בש"א 1518/16בש"א 1518/16

1.לפניי בקשה לפי סעיף 78(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), להעברת הדיון בערעור שבכוונת המבקשים להגיש על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר-שבע מיום 9.2.2016 בת"א 28143-10-13. בפסק הדין האמור (הנושא את הכותרת "החלטה") נפסק כי התביעה נגד המשיב 2 תידחה על הסף משהוכרה חסינותו בהיותו עובד ציבור. המבקשים מעוניינים להגיש ערעור על פסק הדין למחוז אחר מהמחוז בו ניתן פסק הדין. זאת, לטענתם, היות שהיועץ המשפטי של המשיבה 1, עו"ד קראוס, הוא בן זוגה של סגנית נשיאת בית המשפט המחוזי בבאר שבע. המבקשים טענו כי עו"ד קראוס הוא צד מהותי להליך ויש לו עניין ממשי בתוצאותיו, שכן פעולותיו כיועץ המשפטי של המשיבה 1 הן העומדות במוקד התביעה והיות שהוא זה שהגיש את הודעת החסינות של המשיב 2. לטענתם, עו"ד קראוס אינו רק בא כוחם של המשיבים, אלא להליך יש השפעה על עמדתו המקצועית ומעמדו מול המשיב 2. לשיטתם, "פרנסתו ועתידו המקצועי במועצה המקומית עומר תלויים בכך".

2.המשיבים התנגדו לבקשה. לטענתם, יש לדחות את הבקשה על הסף משום שלא צורף לה תצהיר וכיוון שבטרם הוגש הערעור על פסק הדין, מדובר בדיון תיאורטי. לגופו של עניין, הם טענו כי לעו"ד קראוס אין כל עניין אישי בהליך והוא אינו עובד שכיר של המשיבה 1 כי אם עורך דין המעניק לה שירותי ייעוץ משפטי. בנוסף, לדברי המשיבים, שיקול דעתו ומעשיו של עו"ד קראוס כלל אינם עומדים לדיון בפסק הדין, שעסק בחסינותו של המשיב 2, והוא אינו מוזכר בכתבי הטענות ולו ברמז. עוד הם שללו את הטענה שלפיה לעו"ד קראוס עניין אישי, משמעותי וכלכלי בתביעה וציינו כי הנהלים מושא התביעה (שהשאלות לגביהם טרם נתבררו) היו קיימים עוד לפני שהוא שימש כיועץ המשפטי של המשיבה 1. המשיבים הבהירו כי ברור שבת זוגו של עו"ד קראוס לא תדון בערעור, אם יוגש, אך לדעתם, אין מניעה שמותב אחר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ידון בו. לשיטת המשיבים, כל כוונת המבקשים היא להעביר את הדיון בהליך למקום אחר מטעמים בלתי ענייניים.

3.דין הבקשה להידחות. כבר נפסק בעבר כי העובדה שבא כוחו של אחד מבעלי הדין הוא קרוב משפחתו של שופט המכהן בבית המשפט אינה פוסלת כשלעצמה ובאופן אוטומטי את כל שופטי בית המשפט מלדון בהליך (ראו, למשל, בש"מ 7813/14 קפלן נ' ועדת הערר לתכנון ולבנייה מחוז מרכז , פיסקה 2 (21.11.2014)). במקרה דנא לא בוססה הטענה שלפיה קמה עילת פסלות כלפי כל שופט משופטי בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. אין זה אחד מהמקרים הנדירים שבהם קמה עילת פסלות כאמור המצדיקה העברת ההליך לבית משפט אחר (ראו, בש"א 4939/14 פלונית נ' פלוני , פיסקה 2 (20.7.2014)). כפי שציין הנשיא א' ברק

בבש"פ 11637/04 מדינת ישראל נ' זוזיאשווילי , פ"ד נט(4) 229, 238 (2005): "יקשה לשער קיומה של טענת פסלות טובה כלפי כל שופטיו של בית משפט מחוזי או של בית משפט שלום במקום מרכזי". ייתכנו מקרים שבהם קיימים יחסי חברות מיוחדים או קשרים מיוחדים בין שני שופטים בבית משפט כלשהו ובין משפחותיהם. במקרים אלה יידרש השופט שבפניו הובא ההליך לשקול האם יש מקום שיפסול את עצמו (ראו, לדוגמה, ע"פ 4169/99 דירות נופש לב הגליל [1985] בע"מ נ' עו"ד שלמה הס, מפרק זמני , פיסקה 11 (30.6.1999)). בחינה זו הינה פרטנית, ואין לפסול מראש את כל שופטי בית המשפט. אציין, כי בהחלטתי הבאתי בחשבון אף את העובדה שבת-זוגו של עו"ד קראוס מכהנת כסגנית נשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ולא מצאתי כי יש בנתון זה כדי לשנות ממסקנתי (השוו, ע"פ 4702/14 בילוסטוצקי נ' מדינת ישראל (1.8.2014); בש"פ 3960/13 רמדאן נ' מדינת ישראל

(10.6.2013)).

4.מובן שאם המבקשים מעוניינים להגיש בקשה לפסילת שופטים מסוימים

מלשבת בדין בעניינם, הרי שהם רשאים לעשות כן, בהתאם להוראות סעיף 77א לחוק בתי המשפט. למען הסר ספק, יובהר, כי אין לראות בדבריי משום הבעת עמדה כלשהי בשאלה האם ראוי להיענות לבקשה כאמור, אם אכן תוגש.

5.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.