בש"א 364/06 Arab Bank plc נ. אחמד עבדאללה אחמד אלספאפי

ערעור על החלטת הרשמת ש' ליבוביץ אשר קבלה את בקשת המשיבים להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.

1.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי הומצא למשיבים ביום 6.9.2005. המשיבים הגישו לבית משפט זה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור. הבקשה הוגשה ביום 2.10.2005, היינו: בטרם חלוף המועד, אך בסמוך לכך. נטען, כי נוכח תקופת החגים, ונוכח נסיעת באת-כח המשיבים לחופשה לרגל חתונה, מתבקשת הארכה של 30 ימים.

2.

המערער התנגד לבקשה. נטען, כי הבקשה אינה מגלה "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכה. למשיבים היתה שהות מספקת להגשת בקשת רשות הערעור - כמעט חודש ימים - וכל זאת, בטרם תקופת החגים ובטרם הנסיעה לחופשה. לטענתו, אין בבקשה להארכת המועד כל הסבר לשאלה מדוע לא הוגשה בקשת רשות הערעור במשך כל אותו זמן. הם הוסיפו גם כי חופשתה של באת-כח המשיבים תוכננה להתחיל לאחר חלוף המועד הקבוע בדין (טענה בה הודו המשיבים במסמך מאוחר יותר), ולכן כלל אין היא מהווה טעם לקבלת הארכה. בנוסף: במשרד של באת-כח המשיבים ישנם 14 עורכי דין נוספים, אשר יכלו להחליפה במידת הצורך. המערער טען גם כי סיכויי ההליך נמוכים.

3.

הרשמת קיבלה את הבקשה (ביום 25.12.2005). נקבע, כי:

"יש ממש בטענות המשיב כי לא היה ראוי להעתר לבקשה להארכת מועד מהטעמים שנתנו על ידי המבקשים. על המבקשים היה להיערך מבעוד מועד להגשת ההליך במועד. אף לא התרשמתי כי סיכויי ההליך טובים".

ואולם, הוסיפה הרשמת:

"יחד עם זאת, נוכח הגשת הבקשה להארכת מועד בתוך התקופה הקבועה בחוק, ידע המשיב במועד על כוונת המבקשים לערער על פסק דינו של בית המשפט קמא. בנסיבות אלה, לא נטען ואף לא הוכח כי המשיב הסתמך על אי הגשת ההליך במועד. בנסיבות אלה, המזור למצב שלפני הוא הארכת המועד להגשת ההליך תוך חיוב המבקשים בהוצאות ההליך ולא בחסימת גישת המבקשים לבית משפט זה. המועד להגשת בקשת רשות לערער מוארך ב-10 ימים מעת המצאת החלטה זו. המבקשים ישאו בשכ"ט עו"ד של המשיב בסך 2,500 ₪".

שלושה ימים לאחר מכן, ביום 28.12.2005, הגישו המשיבים את בקשת רשות הערעור. ביום 11.1.2006, הוגש הערעור שלפני.

4.

המערער, בעיקרו, שב על טענותיו אותן העלה בפני הרשמת. הוא מוסיף, כי חל שיהוי רב במתן ההחלטה (להחלטת הרשמת לוותה החלטה נוספת, מיום 6.10.2005, בה קבעה כי "המועד להגשת בקשה לרשות ערעור מוארך ארעית עד למתן החלטה אחרת"), ולמעשה, החלטת הרשמת ניתנה לאחר שהשלושים יום הנוספים להם עתרו המשיבים כבר חלפו, ובלא שבקשת רשות הערעור הוגשה על ידיהם בפרק זמן זה.

5.

איני סבורה כי יש מקום להתערב בהחלטת הרשמת. אכן, הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור מצריכה "טעמים מיוחדים שיירשמו" (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ואולם, כפי שקבע השופט ריבלין ב-בש"א 2641/05 מרק נ' מ"י (לא פורסם):

"לכבוד הרשם נתון שיקול דעת רחב בעניינים כגון דא. במיוחד כך, מקום בו מחליט כבוד הרשם להיעתר לבקשה להארכת מועד, החלטה שמשמעותה, כי דלתות ערכאת הערעור אינן נסגרות בפני מתדיין. כבוד הרשם בחן את טענות המשיבה, ואף כי לא כולן העמידו 'טעם מיוחד' למתן הארכה, הרי בסופו של יום פסק, כי בנסיבות המקרה הוגשה בקשת הארכה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת בקשת רשות הערעור, וכי המערערת הועמדה מבעוד מועד על הכוונה לנקוט בהליך ערעורי".

6.

כך אירע בענייננו, ואיני סבורה שיש מקום להתערב בהחלטה.

7.

הערעור נדחה.