בש"א 2313/12 מתיתיהו יקירה נ. בנק הפועלים בע''מ

1.

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטתו של כב' הרשם שני מיום 26.1.2012 בבש"א 290/12. בהחלטה האמורה דחה כב' הרשם שני את בקשת המבקש להארכת מועד להגשתה של בקשת רשות ערעור על פסק-דינה של רשמת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, אשר דחתה את ערעור של המבקש על פסק-דין של בית-משפט השלום בגין אי הפקדת עירבון. לטענת המבקש, החלטתו של כב' הרשם שני הומצאה לידיו ביום 8.2.2012 . מכאן שתקופת 20 הימים להגשת ערעור על החלטת הרשם הסתיימה ביום 29.2.2012 (זאת, בשים לב לשביתת עובדי בתי המשפט בימים 8.2.2012 ו- 9.8.2012 אשר אינם באים במניין הימים). ההליך שבכותרת הוגש ביום 19.3.2012 , קרי- באיחור של קרוב לשלושה שבועות.

2.

המבקש, שאינו מיוצג, טוען כי האיחור בהגשת ההליך נבע מכך שבמרכז המידע נאמר לו כי עומדים לרשותו 45 ימים להגשת ערעור. לכאורה, טענת המבקש היא כי האיחור נבע מטעות שבדין שמקורה במידע שגוי שנמסר לו על-ידי מרכז המידע. ייאמר מיד כי ניסיון של המזכירות לברר אל מול מרכז המידע את הטענה האמורה לא נשא פרי, בין היתר בהעדר הקלטה של מלוא השיחות המתקבלות על-ידי מרכז המידע.

3.

בהחלטתי מיום 21.2.2012 קבעתי כי המבקש יתמוך את בקשת האורכה בתצהיר ויפרט במסגרתו מהו התאריך בו לפי טענתו פנה למרכז המידע. המבקש הגיש תצהיר ארוך, אשר מרבית האמוּר בו מתייחס לגוף המחלוקת המהותית בין הצדדים ולא לאיחור בהגשת ההליך שבכותרת. בסיום התצהיר (פיסקה 23.2) נקב המבקש במועדים בהם לפי טענתו הוא פנה למרכז המידע על-מנת לברר אודות הגשת ההליך לבית-המשפט העליון. לפי הנטען בתצהיר, המדובר במועדים 19.3.2012, 21.3.2012, 25.3.2012. דא עקא, החלטתו של כב' הרשם שני נשוא ההליך שלפניי ניתנה עוד ביום 26.1.2012 והומצאה למבקש לפי טענתו ביום 8.2.2012. יוצא, אפוא, כי לשיטת המבקש עצמו, הוא פנה למרכז המידע קרוב לחודש וחצי לאחר שהחלטת כב' הרשם שני הומצאה לידיו. המדובר בשיהוי ניכר שאינו מתיישב עם חובתו של בעל-דין – אף כאשר הוא אינו מיוצג – לפעול בשקידה ראויה על-מנת לברר את הטעוּן בירור ולהגיש את ההליך המשפטי מטעמו במועד. בנסיבות העניין, אין לומר כי המבקש עשה מאמץ רציני וכן, או כי פעל במרץ לבירור המועד הקבוע בדין, תוך הותרת "שולי-בטחון" למניעת איחור היה ויתברר כי התקופה החוקית להגשת ההליך קצרה מ- 45 ימים (ראו: בש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (לא פורסם, 10.1.2012)).

4.

הנה כי כן, מלכתחילה פנייתו של המבקש למרכז המידע לצורך בירור המועד להגשת הליך ערעורי על החלטת כב' הרשם שני, נעשתה זמן ניכר לאחר שהמועד הקבוע בדין כבר חלף. לעיכוב המשמעותי בפנייה הנטענת אל מרכז המידע לא ניתן הסבר ממשי, ודאי לא הסבר העולה כדי "טעם מיוחד". חוסר זה בולט בשים לב לעובדה שהמבקש עותר לפניי לקבלת אורכה, על-מנת להגיש ערעור על החלטה שלא לאפשר לו אורכה להגשת ערעור על פסק-דין של רשמת בית-המשפט המחוזי. נראה, אפוא, כי פעם אחר פעם מאחֵר המבקש בהגשת הליכים משפטיים מטעמו, באופן העלול להצביע על זלזול מתמשך בסדרי-הדין. לשם השלמת התמונה, יוער כי ההליך שבכותרת הוגש ביום 19.3.2012. לפיכך, הבירורים שהמבקש טוען שערך אל מול מרכז המידע בימים שלאחר מכן (21.3.2012 ו- 25.3.2012), אין בכוחם להסביר את האיחור בהגשת ההליך שלפניי.

5.

סיכומם של דברים; האיחור בהגשת ההליך שבכותרת הוא ניכר. התנהלותו הדיונית של המבקש, אף בשים לב להיותו בלתי מיוצג, מעוררת קשיים, ולא עלה בידיו להוכיח "טעם מיוחד" כנדרש. לכל אלה אוסיף כי סיכוייו הלכאוריים של הערעור על החלטתו של כב' הרשם שני אינם גבוהים במידה המצדיקה היעתרות לבקשת האורכה. הצטברותם של מכלול השיקולים האמורים, מובילה למסקנה כי בנסיבות העניין יש להעדיף את עקרון סופיות הדיון, וכן את הוודאות, היציבות והשיוויון הדיוני על-פני רצונו של המבקש לברר את טענותיו. אשר על כן, הבקשה להארכת מועד נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

המזכירות תביא החלטה זו לידיעת המבקש באמצעות שיחה טלפונית, בליווי תרשומת בכתב.