פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
2032/17
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המבקשת:
עיריית ירושלים
נ ג ד
המשיבים:
1.
ש.כ תמר שירותי מזון 2000 בע"מ
2. מינהל מקרקעי ישראל
3. חברת הגיחון בע"מ
4. משרד התעשיה המסחר והתעסוקה
בקשה
להארכת מועד
החלטה
בפניי בקשתה של עיריית ירושלים להורות על קבלה לרישום של הליך ערעורי מטעמה על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.2.2017, בקשה אותה הגישה בהמשך לבקשתה לקביעת המועד האחרון להגשת ההליך (ולחלופין למתן ארכה).
המשיבים 2 ו-4 מסכימים לקבלת ההליך לרישום, ומובן כי גם המשיבה 3 אשר אמנם לא הגישה תגובה מטעמה אך מיוצגת בידי אותם עורכי דין המייצגים את המבקשת מסכימה לכך, ואילו המשיבה 1 הביעה התנגדות למבוקש.
עיינתי בטיעוני הצדדים ולאחר ששקלתי בדבר החלטתי להיעתר לבקשה ולהורות על קבלת ההליך הערעורי לרישום.
שיקול מרכזי התומך בקבלת הבקשה הוא העובדה שהמשיבה 3 הגישה אף היא הליך ערעורי על פסק הדין, וזה תלוי ועומד בבית משפט זה. דהיינו, פסק הדין ממילא אינו חלוט, ומשכך (ובין היתר בהתחשב בסמכות הנתונה לבית המשפט בהוראת תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ליתן החלטה גם לטובת בעלי דין שלא הגישו ערעור מטעמם) קשה לומר כי במצב דברים שכזה התגבשה הסתמכותם של המשיבים על סופיות פסק הדין. ואכן, בפסיקה ניתן משקל משמעותי לקיומו של הליך ערעורי תלוי ועומד בבחינת בקשה למתן ארכה להגשת הליך ערעורי נוסף על אותה ההחלטה (ערעור עצמאי או ערעור שכנגד) (ראו והשוו למשל: ע"א 8776/08 ר.ו נ' ו.ש , פסקה 6 (18.03.2009); בש"א 5085/08 וזאנה נ' שירותי בריאות כללית (22.6.2008); בש"א 7350/10 ד"ר קונר נ' אבני (24.10.2010); בש"א 3742/12 איל חברה להנדסה וחרושת בע"מ נ' סגל (5.6.2012); בש"א 551/16 זמורה נ' קיסוס (15.04.2016)). יודגש עם זאת כי קיומו של הליך ערעורי תלוי ועומד אינו מקנה ארכה אוטומטית להגשת הליך נוסף, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו.
בענייננו תומכים בקבלת הבקשה גם השיקולים הבאים: ראשית, גם אם נמנה את המועד האחרון להגשת ההליך למן מועד הידיעה על פסק הדין, הוגשה הבקשה הראשונה במועד האחרון להגשת ההליך הערעורי, כך שבכל מקרה לא התגבשה הסתמכותה של המשיבה 1 על סופיות פסק-הדין גם ביחס לחיובה של המבקשת (ויצוין כי בכך יש ליתן מענה לטענתה כי ההליך הערעורי שהגישה המשיבה 3 אינו מצדיק מתן ארכה משום שמדובר בחיוב עצמאי-נפרד). שנית, נוכח הצהרת באת-כוח המבקשת כי צפייתו של עורך הדין בלשכה המשפטית שלה היתה צפיה יזומה וכי פסק הדין לא הומצא לידיה, ומשלא נטענו, וממילא לא הוכחו, נסיבות חריגות המצדיקות להחיל בענייננו את "חריג הידיעה", נראה כי המקרה דנן אינו נמנה עם המקרים בהם יש למנות את המועד להגשת ההליך למן מועד הידיעה, כך שספק האם ההליך כלל הוגש באיחור.
נוכח משקלם המצטבר של השיקולים האמורים הבקשה מתקבלת.
המזכירות תפתח תיק מתאים.
בנסיבות העניין לא ייעשה צו להצאות.
ניתנה היום, כ"ה
בניסן התשע"ז (21.4.2017).
ליאת
בנמלך
ר
ש מ ת