בש"א 1533/12 ורד בת אל קופילר אלקיים נ. גלקסו סמיתקליין

1.

לפניי בקשה להעברת הדיון בחמש בקשות לאישור תובענה ייצוגית שהוגשו לבתי משפט שונים ברחבי הארץ (להלן – בקשות האישור ). הבקשה היא להעברת בקשות האישור לבית המשפט המחוזי מרכז, ועל איחודן, שם, עם בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה על ידי המבקשים (להלן – בקשת האישור מטעם המבקשים ), ועם שלוש בקשות אישור שהוגשו על ידי בעלי דין אחרים. יצויין, כי עניינן של כל בקשות האישור הינו בנזקים שנגרמו, לפי הנטען, כתוצאה מצריכת תרופה ששמה "אלטרוקסין".

2.

דין הבקשה להימחק. דרך המלך לאיחוד הליכים המתבררים לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, היא לפי סעיף 7(א) לחוק (להלן – חוק תובענות ייצוגיות או- החוק ). סעיף 7(א)(1) לחוק קובע, כי אם "מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת, אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא... להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת או התובענה הייצוגית הקודמת...". סעיף 7(א)(2) לחוק מוסיף וקובע, כי אם הקבוצה שבשמה הוגשה בקשת האישור המאוחרת זהה או דומה בעיקרה לקבוצה שבשמה הוגשה הבקשה הקודמת, יורה בית המשפט על העברה כאמור. המחוקק התווה, איפוא, מסלול דיוני מיוחד וברור לצורך העברת הדיון בבקשות לאישור תובענה ייצוגית, מקום בו הוגשה בקשה מוקדמת לבית משפט אחר (לדיון בתכליתו של המסלול הדיוני לפי סעיף 7 לחוק ראו, ע"א 5503/11 דבח נ' דינרי , פיסקאות י"ז-י"ח לפסק-דינו של השופט א' רובינשטיין (טרם פורסם, 18.1.2012)).

3.

איני רואה צורך להידרש במקרה דנא ליחס בין סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, לבין סמכותו של נשיא בית המשפט העליון, לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להורות על איחוד דיון בהליכים המתבררים לפני בתי משפט שונים. הטעם לכך הינו שבמקרה דנא כבר הוגשו בקשות להעברת הדיון בבקשות האישור, לפי סעיף 7(א) לחוק. בקשות אלה הוגשו ביום 15.1.2012, לפני שהוגשה הבקשה שלפניי (ביום 20.12.2012). הבקשות הוגשו על-ידי המשיבה 3. המשיבה 3 ביקשה את העברת הדיון לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, משום שלגישתה זוהי הערכאה אליה הוגשה בקשת האישור הראשונה. זאת ועוד, המשיבה 3 הוסיפה ועדכנה בתגובתה לבקשה דנא, כי לגבי שתיים מבקשות האישור (ת"צ 19550-10-11 (מחוזי ירושלים) ות"צ 24381-10-11 (מחוזי נצרת), כבר ניתנו החלטות המעבירות את הדיון בהן לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו . אף החלטות אלה ניתנו, לדברי המשיבה 3,

לפני שהוגשה הבקשה דנא. בנסיבות אלה, איני רואה צידוק לדון בבקשה שלפניי.

4.

אוסיף לסיום, כי הנתונים העובדתיים המפורטים בפיסקה 3 לעיל לא נזכרו בבקשה שלפניי אלא הובאו בתגובת המשיבה 3 לבקשה, שצורפה כנספח לבקשה. כלומר, המבקשים לא מצאו לנכון לציין בבקשתם כי לפני הערכאות השונות תלויה ועומדת בקשת המשיבה 3 להעברת מקום הדיון, וכי בשתיים מן הערכאות כבר ניתנו החלטות המעבירות את הדיון. ברור, שמדובר בנתונים רלוונטיים שחובה היה להציג באופן ברור ומפורש במסגרת הבקשה שלפניי. אל לו לבעל דין להותיר לבית המשפט את המלאכה של איסוף הנתונים העובדתיים הרלוונטיים, שעה שנתונים אלה עולים בבירור מנספחי הבקשה. התנהלות דיונית נכונה וראויה הינה פירוט מלא ומדויק של כל העובדות הרלוונטיות לצורך ההכרעה באותו הליך. במקרה שלפניי גרמה התנהלותם של המבקשים לבזבוז מיותר ולא נחוץ של משאבים שיפוטיים יקרי ערך. התנהלות זו אף עולה כדי חוסר ניקיון כפיים. זאת, משום שאופן ניסוח הבקשה עשוי היה להוביל למצב בו הייתה ניתנת על ידי בית משפט זה החלטה הסותרת החלטה שניתנה על-ידי ערכאה אחרת. אדגיש, כי למבקשים הייתה ידיעה ברורה אודות עצם הגשת הבקשות, שכן תגובת המשיבה 3 צורפה על-ידי המבקשים עצמם כנספח לבקשה דנא.

5.

הבקשה נמחקת איפוא. על המבקשים לנמק עד ליום 29.4.2012 מדוע לא יושתו עליהם הוצאות משמעותיות לטובת בעלי הדין שהתנגדו לבקשה ולטובת אוצר המדינה, נוכח התנהלותם הדיונית המתוארת בפיסקה 4 לעיל.