בש"א 8251-22 בש"א 8251-22

1.לפניי בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך ערעורי על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט, והשופטים – ע' רביד ו-נ' שילה) בעמ"ש 53821-10-21 ובעמ"ש 43508-05-22 מיום 3.10.2022, בגדרו נדחו ערעוריו של המבקש על פסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בעניין סכסוך ירושה שבין המבקש לבין אחיו (להלן: פסק הדין).

2.הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 4.12.2022, כלומר באיחור של כשלושה שבועות מהמועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין. בבקשה נטען כי המבקש הוא אדם מבוגר, בן 78, הסובל ממחלות רבות, ולא היה ניתן לזמן אותו למשרד בא-כוחו באופן מיידי לאחר מתן פסק הדין. כן נטען, כי רק בחלוף מספר ימים לאחר שקרא את פסק הדין, הבהיר המבקש לבא-כוחו כי הוא מעוניין להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, אך הוא זקוק לזמן נוסף לארגן את כספי האגרה והערובה לשם כך. בנסיבות אלה, כך נטען, הקפיא בא-כוח המבקש את הטיפול בבקשת רשות הערעור. כן צוין כי "בטעות שבתום לב נרשם על המסמכים שהוכנו כי המועד האחרון להגשת הבר"ע הינו 3.12.2022" וזאת בהתאם למועדים הקבועים להגשת בקשת רשות ערעור בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), כאשר למעשה המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין הוא בתוך 30 יום מהמצאתו כאמור בתקנה 45(ב) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: תקנות בית המשפט לענייני משפחה). לטענת המבקש, דחיית בקשת הארכה תגרום לפגיעה קשה ובלתי הפיכה בו ובזכויותיו הנטענות. כן נטען כי ישנה חשיבות לדון בסוגיה המתעוררת בגדר בקשת רשות הערעור.

3.המשיבים הגישו "תגובה ראשונית לבקשה להארכת מועד" עוד טרם שנתבקשו לעשות כן, ובה העלו טענות שונות התומכות, לגישתם, בדחייתה. כן ביקשו המשיבים להורות למבקש להפקיד ערובה כתנאי לדיון בבקשתו להארכת מועד, כדי שככל שיידרשו המשיבים להשיב לבקשת הארכה, הם יוכלו להיפרע מהמבקש את הוצאותיהם, אם תידחה בקשתו.

4.כפי שיובהר להלן, לאחר עיון בבקשה ובעמדת המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות, באשר היא אינה מעלה "טעם מיוחד" המצדיק להיעתר לה.

5.בבקשה נטען, בעיקרו של דבר, כי המבקש התעכב בהסדרת ייצוגו בהליך הערעורי, וכי לנוכח קשיים כלכליים הוא התמהמה עם ההחלטה בדבר הגשת בקשת רשות הערעור. ואולם, בבקשה לא הובהר מדוע נמנע המבקש מהגשת בקשה להארכת מועד טרם חלוף המועד להגשת בקשת רשות הערעור, ומדוע לא הוסבר למבקש על-ידי בא כוחו כי ניתן להגיש בקשות להארכת מועד להפקדת הערובה או לקבלת פטור מהפקדתה, בהתאם לדין. לנוכח האמור, איני סבורה כי עיכובו של המבקש בקבלת ההחלטה להגשת בקשת רשות ערעור על רקע הטעמים המצוינים בבקשה עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת המועד המבוקשת.

6.בנוסף לכך, מהבקשה עולה כי בא-כוח המבקש טעה טעות שבדין בדבר המועד להגשת בקשת רשות הערעור, וסבר כי עומדים לרשות המבקש 60 יום להגשתה. אמנם, תקנה 45 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה בצירוף כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, הובילה לביטול ההאחדה שהייתה מעוגנת בעבר באשר למועדים להגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה בהליכים אזרחיים "רגילים" ובהליכים שתחילתם בבית המשפט לענייני משפחה. ואולם, כפי שצוין בפסיקה חוזרת ונשנית של בית משפט זה, לנוכח חלוף הזמן מאז כניסתן של תקנות סדר הדין האזרחי לתוקף, ההצדקה להכיר בטעות שבדין הנובעת מביטול האחדה כאמור כ"טעם מיוחד" הלכה ופחתה, באשר בדיקה פשוטה של הוראות הדין הייתה מונעת את הטעות שנפלה (ראו למשל: בש"א 1258/22 פלוני נ' פלוני (2.3.2022); בש"א 3230/22 פלוני נ' פלונית (26.5.2022)). משכך, אף בענייננו לא מצאתי להיעתר לבקשה להארכת מועד בשל הטעות האמורה.

7.לכל האמור יש להוסיף כי אף סיכויי ההליך אינם נחזים להיות גבוהים, וזאת לנוכח אמות המידה המצמצמות להתערבות ערכאת הערעור ב"גלגול שלישי". בהקשר זה יצוין כי חרף טענות המבקש בדבר חשיבות הסוגיה המתעוררת בגדרו של ההליך, עיון בפסק הדין קמא מעלה כי הקביעות שבו נטועות בדל"ת אמותיהם של הצדדים להליך (ראו: בש"א 645/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 12 (24.8.2022)).

8.לנוכח כל הטעמים שהובאו לעיל, הבקשה להארכת מועד נדחית.

9.בשים לב לכך שלא הוריתי על מתן תשובה, אין צו להוצאות, ונראה כי בקשת המשיבים להורות על הפקדת ערובה בהליך זה מתייתרת.