בש"א 2641/05 מירה מרק ,עו"ד נ. מדינת ישראל

המשיבה עתרה להאריך לה את המועד להגשת בקשת רשות ערעור. הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך התקופה הקצובה בדין להגשת בקשת רשות הערעור. המשיבה הסבירה, בבקשה להארכת מועד, כי מזכירות בית המשפט קמא מתקשה לאתר את התיקים הנוגעים לעניין, שהדיון בהם הסתיים בשנת 1996, וכי מצבה הבריאותי של באת-כוח המשיבה אף הוא מונע את האפשרות להגיש את בקשת רשות הערעור במועד.

כבוד הרשם עודד שחם קבע כי לא הוברר אם אמנם תיקי הערכאה הדיונית נדרשים לצורך הליך הערעור בו מדובר (הנוגע לפסיקת שכר טרחה); עוד קבע, כי הנסיבות הבריאותיות של באת-כוח המשיבה לא פורטו באופן המאפשר לקבוע כי אמנם נבצר מהמשיבה להגיש את ההליך במועד, וכי לא הוצגה מניעה להעביר את העניין לפרקליט אחר. עם זאת, פסק כבוד הרשם כי לאור העובדה שהבקשה להארכת מועד הוגשה בטרם חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, והמערערת הועמדה מבעוד מועד על הכוונה לנקוט בהליך ערעורי, יש מקום לאפשר למשיבה להגיש את בקשת רשות הערעור עד ליום 20.3.2005.

כנגד החלטה זו של כבוד הרשם מלינה המערערת. לטענתה, אין מקום להאריך למשיבה את המועד להגשת בקשת רשות הערעור בעניין שכר טרחה והיא מדגישה, כי "המדובר בתיקים פליליים אשר המערערת מונתה לייצג בהם מטעם כבוד בית המשפט וקיים חוק ספציפי אשר מסדיר את תשלום שכ"ט". עוד היא גורסת, כי בקשת הארכה הוגשה באיחור, בהתחשב בהחלטה קודמת של בית המשפט קמא, וכי אין לאפשר מצב שבו בעקבות בקשה לעיון חוזר "יצא חוטא נשכר". המערערת סבורה כי כבוד הרשם עצמו דחה את נימוקי המשיבה ועל כן, לדידה, לא היה מקום ליתן למשיבה הארכת מועד. המבקשת חותמת את ערעורה בבקשה לחייב את המשיבה "בהוצאות ובהוצאות לדוגמה בנוסף לפסיקת 50% תוספת כחוק וקנס בגין בזיון כבוד בית המשפט". המערערת אף הגישה "תוספת לערעור" ובה נימוקים נוספים. המערערת מפנה, בין השאר, להחלטה שניתנה לאחרונה בבג"צ שהגישה בעניין שכר טרחה המגיע לה, ומדגישה, כי שכר הטרחה טרם שולם.

דין הערעור להידחות. לכבוד הרשם נתון שיקול דעת רחב בעניינים כגון דא. במיוחד כך, מקום בו מחליט כבוד הרשם להיעתר לבקשה להארכת מועד, החלטה שמשמעותה, כי דלתות ערכאת הערעור אינן נסגרות בפני מתדיין. כבוד הרשם בחן את טענות המשיבה, ואף כי לא כולן העמידו "טעם מיוחד" למתן הארכה, הרי בסופו של יום פסק, כי בנסיבות המקרה הוגשה בקשת הארכה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות הערעור, וכי המערערת הועמדה מבעוד מועד על הכוונה לנקוט בהליך ערעורי. טענות המערערת, ככל שהן נוגעות לגוף העניין, ייבחנו על-ידי ערכאת הערעור, אולם אין בהן כדי להצדיק התערבות בשיקול דעתו של כבוד הרשם.

הערעור נדחה. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.