בש"א 1523/14 יעקב קפילוטו נ. זאני אליזה (ג'ני) אמסלם (כהן)

1.

המבקשים הגישו ביום 14.5.2012 לבית משפט השלום באילת תובענה למתן צו מניעה קבוע וצו סילוק יד נגד המשיבות 2-1, בא כוחן ונגד נתבע נוסף המיוצג אף הוא על ידי האחרון (ת"א 39748-04-12 (שלום – אילת)). ביום 20.10.2013 תוקן כתב התביעה ונתבע פיצוי כספי בגין פלישה לנכס נושא התביעה. תביעה שכנגד הוגשה על ידי הנתבעים בהליך הנ"ל ביום 2.12.2013, בגין לשון הרע בכתב התביעה נגדם (להלן יכונו ההליכים האמורים – ההליכים באילת ). ביום 13.6.2012 הגישו המשיבות 2-1 לבית משפט השלום בחיפה תביעה כספית נגד המבקשים ונגד המשיבה 3 בגין השימוש בנכס הנזכר לעיל (ת"א 22811-06-12 (שלום – חיפה) (להלן – ההליך בחיפה )).

2.

בבקשה שלפניי מבוקש, בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעביר את הדיון בהליך בחיפה מבית משפט השלום בחיפה לבית משפט השלום באילת ולאחדו שם עם ההליכים באילת. מכאן, שלמעשה מדובר בבקשה לאיחוד הדיון בהליכים לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין ). בנוסף, מבוקש להורות על איחוד הדיונים בתביעות בהתאם לתקנה 520 לתקנות סדר הדין. לחלופין, מבוקש לעכב את ההליך בחיפה עד לקבלת החלטה סופית בהליכים באילת. המבקשים טוענים כי לבית המשפט בחיפה אין כל זיקה להליך המתנהל שם, שכן הנכס נושא התביעה מצוי באילת, שם נחתם ההסכם בין הגורמים הנוגעים בדבר ושם מקום מגוריהם ועיסוקם. לטענתם, המשיבה 3, שמשרדה מצוי בחדרה, צורפה כנתבעת בהליך בחיפה באופן מלאכותי, אך מתוך מטרה להקנות סמכות לבית משפט השלום בחיפה לדון בתביעה. אולם, למעשה אין כל עילה נגדה והיא נמחקה מהתביעה כבר בפתח הדיון. לטענת המבקשים ניהול ההליך בחיפה יגרום להם טרחה רבה והוצאות, ולכך כיוונו המשיבות 2-1. לדעתם, יש בכך משום שימוש לרעה בהליכי משפט. לבסוף, עולה מהבקשה כי בית משפט השלום בחיפה טרם נתן החלטה בבקשת המבקשים לעיכוב ההליך שבפניו.

3.

המשיבות 2-1 מתנגדות לבקשה. לטענתן, אין קשר בין ההליך בחיפה להליכים באילת וההליכים נבדלים זה מזה בעילות התביעה ובזהות הצדדים להליך. הן טוענות כי אין הצדקה לעכב את ההליך בחיפה וכי הבקשה בעניין זה נדחתה על ידי בתי משפט השלום בחיפה ובאילת. בנוסף, הן מציינות, בבחינת למעלה מן הצורך, כי בעבר החליט בית משפט השלום באילת לעכב את ההליכים באילת עד להכרעה בהליך בחיפה. המשיבות 2-1 מדגישות כי הטענה שהמשיבה 3 צורפה להליך בחיפה באופן "מלאכותי" נדחתה על ידי בית משפט השלום בחיפה ואין לה בסיס. הן מוסיפות כי המבקשים העלימו את העובדות הנזכרות לעיל מבית משפט זה. בנוסף, הן טוענות כי קיום ההליך בחיפה לא יהא כרוך בהכבדה, שכן רוב העדים יגיעו מאזור המרכז ומחיפה ואין הצדקה שדווקא "הצד הנפגע" (היינו, הן) ירחיק עד אילת. יתרה מכך, לטענתן, "כל הנתבעים בתביעה" שהוגשה באילת הם מחיפה ולמעשה גם ההליכים באילת צריכים היו להתנהל בחיפה. עוד מעירות המשיבות 2-1 כי אין ליתן קדימות להליכים באילת שכן התובענה המתוקנת שם הוגשה כשנה וחצי לאחר שהוגש ההליך בחיפה. מטעם זה הן סבורות גם כי הבקשה הוגשה בשיהוי. המשיבה 3 לא השיבה ולא נתבקשה להשיב לבקשה, בהינתן העובדה שהיא אינה עוד צד בהליכים הנדונים.

4.

דין הבקשה להתקבל. אני מתרשם כי ההליכים הנדונים עוסקים בנושאים שיש ביניהם קשר משפטי ועובדתי. ניתן אף להניח כי רבים מהעדים שיידרשו להעיד בשתי התביעות יהיו אותם עדים. בנסיבות אלה, איחוד הדיון יביא לייעול ההליכים ולחסכון בזמן שיפוטי ובזמנם של הצדדים, ואף ימנע הכרעות שיפוטיות סותרות בשאלות המשותפות לשתי התביעות (ראו, בש"א 2691/01 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' בצלאל (6.5.2001)). אכן, מעיון במערכת "נט המשפט" עולה כי הבקשה לא פרשה את כלל העובדות הרלוונטיות באופן ברור ומלא, כנדרש. בהחלט יש לפקוד זאת לחובתם של המבקשים. עם זאת, השיקול העיקרי לעניין איחוד הליכים הינו שיקול מערכתי, שעניינו יעילות, חסכון במשאבים שיפוטיים ומניעת הכרעות סותרות, ולאו דווקא שיקול הנוגע לבעלי הדין המסוימים בהליכים אותם מבוקש לאחד (ראו, בש"א 4436/13 בן שמואל נ' בן חיים , פיסקה 6 (28.7.2013)). לפיכך, בנסיבות העניין לא ראיתי מקום לדחות את הבקשה אך בשל התנהלותם של המבקשים.

5.

הדיון המאוחד יתקיים לפני בית משפט השלום באילת, שם הוגש ההליך הראשון. בנוסף, מהבקשה עולה כי מאזן הנוחות נוטה במקרה דנא באופן מובהק לטובת קיום הדיון שם. המשיבות 2-1 אומנם טענו אחרת. אולם, טענותיהן העובדתיות, הסותרות את טענות המבקשים, נטענו בעלמא, בלא כל אסמכתה ובלא שאומתו בתצהיר, ומשכך, לא נמצא מקום להעדיפן.

6.

אשר על כן, הנני מורה, מכוח סמכותי לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין, על העברת מקום הדיון בת"א 22811-06-12 (שלום –חיפה) לבית משפט השלום באילת, ועל איחוד הדיון שם עם ת"א 39748-04-12 (שלום – אילת). נוכח מחדלם הנזכר של המבקשים, לא ייפסקו הוצאות לזכותם.