בג"ץ 6674/13 יקירה מתתיהו נ. בית המשפט העליון (כב' השופטת ע' ארבל)

השופט ע' פוגלמן:

עתירה זו מכוונת להחלטה שנתן בית משפט זה (השופטת ע' ארבל ) בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור שהגיש העותר על פסק דין של בית משפט השלום מחמת אי הפקדת עירבון.

1.

ואלה העובדות הצריכות לעניין: בחודש מרץ 2011 הגיש העותר ערעור על פסק דין של בית משפט השלום שניתן נגדו, ובמסגרתו נדרש להפקיד ערבון בסך של 20,000 ש"ח להבטחת הוצאות הצד שכנגד. העותר הגיש בקשה לפטור מהפקדת הערבון, וזו נדחתה ביום 2.11.2011. העותר לא הפקיד את העירבון ובעקבות זאת ביום 1.12.2011 נדחה ערעורו. בחודש דצמבר 2011 הגיש העותר בקשה ללשכה לסיוע משפטי. בהמשך אותו חודש הגיש העותר לבית המשפט המחוזי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין שדחה את ערעורו בשל אי הפקדת הערבון. ביום 5.1.2012 נדחתה בקשתו של העותר לסיוע משפטי. בשל טעות במזכירות, הבקשה להארכת מועד האמורה לא נדונה בבית המשפט המחוזי במשך תשעה חודשים. בתקופה זו, פנה העותר במקביל לבית משפט זה בבקשה להארכת מועד להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין (בש"א 290/12). זו נבחנה לגופה ונדחתה ביום 26.1.2012. על החלטה זו הגיש העותר בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה (בש"א 2313/12); וכן ערעור שנדחה (בש"א 4370/12). ביני לביני, ביום 24.9.2012 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת העותר להארכת מועד, ונקבע כי הוא מיצה את ההליכים בפניותיו לבית המשפט העליון (ע"ר 40292-12-11). על החלטה זו ערער העותר (ע"ר 9665-11-12) וערעורו נדחה. על כך הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 966/13). בקשת רשות הערעור נדחתה ביום 16.7.2013, על ידי השופטת

ע' ארבל , בהחלטה מנומקת שבה נקבע כי למרות האמפתיה למצבו של העותר, המקרה הנדון איננו מעלה שאלה משפטית או ציבורית עקרונית המצדיקה מתן רשות לערער. כמו כן, צוין למעלה מן הנדרש, כי סיכויי הערעור קלושים. על החלטה זו הגיש העותר בקשה לעיון חוזר, שנדחתה ביום 4.8.2013.

2.

העתירה שלפנינו מכוונת להחלטת בית משפט זה לדחות את בקשת רשות הערעור (רע"א 966/13), ולחלופין להחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את הערעור על דחיית הבקשה להארכת מועד (ע"ר 9665-11-12). העותר מעלה שלל טענות נגד ההחלטות המתוארות. בין היתר, נטען כי מאז בקשתו לפטור מערבון חל שינוי נסיבות – הוא הוכר כזכאי לקצבת נכות בביטוח הלאומי והוכרז על ידי רשם ההוצאה לפועל כחייב מוגבל באמצעים – אשר מצדיקות מתן פטור מערבון. לטענת העותר, לכל אורך ההליכים הוא פעל בשקידה סבירה, מעל למצופה, וזאת חרף מצבו הכלכלי הקשה ומצבו הקוגניטיבי שהורע בעקבות אירוע מוחי שעבר. לטענתו, בקשותיו השונות נדחו רק בשל תקלות פרוצדוראליות-מנהליות שנבעו מכך שלא היה מיוצג. בכך, נפגעה לטענתו באופן בלתי מידתי זכות הגישה לערכאות ונגרם עיוות דין חמור המצדיק את התערבותו של בית משפט זה בשבתו כבית דין גבוה לצדק. עוד נטען כי יש חשיבות ציבורית בשמיעת הערעור עצמו, המעלה לטענת העותר שאלות בעניין חובות האמון של מוסדות בנקאיים וויסות מניות וניירות ערך.

3.

דין העתירה להידחות. הלכה מושרשת היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות של ערכאות שיפוט אחרות, ובכלל זה פסקי דין והחלטות של בית המשפט העליון בשבתו כערכאת ערעור עליונה. זאת, למעט מקרים שבהם נפל פגם היורד לשורשו של ההליך השיפוטי כגון חוסר סמכות או שרירות קיצונית (בג"ץ 2004/12 אלקובי נ' מדינת ישראל (8.3.2012); בג"ץ 9718/06 גיל נ' פרזנטי (30.11.2006)). כמו כן, כלל פסוק הוא שמותב אחד של בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על מותב אחר (בג"ץ 4839/10 שטרן נ' השופט אדמונד לוי ( 24.06.2010 ) ). על פי אמות מידה אלה, לא הונחה עילה להתערבותנו. בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך נעיר כי על אף שניתן להבין ללבו של העותר, לא ניתן להתעלם מכך שניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו מספר רב של פעמים, לפני שופטים שונים וערכאות שונות. יתרה מכך, חלק מן ההחלטות בעניינו, ובכלל אלה ההחלטה נושא העתירה, ניתנו לאחר שנשקלו טענותיו המהותיות וסיכויי הערעור, וזאת למעלה מן הנדרש.

העתירה נדחית איפוא בהעדר עילה. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.