוות, היינו ההחלטה בדבר הבקשה לעיון מחדש וההחלטה בבקשה לעיכוב הביצוע, על מה שיעמדו.
אשר על כן, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.
בנסיבות העניין, המערער יוכל להגיש את הערעור שכנגד עד ליום 23.2.2011. כאשר אישור על ביצוע תשלום הוצאות המשיבים 1 בשיעור של 2,000 ש"ח, כאמור בהחלטת הרשם מיום 14.2.2011 יהווה תנאי לקבלת ההליך לרישום.
המזכירות תודיע למערער על מתן החלטה זו באופן מיידי.
ניתן היום, י"ח באדר א' התשע"א (22.2.2011).
ש ו פ ט