פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
1611/21
לפני:
כבוד הרשם רון גולדשטיין
המבקשים:
1. יעקב קינד
2. ציון כהן
3. מרים ויסולי
נ ג ד
המשיבים:
1. שושנה חיה הררי
2. טלקאר חברה בע"מ
3. היועץ המשפטי לממשלה
בקשה להארכת מועד
לנקיטת הליך; תשובת המשיבה 2 מיום 15.3.2021; תשובת המשיבה 1 מיום 21.3.2021
החלטה
לאחר עיון בטענות הצדדים אינני סבור כי עלה בידם של המבקשים להצביע על "טעם מיוחד" המצדיק את מתן הארכת המועד המבוקשת, כפי דרישת תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
בתמצית, טענת המבקשים – אשר הגישו לבית המשפט קמא התנגדות להסדר פשרה בהליך של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהתנהל בין המשיבה 1 למשיבה 2 – היא כי לנוכח החלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.1.2021 במסגרתה נדחתה בקשתם לפסיקת גמול ושכר טרחה לטובתם (להלן:
ההחלטה ), קמה הצדקה להאריך בדיעבד את המועד להגשת ערעור על פסק-הדין מיום 10.11.2020 שבו אושר הסדר הפשרה, ושבו לא נפסקו שכר טרחה וגמול לטובת המבקשים (להלן:
פסק-הדין ). יוער, כי בעוד שהמבקשים סבורים כי הבקשה שבגינה ניתנה ההחלטה היא בקשה לפסיקת שכר טרחה וגמול, הרי שמההחלטה מיום 24.1.2021 עולה כי בית המשפט קמא התייחס לבקשה זו כאל בקשה לתיקון פסק-הדין.
כאמור, אינני סבור כי עלה בידם של המבקשים להצביע על טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד המבוקשת להגשת ערעור על פסק-הדין. אבהיר, כי מסקנה זו נכונה בין אם נכון יהיה לסווג את החלטת בית המשפט קמא מיום 24.1.2021 כהחלטה בבקשה לתיקון טעות, ובין אם נכון יהיה לסווג החלטה זו כהחלטה בבקשה לפסיקת הוצאות.
כך, ככל שיש לסווג החלטה זו כהחלטה בבקשה לתיקון טעות בפסק-הדין, הרי שכלל מושרש הוא כי "בעצם הגשתה של בקשת הבהרה או תיקון על ידי בעל דין אין כדי להקנות הארכת מועד אוטומטית, ועל בעל הדין להגיש את ההליך הערעורי במועדו" (בש"א 7016/13 שטיגליץ נ' וכטל
(3.11.2013); עוד ראו: בש"א 3119/16 Fidam Select
(בפירוק) נ' אקמן , פיסקה 3 (27.05.2016); בש"א 3506/19 רזניק פז נבו נאמנויות בע"מ, הנאמן למחזיקי אגרות החוב (סדרה א') שהנפיקה חברת אורבנקורפ אינק נ' גיא גיסין הנאמן לביצוע הסדר הנושים של החברה , פיסקה 4 (3.6.2019)).
ואילו ככל שנכון יהיה לסווג בקשה זו כבקשה לפסיקת הוצאות, הרי שהכלל הוא כי כאשר בית המשפט קובע בפסק דינו מי מבעלי הדין יישא בהוצאות ומעיד על עצמו בהחלטתו כי קם מכיסאו וסיים מלאכתו (וכך אירע במקרה דנן כפי שהובהר על ידי בית המשפט קמא גם בהחלטה מיום 24.1.2021, שם צוין כי "ניתן פסק דין ובית המשפט קם מכסאו"), הרי שככל שהוגשה לאחר מכן בקשה לשומת הוצאות וזו הוכרעה בהחלטה שיפוטית תיחשב החלטה זו כ"החלטה אחרת" לעניין דרך ההשגה (ראו, ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס , פיסקה 5 (19.7.2012); ע"א 6516/13 שחר נ' איתנית מוצרי בניה בע"מ
(19.3.2014)). מכאן שאין בבקשה לפסיקת הוצאות, ככל שהוגשה לאחר מתן פסק-הדין בנסיבות כגון דא, כדי להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק-הדין (ויובהר, מנגד, כי כאשר בית המשפט מורה לצדדים במסגרת פסק הדין עצמו להגיש השלמת טיעון בנוגע לסכום ההוצאות, הרי שההחלטה שמתקבלת בסופו של דבר בעניין ההוצאות מהווה חלק מפסק-הדין עצמו; ראו בהקשר זה, בר"מ 646/19 חבוש נ' מינהלת התיאום והקישור לרצועת עזה , פיסקה 7 (14.5.2019) והאסמכתאות שם ).
הנה כי כן, עצם הגשת הבקשה לאחר מתן פסק-הדין ועצם מתן ההחלטה מיום 24.1.2021 – בין אם נסווגה כהחלטה בבקשה לתיקון טעות ובין אם כהחלטה בבקשה לפסיקת הוצאות – אין בהם כדי להקנות למבקשים הארכת מועד להגשת הליך ערעורי על פסק-הדין . בהתחשב בכך ומאחר שהמבקשים לא הניחו כל טעם ממשי נוסף המצדיק לשיטתם את מתן הארכה, הרי שדין הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-הדין להידחות, וכך אני מורה.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבה 1 בסך של 500 ש"ח ובאותו סכום לטובת המשיבה 2.
ניתנה
היום, ב' באייר התשפ"א (14.4.2021).
רון גולדשטיין, שופט
ר ש ם