בש"א 2740/12 סונול ישראל בע"מ נ. ניצנים עיצוב גנים בע"מ

1.

לפניי בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות סדר הדין ), לאיחוד הדיון בחמש בקשות לאישור תובענה ייצוגית: שלוש מהן מתבררות לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, והשתיים האחרות בבית המשפט המחוזי מרכז.

2.

המבקשת, סונול ישראל בע"מ (להלן – סונול ), היא חברה המפעילה, בין היתר, תחנות דלק. בחודש פברואר 2011 הוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד סונול. הבקשה הוגשה על ידי המשיבה 1. בבקשה נטען, כי סונול הטעתה את הלקוחות הקשורים עימה בהסכם לרכישת דלקים באמצעות מתקן הידוע בכינוי "דלקן", בכך שגבתה מהם מחיר עבור ליטר דלק הגבוה מן המחיר המשולם על ידי לקוחות מזדמנים. בבקשת האישור נטען, בין היתר, כי בהסכמים שכרתה סונול עם לקוחות הדלקן הציגה סונול מצג שווא לפיו היא תִגבה מהם מחיר נמוך מזה המשולם על ידי לקוחות מזדמנים. בחודש נובמבר 2011 הגישה המשיבה 2 בקשה נוספת לאישור תובענה ייצוגית נגד סונול, בה הועלו טענות דומות לאלה שהועלו בבקשה הראשונה. יוער, כי בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט פרופ' ע' גרוסקופף ), הדן בשתי בקשות האישור, טרם הכריע אם לאחד את הדיון בהן. בד בבד, מתבררות לפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שלוש בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד שתי חברות דלק אחרות. שתיים מהבקשות הוגשו נגד המשיבות 5-3 (שיכונו, ביחד, לצורך הקיצור – דלק ), ובקשה נוספת נגד המשיבות 13-12 (להלן – פז ). יוער, כי אחת הבקשות נגד דלק הוגשה תחילה לבית המשפט המחוזי מרכז. הבקשה הועברה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מכוח סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות ), על מנת שתתברר לפני אותו מותב הדן בבקשה האחרת שהוגשה נגד דלק. מכל מקום, אף הבקשות נגד דלק ופז נוגעות למחיר הדלק שהן גובות מלקוחותיהן הקבועים המשתמשים במתקן "דלקן". בכל הבקשות נטען, כי המחיר שנגבה מלקוחות מזדמנים הינו נמוך מזה שנגבה מלקוחות ה"דלקן".

3.

בבקשה דנא עותרת סונול לאיחוד הדיון בכל בקשות האישור. סונול אף סבורה, אם כי הדבר לא נאמר במפורש (ראו סעיף 56 לבקשה), כי מן הראוי להורות על איחוד הדיון בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

4.

כידוע, נשיא בית המשפט העליון מוסמך, מכוח תקנה 7 לתקנות סדר הדין, להורות על איחוד הדיון בהליכים העוסקים ב"נושא אחד", אשר הוגשו לבתי משפט אחדים בעלי אותן סמכויות. סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות קובע הסדר מיוחד לעניין איחוד הדיון בבקשות לאישור תובענה ייצוגית. לפי הוראת הסעיף, הסמכות להורות על איחוד הדיון בבקשות האישור מוקנית לבית המשפט אליו הוגשה בקשת אישור, אם מצא כי תלויה ועומדת בבית משפט אחר בקשה לאישור קודמת או תובענה ייצוגית קודמת. זאת, בהתקיים התנאים שנמנו בסעיף. בענייננו, הבקשה

הראשונה בזמן מבין חמש הבקשות, מבחינת מועד הגשתה, הינה זו שהוגשה נגד סונול על ידי המשיבה 1 לבית המשפט המחוזי מרכז. סונול סבורה, כי היא לא יכולה הייתה לפעול לפי סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות, ולבקש מבית המשפט המחוזי מרכז את איחוד הדיון בכל חמש בקשות האישור, מן הטעם שהסמכות להורות על איחוד הדיון לפי סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות מוקנית, לשיטתה, רק לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה

המאוחרת בזמן. נוכח העובדה שסונול אינה בעלת דין בהליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מוסיפה סונול וטוענת כי היא לא הייתה יכולה לפנות לבית המשפט בתל-אביב-יפו ולבקש את איחוד הדיון לפי סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות.

5.

אכן, טענות סונול מעוררות שאלות מעניינות בנוגע לפרשנות סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות. כמו כן, שאלה נכבדה היא מהו היחס בין סמכותו של נשיא בית המשפט העליון, מכוח תקנה 7 לתקנות סדר הדין, לבין סמכות האיחוד לפי סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות. איני רואה מקום לטעת מסמרות בסוגיה זו, שטרם הוכרעה בפסיקה. עם זאת אעיר, כי על פני הדברים דרך המלך לאיחוד הליכים המתבררים לפי חוק תובענות ייצוגיות היא לפי סעיף 7(א) לחוק (ראו, בש"א 1533/12 אלקיים נ'

GlaxoSmithKline (Israel) Ltd , פיסקה 2 (טרם פורסם, 11.4.2012)). הטעם לכך שאין צורך לדון במקרה שלפניי בכלל הסוגיות הנזכרות, הוא השיהוי שנפל בהגשת הבקשה דנא, המצדיק את דחייתה. במילים אחרות, אפילו אניח כי סונול יכולה הייתה לבקש את איחוד הדיון לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין, הרי דינה של הבקשה להידחות מחמת שיהוי. חובה לפרט, בהקשר זה, מספר נתונים: בקשת האישור הראשונה נגד סונול הוגשה בחודש פברואר 2011. הבקשה השנייה נגדה הוגשה בחודש נובמבר 2011. שתי הבקשות נגד דלק הוגשו בחודש אוגוסט 2011 ובחודש ספטמבר 2011, והבקשה נגד פז באוקטובר 2011. מנתונים אלה עולה, כי עילת האיחוד הייתה ידועה לסונול לכל המאוחר בחודש אוקטובר 2011. יוער, כי סונול לא טענה כי לא נודע לה בזמן אמת על עצם קיומן של הבקשות נגד דלק ופז. באי-כוחה של דלק אף הדגישו בתשובתם לבקשה כי באי כוחה של סונול "היו מיודעים על בקשות האישור כנגד דלק כבר בחודש ספטמבר האחרון".

6.

הבקשה שלפניי הוגשה, כזכור, בחודש אפריל 2012, היינו כשישה חודשים לאחר שהוגשה בקשת האישור האחרונה בזמן נגד שלוש חברות הדלק. מדובר בפרק זמן לא סביר, שלא ניתן לגביו כל הסבר בבקשה. שיהוי בהגשת בקשה לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין עשוי להצדיק במקרים מסוימים את דחייתה (ראו בש"א 3811/07 בלושטיין נ' בנק הפועלים בע"מ

(לא פורסם, 29.7.2007)). יובהר, כי ביום 15.1.2012 החליט בית המשפט המחוזי מרכז לקיים דיון הוכחות בבקשות האישור נגד סונול ביום 5.4.2012. ביום 20.3.2012 נקבע, כי דיון ההוכחות יידחה ליום 10.6.2012. העובדה שסונול הגישה את הבקשה שלפניי בחלוף שלושה חודשים מן המועד בו נקבעו ההליכים נגדה לראשונה לדיוני הוכחות, בצירוף העובדה שעילת האיחוד הייתה ידועה לה לכל המאוחר בחודש אוקטובר 2011, מובילות למסקנה כי הבקשה דנא לוקה בשיהוי המצדיק את דחייתה.

7.

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות הבאות, שהתנגדו לבקשה על כל רכיביה, שכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח: המשיבה 1, המשיבה 2, המשיבה 8, המשיבות 11-9 ( ביחד ) והמשיבות 13-12 ( ביחד ).