בש"א 1841/11 הרב צבי ביאלוסטוצקי נ. סידני קסירר

בפניי ערעור על החלטת כב' הרשם ג' שני מיום 25.1.2011 במסגרתה נתקבלה בקשת המערער לפטור מתשלום אגרה ונדחתה בקשתו לפטור מהפקדת עירבון.

בקשות אלו הוגשו על ידי המערער במסגרת הליך של בקשת רשות ערעור (רע"א 8814/10) על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 13.9.2010, מיום 15.11.2010 ומיום 24.11.2010 (פש"ר 8599-01-10, כב' השופטת ו' אלשייך – סגנית נשיאה).

הבקשה למתן פטור מאגרה ועירבון הוגשה לבית משפט זה לראשונה ביום 30.11.2010 ובמסגרתה טען המערער כי מצבו הכלכלי בכי רע: הוא מצוי, כך טען, בהליכים של פשיטת רגל, אין לו כל רכוש או חסכונות בבנק ולא הייתה לו כל הכנסה בששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה. בנוסף טען, כי ניסה לקבל אשראי מידידים קרובים ורחוקים ואלו לא נענו לבקשותיו, כי סיכויי בקשת רשות הערעור טובים וייגרם לו נזק באם ינעלו שערי בית המשפט בפניו וכי שבועיים בלבד, בטרם הגשת הבקשה, הוענק לו סיוע משפטי בתיק המתנהל בפני בית משפט זה. בקשה זו נתמכה בתצהיר בלבד וביום 7.12.2010 קבע הרשם כי על המערער להגיש אסמכתאות התומכות בטענות המועלות בבקשה. ואמנם, המערער הגיש מספר אסמכתאות: החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו מיום 15.4.2010 לפיה ניתן צו לכינוס נכסיו (פש"ר 8599-01-10), החלטה על מתן שירות משפטי לפי חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972; והחלטה שיצאה תחת ידיו של בית משפט זה ביום 22.12.2010 לפיה בקשת רשות הערעור שהגיש מצריכה את תגובת המשיבים. בהמשך להמצאת אסמכתאות אלו ביקש הרשם, ביום 3.1.2011, את תגובת המשיבים לבקשה. המשיבים 1, 3 ו-6 התנגדו לבקשה וטענו כי בקשות קודמות של המערער למתן פטור מהפקדת עירבון בתיקים אחרים כבר נדחו בעבר, ובכל אותם מקרים מצא המערער, לבסוף, את הכספים הדרושים להפקדת העירבון. עוד נטען, כי למערער שתי משרות (רב ישיבה ודירקטור בחברה), וכי ישנה חצי דירה הרשומה על שמו כמו גם נכסים נוספים הקשורים אליו. בנוסף, המשיב 1 טען

כי המערער זכאי לתשלומים מן המוסד לביטוח לאומי ולא הוצגו כל אישורים על כך. לעומתם, המשיב 4 הסכים לבקשה, בעוד שהמשיבים 2 ו-5 לא הגישו את תגובתם. ביום 20.1.2011 ביקש המערער להוסיף אסמכתאות לבקשתו ולהגיב לטענות שהעלה המשיב 1. במסגרת הבקשה טען כי הוא אמנם דירקטור בחברה אך הוא איננו מקבל ממנה כל הכנסה. עוד הוא טען כי הוא איננו מקבל כספים מן המוסד לביטוח לאומי, כי בקשות אחרות שלו לפטור מאגרה התקבלו וכי הוא מתגורר אצל בניו בנותיו ואחותו, בתורנות. לבקשתו זו צירף, בין היתר, החלטות שהעניקו לו פטור מאגרה בתיקים אחרים.

ביום 25.1.2010 נתן הרשם את החלטתו. הרשם אפשר את הגשתה של תשובת המערער וקבע כי הוא מוכן להניח כי מצבו הכלכלי איננו מן המשופרים וכי לאור החלטות שפטרו אותו בעבר מתשלום אגרה, לרבות בשנתיים האחרונות, קמה ראיה לכאורה בדבר חוסר יכולתו הכלכלית. עם זאת, הוא קבע כי התמונה לגבי מצבו הכלכלי של המערער איננה מלאה ואיננה מבוססת דייה, וכי לא השתכנע שאין בידו לגייס סכום כלשהו, בייחוד מאת משפחתו הקרובה – אחותו וילדיו – עימם הוא מתגורר. עוד הוא ציין, שהמערער אמנם הצליח לגייס כספים לצורך הפקדת העירבונות שנקבעו לו בתיקים אחרים. משכך, פטר אותו הרשם מתשלום אגרה אך חייבו בהפקדת עירבון בסכום של 4,000 ש"ח, בתוך 14 ימים מעת המצאת ההחלטה. נקבע כי אם העירבון לא ישולם בתוך הזמן שנקבע ההליך יירשם לדחייה ללא הודעה נוספת.

מכאן הערעור שבפניי במסגרתו מלין המערער על החלטת הרשם שלא לפטור אותו מהפקדת העירבון וטוען כי די בראיות שהגיש כדי להוכיח את חוסר יכולתו הכלכלית, וכי אין ביכולתם של משפחתו וידידיו לסייע לו.

דין הערעור להידחות.

בית משפט זה עמד לא פעם על האינטרסים השונים העומדים בבסיס החלטות הרשם לעניין בקשות לפטור מחובת הפקדת עירבון – הבטחת הוצאותיו של הצד המוטרד מחד, והגנה על זכות הגישה לערכאות של המבקש פטור, מאידך (ראו למשל: בש"א 8521/10 שריף נ' רפאלי (לא פורסם, 29.11.2010)). בין היתר, נקבע כי האיזון בין האינטרסים הללו דורש כי בית המשפט ישתכנע, דרך אסמכתאות מתאימות שיגיש מבקש הפטור, כי אין ביכולתו לגייס את הסכום הנדרש ממשפחתו וממקורביו (ראו למשל: בש"א 9998/09 ונדר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 17.12.2009)).

בענייננו, אי יכולתו של המערער לגייס כספים ממשפחתו להפקדת העירבון לא הוכחה כדבעי. המערער אומנם טען כי אין ביכולתם של ילדיו לסייע לו בכך, אך לא הביא לכך כל ראייה (לטענתו – מטעמי צנעת הפרט). כאמור, שיקול דעתו של הרשם לעניין בקשות לפטור מהפקדת עירבון הינו שיקול דעת רחב, ובמקרה זה לא נמצאה לי

עילה להתערב בהחלטתו. משכך, ומבלי שאביע את עמדתי באשר לסיכויי בקשת רשות הערעור, אני דוחה את הערעור.

סוף דבר, הערעור נדחה. משלא נתבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות.