בש"א 2251/16 סמיר גטאס נ. עלס דוברונבסקי

1.הבקשה שבכותרת, למתן ארכה להגשת ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.2.2016, בו נדחתה תובענה שהגיש המבקש למתן פסק-דין המצהיר על זכויות בנכס מקרקעין, הועברה לטיפולי.

מן החומר שבתיק עולה כי הבקשה הוגשה ביום 16.3.2016, ונטען בה כי פסק-הדין הומצא למבקש ביום 4.2.2016. עוד נטען בבקשה, כי המבקש חסר אמצעים, נתון בהליך של פשיטת רגל, ופנה ללשכה לסיוע משפטי לצורך קבלת ייצוג מטעמה. המבקש עתר למתן ארכה עד ליום 15.4.2016, וזאת נוכח הצורך להמתין להחלטת הלשכה לסיוע משפטי בעניינו.

המשיב מתנגד למתן הארכה. בתגובה שהגיש טוען הוא, בין היתר, כי חלופי ייצוג אינם בבחינת טעם מיוחד למתן ארכה, כי הלכה למעשה המבקש מקבל סיוע משפטי, כי סיכויי הערעור קלושים וכי התכלית האמיתית של הבקשה היא להכשיר את פלישתו של המבקש לנכס של המשיב.

2.בהחלטת כב' הרשמת כהן-לקח מיום 21.3.2016 התבקשה הלשכה לסיוע משפטי להודיע מה טווח הזמנים הצפוי לקבלת החלטה בעניין ייצוגו של המבקש. ביום 29.3.2016 הודיעה הלשכה כי לצורך גיבוש עמדה בשאלת הייצוג דרוש לה פרק זמן עד ליום 7.4.2016. בהתאם לכך, התבקשה הלשכה למסור החלטתה עד ליום 7.4.2016 (החלטת כב' הרשם ג' שני מיום 30.3.2016). ואולם, עד היום לא התקבלה הודעה מאת המבקש או מאת הלשכה לסיוע משפטי, באשר להחלטה בעניין הייצוג.

בנסיבות אלו אדרש לבקשה על יסוד החומר שבפניי.

3.הבקשה למתן ארכה נשענת בעיקרה על פנייתו של המבקש ללשכה לסיוע משפטי בבקשה לסיוע בייצוג.

הפסיקה עמדה על כך שכאשר אדם נזקק לייצוג משפטי של הלשכה לסיוע משפטי, והוא נתקל במצוקת-מועדים בשל חלוף הזמן בין הפנייה ללשכה לבין מינוי עורך-דין מטעמה (או קבלת החלטתה בעניין), יבחן בית המשפט את בקשתו להארכת מועד באהדה: "אכן, כאשר מדובר במבקש דל אמצעים, אשר נזקק לארכה לשם הסדרת ייצוגו המשפטי, הרי שנוכח חשיבותה של זכות הפניה לערכאות, האינטרס שלו לקבל סיוע משפטי נאות עשוי לגבור על האינטרס של בעל הדין שכנגד לסופיות הדיון, ובכך לבסס את אותו 'טעם מיוחד' הנדרש לצורך הארכת מועד" (בש"א 4480/09 טיסו נ' כונס נכסים הרשמי (1.6.2009); בש"א 6708/00 אהרן נ' אמנון , פ"ד נד(4) 702 (2000)).

יש לציין, כי עצם הפנייה ללשכה לסיוע משפטי אינה מהווה מניה וביה "טעם מיוחד" למתן הארכת מועד. בכל מקרה ומקרה יש להפעיל שיקול דעת בהתחשב בכלל הנסיבות והשיקולים הרלבנטיים. כך, יש לבחון האם בעל-הדין החפץ בסיוע מאת הלשכה לסיוע משפטי פעל בשקידה ראויה ובזריזות המתחייבת - הן בהיבט של מועד הפנייה ללשכה לסיוע משפטי, והן בהיבט של פנייה לבית המשפט מבעוד מועד בבקשה להארכת מועד (ראו למשל בש"א 1827/12 גזי נ' כונס הנכסים הרשמי

(13.3.2012)).

בענייננו, המבקש פנה לבית המשפט בבקשה להארכת מועד ביום 16.3.2016, דהיינו טרם שחלף פרק-הזמן הקצוב בדין להגשת הערעור. מהמסמכים שצורפו לבקשה עולה כי המבקש פנה ללשכה לסיוע משפטי עוד קודם לכן (ביום 8.3.2016), ובנסיבות העניין אין בידי לקבוע כי המבקש השתהה יתר על-המידה, ומכל מקום העובדה שהוא הגיש את בקשת הארכה בתוך התקופה הקבועה בדין ממזערת את הפגיעה באינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד. עוד יש ליתן משקל בענייננו לכך שהלשכה לסיוע משפטי ציינה בהודעתה מיום 29.3.2016 כי באותו מועד טרם התקבלה החלטה בעניינו של המבקש בין היתר בשל עומס עבודה, וכן יש ליתן משקל לכך שההליך שהגשתו מתבקשת הוא ערעור בזכות.

אציין כי לא נעלמו מעיני טענותיו של המשיב בתגובתו והתהיות השונות שהעלה לעניין ייצוגו ולעניין התנהלותו של המבקש, אולם באיזון בין כל השיקולים הרלבנטיים לעניין סבורני - מבלי לקבוע דבר לגבי ההליך לגופו ובכפוף לקיום התנאים לעניין הגשת הליך ערעורי בידי בעל דין הנתון בהליכי פשיטת רגל - כי הכף נוטה לבסוף לעבר מתן ארכה קצובה ומדודה להגשת ההליך וזאת עד למועד שביקש המבקש-עצמו, לאמור:

15.4.2016 . מובהר, כי על המבקש להגיש את ההליך לא יאוחר מהמועד האמור, בין בעצמו בין באמצעות עורך-דין .

המבקש יצרף החלטתי זו לערעור, ככל שיוגש.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא החלטה זו ללא דיחוי, תודיע למבקש תכנה גם טלפונית ותערוך תרשומת מתאימה.