בש"א 1827/12 גזי אברהם נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בחודש ספטמבר 2009, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למתן צו כינוס לנכסיו ולהכרזתו פושט רגל. ביום 18.1.2010, ניתן צו כינוס והוטל עליו צו לתשלום חודשי בסך של 300 ש"ח. ביום 30.10.2011 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון ) את הבקשה להכריז על המבקש פושט רגל, לאחר שנקבע כי המערער לא התנהל בהליך בתום לב, בכך שלא השלים פיגוריו וחובותיו לקופת הכינוס, וכן כי לא נסתרה טענות הכונס הרשמי שלפיהן חובות המבקש נוצרו בחוסר תום לב, בין היתר, אגב ביצוע עבירות פליליות ושימוש בסמים.

2.

המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ובצידה "בקשה דחופה לסעד זמני" שבה הוא עותר למתן צו לעיכוב כל הליכי ההוצאה לפועל נגדו, וכן למתן צו זמני לתשלום חודשי על סך 300 ש"ח, עד להכרעה בערעור. במסגרת הערעור, שטרם נתקבל לרישום (ראו: החלטת הרשם ג' שני מהיום), טען המבקש כי נפלו שגיאות בקביעותיו של בית המשפט קמא בשורה של נושאים, לרבות בעניין התנהגותו במסגרת הליכי פשיטת הרגל וכן בעניין האופן שבו נוצרו חובותיו. בין היתר, נטען כי הפיגורים בתשלום חובותיו לקופת הכינוס נובעים מהתדרדרות במצבו הרפואי, וכי המבקש ביקש הארכת מועד להשלמת הפיגורים ואף החל לפעול לשם כך. עוד נטען כי חובותיו נוצרו בתום לב, וכי עברו הפלילי אינו קשור ליצירת החובות. בבקשה שלפניי נטען כי סיכויי הערעור טובים וכי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף לטובת מתן סעד זמני כמפורט לעיל. לדברי המבקש, חידוש הליכי ההוצאה לפועל נגד המבקש בנקודת הזמן הנוכחית, תגרום לו לנזק בלתי הפיך.

3.

כידוע, שני שיקולים מונחים ביסוד ההחלטה בדבר הענקת סעד זמני בתקופת הערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ): מאזן הנוחות וסיכויי הערעור (ראו, למשל: ע"א 1423/09 גוזין נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 31.3.2009)). לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, מצאתי כי דינה להידחות, ולו מטעמי מאזן הנוחות. כידוע, ככלל, "אין בהליכי הוצאה לפועל כדי ליצור מצב בלתי הפיך טרם ההכרעה בערעור, שהרי בפני המבקש פתוחה הדרך לבקש כי תקוים חקירה לפני ראש ההוצאה לפועל אשר על-פיה תיקבע יכולתו לשלם את חובו לנושיו. עוד יכול המבקש לפעול במסגרת הליכי ההוצאה לפועל נגדו על-מנת לעכב הליך זה או אחר" (ע"א 3595/10 גומעה נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 3 (לא פורסם, 6.1.2011); כן ראו: ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 8.7.03); ע"א 3733/10 עסאם נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 9.6.10)). לא מצאתי כי המבקש הצביע על טעמים המצדיקים לחרוג מכלל זה בענייננו, מה גם שהוא לא פירט בבקשתו עובדות קונקרטיות בעניין קיומו של נזק בלתי הפיך הצפוי לו מאפשרות חידוש הליכי ההוצאה לפועל, והסתפק באמירות כלליות בלבד. אשר לסיכויי הערעור – מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אין בידי לקבוע כי אלה גבוהים, שכן רוב רובן של הטענות שמעלה המבקש בערעור מופנות כנגד קביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית, וטענות מסוג זה אין בהן כדי לבסס סיכוי ממשי להצלחה בערעור (ראו: ע"א 10450/08 יוסף נ' לוי

(לא פורסם, 4.10.2009)).

הבקשה נדחית אפוא, משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.