בש"א 290/12 מתתיהו יקירה נ. בנק הפועלים

מונחת לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק-דין של רשמת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת א' נחליאלי-חיאט), מיום 1.12.2011, שבו הורתה על דחיית ערעור שהגיש המבקש על פסק-דין של בית משפט השלום, בשל אי-הפקדת עירבון.

בבקשה נטען כי המבקש ניסה לגייס את סכום העירבון ונכשל, אולם לאחר שחלף המועד שנקבע להפקדת העירבון הוא פעל לקבלת סיוע משפטי, עד אשר הודע לו, ביום 8.1.2012, כי בקשתו נדחתה. על רקע זה הגיש את הבקשה שלפניי, בטענה כי מדובר באיחור של ימים אחדים, וכי בשל עצה משפטית מוטעית מהלשכה המשפטית הוא ביקש אורכה מבית המשפט קמא, ורק אחר-כך – כשקיבל מידע נכון ממרכז המידע – פנה לבית משפט זה בבקשת הארכה. המבקש מוסיף ומסביר מדוע לשיטתו טעתה כבוד הרשמת נחליאלי-חיאט בעצם ההחלטה (מיום 2.11.2011) לחייבו בהפקדת עירבון.

בהחלטתי מיום 11.1.2012 קבעתי כי על המבקש להשלים את בקשתו, לאמור: להבהיר מהו המועד שבו הומצא לו פסק-הדין של כבוד הרשמת נחליאלי-חיאט; לצרף תצהיר המאשר את העובדות הנטענות; וכן לצרף עותק מהפנייה הנטענת לבית המשפט קמא בבקשת ארכה, ועותק מהחלטת כבוד הרשמת נחליאלי-חיאט מיום 2.11.2011.

המבקש הגיש טיעון משלים. המבקש אינו יודע למסור אימתי הומצא לו פסק-הדין של כבוד הרשמת. הוא אמנם מציין כי לפי זכרונו פסק-הדין נמסר לו לאחר ה- 12.12.2011, אולם אין בידי לקבוע ממצא על-פי זה. בוודאי כך כאשר המבקש – למרות האמור בהחלטתי – הגיש מסמך המוכתר "תצהיר" אך לא מדובר בתצהיר ערוך כדין ואין על המסמך חתימה של עורך-דין. בנסיבות העניין אין להתייחס בקלות ראש לעובדה זו, אף שהמבקש אינו מיוצג: המבקש פותח את המסמך המכונה על-ידו "תצהיר" בניסוח המקובל ("לאחר שהוזהרתי לומר את האמת" וכו'), אך מכיוון שהמסמך לא חתום על-ידי עורך-דין, ברור כי אין לאמירה זו כל משמעות, ולכל היותר המבקש "הזהיר את עצמו". בפועל, אין לי אלא להניח כי המבקש מכיר את משמעותו של תצהיר ואת הנוסח המקובל (ראו גם סעיף 4 לתגובת המשיבים), אך למרות זאת, ולמרות החלטתי מיום 11.1.2012, בחר שלא להגיש תצהיר ערוך כדין.

אפשר היה לדחות את הבקשה שלפניי אך מן הטעם האמור.

מעבר לכך אציין כי המבקש תולה את בקשת הארכה בנימוק הנוגע להתנהלות מול הלשכה לסיוע משפטי. עם זאת, אף לדברי המבקש עצמו, הוא החל לפעול לקבלת ייצוג מטעם הלשכה לסיוע משפטי (לאחר שהיה מיוצג על-ידי עורך-דין פרטי) רק לאחר שכבר חלף המועד שנקבע להפקדת העירבון (לעניין שקידה סבירה בפנייה ללשכה לסיוע משפטי ראו לאחרונה בש"א 8359/11 פלונית נ' פלונית (טרם פורסם, 25.12.2011)). המבקש אף לא צירף מסמכים שמהם אפשר יהיה ללמוד על תוכן הפנייה ללשכה ועל הסיבות שבגינן הוחלט שלא לזכותו בסיוע . זאת ועוד, לא הוברר די הצורך – בצירוף תצהיר כדין – מדוע פנה המבקש (בתאריך שלא צוין) לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן ארכה, חלף פנייה לבית משפט זה. עוד אציין כי המבקש בחר שלא להשיג על החלטתה של כבוד הרשמת נחליאלי-חיאט מיום 2.11.2011 (בבקשה לפטור מעירבון) לפני שופט של בית המשפט המחוזי (ערעור בזכות). אמנם, בגדרי בקשת רשות הערעור על פסק-הדין הסופי ניתן לתקוף גם את החלטת הביניים, אולם בשים לב לנימוקיה של כבוד הרשמת, ספק רב אם יש סיכוי ממשי להתערבותו של בית משפט זה בהחלטה מיום 2.11.2011 ובפסק-הדין שניתן לאחר שהעירבון לא הופקד.

מכל הטעמים האמורים, לא ראיתי להיעתר לבקשה. בנסיבות העניין, המבקש יישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבים בסך של 1,000 ₪.