בש"א 1438/12 עגיב ייעוץ וניהול בע''מ ע'י רפאל עגיב נ. שמעון הראל

מונחת לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 4.1.2012, שבו נדחתה המרצת פתיחה שהגישה המבקשת, להצהיר על זכויותיה במשיבות 2 ו- 3 וליתן הוראות נוספות בהתאם.

הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 16.2.2012, והייתה לאקונית וַחֲסֵרָה. כל שנטען בבקשה הוא כי מי שייצג את המבקשת בהליך דלמטה אינו מוכן להמשיך בייצוג, ועורכי-דין אחרים שאליהם פנתה המבקשת טרם מסרו תשובה. אפשרתי למבקשת להשלים את בקשתה. ביום 26.2.2012 הגישה המבקשת השלמת טיעון, שבה נטען כי מצבו הכלכלי של מר רפאל עגיב – בעל השליטה במבקשת ומנהלהּ, החתום על הבקשה – התדרדר עד-מאד, ועובדה זו מקשה על שכירת עורך-דין לשם ייצוג בערעור. נטען, כי ביום 14.2.2012 הודיע עורך-הדין שייצג את המבקשת בבית המשפט קמא כי לא יוסיף לייצגה (לרבות לצורך הגשת בקשת ארכה), וכי פניות לעורכי-דין אחרים טרם נענו באופן סופי. עוד נטען כי לפסק-הדין השלכות כבדות-משקל וכי אין למנוע מהמבקשת את האפשרות להגיש ערעור שסיכוייו – לדידה – גבוהים. לכן מבוקשת ארכה של שישים ימים.

המשיבים מצדם מתנגדים למתן הארכה, בציינם כי נימוקי הבקשה אינם מסוג הנימוקים הנחשבים "טעם מיוחד" כנדרש בדין. כך במיוחד בעניין הנימוק הנוגע לחילופי ייצוג, שאף לא זכה לפירוט הולם ולביסוס כלשהו – כך נטען. המשיבים סבורים כי מחדליה של המבקשת הם שהובילו לאי-הגשת ערעור במועד, וכי אין גם הצדקה להגשת בקשת הארכה "ברגע האחרון". עוד נטען כי טענות שונות המועלות בבקשה כלל אינן רלוונטיות להליך הנוכחי, וכי סיכויי ההליך נמוכים.

לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי, לא בלי היסוס, ליתן ארכה קצרה בכפוף לתשלום הוצאות.

המועד להגשת ערעור על פסק-דין קבוע בחיקוק. בענייננו, המועד להגשת הערעור על פסק-הדין של בית המשפט המחוזי מיום 4.1.2012 היה תוך 45 ימים מיום מתן פסק-הדין (תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הכלל הוא כי בעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על שיקולים כבדי-משקל ובהם יעילות הדיון וסופיותו, שוויון בין בעלי-הדין והבטחת אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. לפי תקנה 528 שמורה לבית המשפט הסמכות להורות על הארכת המועד להגשת ערעור, זאת בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". לאור השיקולים שנזכרו לעיל, ידו של בית המשפט אינה קלה ביישום הדרישה לקיומו של "טעם מיוחד" (ראו בש"א 2399/11 זנגריה נ' זנגריה (טרם פורסם, 30.3.2011)).

המשיבים מציינים בצדק כי הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נובע מסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין. כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת (ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשו וילי , פ"ד נ(3) 209 (1996)). עם זאת יש לומר כי כאשר העיכוב בהגשת ההליך נבע ממצוקה כספית שהקשתה על השגת ייצוג משפטי, בית המשפט עשוי לראות בכך "טעם מיוחד", בפרט אם בית המשפט מתרשם כי בעל-הדין לא ישב בחיבוק ידיים אלא פעל בשקידה ראויה ובזריזות המתחייבת. יובהר, כי הדרישה לשקידה סבירה מתבטאת הן בהיבט של נמרצות הפעולות להסדרת הייצוג המשפטי, הן בהיבט של פנייה מבעוד מועד בבקשה להארכת מועד באופן שיצמצם את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד.

בענייננו, הבקשה שלפניי נוסחה מלכתחילה בלאקוניות, ואף בהשלמת הטיעון שהוגשה על-פי החלטתי לא מצאתי התייחסות מספקת ומשכנעת לשאלת השקידה הסבירה. גם בהנחה שקשיים כלכליים הקשו על המבקשת לשלם שכר טרחה לעורכי-הדין שייצגו אותה עד כה, ועל כן לא השתכללה הסכמה לייצוג בבית משפט זה, לא ברור כלל וכלל מדוע העניין הוכרע רק ביום 14.2.2012, בסמוך לתום המועד הקבוע בדין. ודוק: בהחלטתי מיום 19.2.2012 קבעתי כי על המבקשת לפרט את נימוקי בקשתה "כולל התייחסות לתאריכים רלוונטיים", אך המבקשת לא עמדה בדרישה זו ולא ניתן ללמוד מן הבקשה מהן הפעולות שנעשו – ומתי נעשו – כדי למנוע מצב שבו כל פרק הזמן הקבוע בדין יחלוף ללא התקדמות לקראת הגשת ערעור. גם הטענה בדבר פניות לעורכי-דין אחרים שטרם הגיבו אינה זוכה לפירוט ואינה נתמכת באסמכתא כלשהי.

אל-מול השיקולים האמורים, איני שולל שהתגלו קשיים אמיתיים בהשגת ייצוג משפטי, ולכך יש לצרף שני נתונים: האחד, כי הבקשה הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ערעור, והאחֵר, כי מדובר בהליך של ערעור בזכות (על הזהירות הנדרשת בהערכת סיכויי הערעור בהליך מקדמי מסוג זה ראו בש"א 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה (טרם פורסם, 10.1.2012) ).

לאור כל המקובץ אני מורה כדלקמן:

א.

המבקשת תהא רשאית להגיש את הערעור עד ליום 18.3.2012, וזאת בכפוף לכך שעד למועד זה תשלם למשיבים שכר טרחת עורך-דין בגין הבקשה שלפניי, בסך של 2,500 ₪ למשיב 1 וסך של 2,500 ₪ למשיבים 5-2 (סך-הכול 5,000 ₪).

ב.

מובהר בזאת כי הגשת אישור לבית המשפט על ביצוע תשלום שכר-הטרחה היא בבחינת תנאי לקבלת ההליך לרישום.

ג.

ככל שאכן יוגש הערעור, תציין המבקשת בפתחוֹ את דבר הארכה, ותצרף לו עותק של החלטתי-זו כנספח.