בש"א 1592-24 בש"א 1592-24

לפניי בקשה למתן ארכה להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' ואגו, סגן הנשיאה; כב' השופט ג' דניאל; כב' השופט י' דנינו) בעמ"ש 43374-04-23 מיום 28.12.2023, בגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת (כב' השופטת פ' גילת כהן).

בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה נקבע כי ההסכם שנכרת בין המבקשת לבין המשיבים 2-1, בתה וחתנה, תקף, וכי על הצדדים לקיים התחייבויותיהם על פיו. בתוך כך נקבע, כי בכפוף לנהלי רשות מקרקעי ישראל ולהסכמתה, מלוא הזכויות במשק 61 במושב לכיש (למעט מגרש 101), יוקנו למשיבים 2-1 בחלקים שווים וללא תמורה.

בבקשה נטען כי האיחור בהגשת בקשת רשות הערעור נבע בשל טעות בדין, בגדרה באת כוח המבקשת סברה בתום לב כי תקופת הערעור על פסק הדין היא בת 60 ימים, ולא בת 30 ימים. יצוין כי הבקשה דנא הוגשה בחלוף 59 ימים מיום מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וצורפה לה בקשת רשות הערעור. כן נטען כי בפסק הדין קמא נפלו שגיאות, וכי תוצאתו מסבה למבקשת, שהיא אלמנה בת 88, נזקים ממשיים. לטענת המבקשת, יש להורות על מתן הארכה לשם עשיית צדק ומניעת עיוות דין.

המשיבים 2-1 מתנגדים לבקשה וטוענים כי היא אינה מעלה "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לה, וכי אף סיכויי ההליך אינם תומכים בקבלתה.

לאחר העיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מהבקשה עולה כי באת-כוח המבקשת טעתה טעות שבדין בדבר המועד להגשת בקשת רשות הערעור, וסברה כי עומדים לרשות המבקשת 60 יום להגשתה. אמנם, תקנה 45 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, בצירוף כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הובילה לביטול ההאחדה שהייתה מעוגנת בעבר באשר למועדים להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה בהליכים אזרחיים "רגילים" ובהליכים שתחילתם בבית המשפט לענייני משפחה. ואולם, כפי שצוין בפסיקה חוזרת ונשנית של בית משפט זה, לנוכח חלוף הזמן מאז כניסתן של תקנות סדר הדין האזרחי לתוקף, ההצדקה להכיר בטעות שבדין הנובעת מביטול האחדה כאמור כ"טעם מיוחד" הלכה ופחתה, באשר בדיקה פשוטה של הוראות הדין הייתה מונעת את הטעות שנפלה (ראו למשל: בש"א 1258/22 פלוני נ' פלוני (2.3.2022); בש"א 3230/22 פלוני נ' פלונית (26.5.2022); בש"א 8251/22 פלוני נ' פלוני (6.12.2022)). משכך, אף בענייננו לא מצאתי להיעתר לבקשה להארכת מועד בשל הטעות האמורה.

לכל האמור יש להוסיף כי אף סיכויי ההליך אינם נחזים להיות גבוהים, וזאת לנוכח אמות המידה המצמצמות להתערבות ערכאת הערעור ב"גלגול שלישי". בהקשר זה יצוין כי עיון בפסק הדין קמא מעלה כי הקביעות שבו נטועות בדל"ת אמותיהם של הצדדים להליך, וזאת מבלי להמעיט בטענות המבקשת בדבר השלכות פסק הדין על חייה (ראו: בש"א 645/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 12 (24.8.2022)).

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.