בש"א 2826/12 מייק ואן קול נ. מדינת ישראל

המבקש הגיש מסמך שכותרתו "תזכורת לבקשה לפסילה עצמית ולאי התייחסות לפניות המבקש". במסגרת הבקשה טוען המבקש כי לא טיפלתי בבקשת פסלות שהגיש, כי עלי לפסול את עצמי מלדון בכל ההליכים שבהם הוא קשור, וכי יש "להורות על חידוש הדיונים בתיק (בהעדר) ולהעבירו לדיון בפני הנשיא".

ייאמר מיד כי ההליך שבכותרת נסגר לפני למעלה משנה , בהחלטה מנומקת מיום 15.4.2012. ביום 21.2.2013 הגיש המבקש "בקשה לפסילה עצמית של הרשם", ועל אף שהבקשה הוגשה בתיק שנסגר חודשים ארוכים קודם לכן, התייחסתי לבקשה ודחיתי אותה בהחלטתי מיום 28.2.2013. מופרכת אפוא טענתו של המבקש כי לא התייחסתי לבקשת הפסילה.

המבקש עשה לו מנהג להגיש בקשות-סרק בתיקים שנסגרו (בקשות לעיון חוזר, בקשות לביטול החלטות, בקשות לפסילה וכדומה). לא אחת הבקשות מוגשות חודשים ארוכים לאחר סיום הטיפול בהליך, ללא יסוד בדין. בקשות אלה מנוסחות לעיתים קרובות בלשון בוטה ומשתלחת, והן גורמת לבזבוז משמעותי של זמן שיפוטי יקר ערך. לאור העובדה שמדובר בהתנהלות חוזרת ונשנית, הובהר למבקש לא פעם כי אם יתמיד בהגשת בקשות סרק בהליכים שהסתיימו – לא יהיה מנוס מחיובו בהוצאות לטובת אוצר המדינה (ראו למשל החלטתי מיום 6.2.2013 בתיק בש"א 469/12). אולם המבקש ממשיך בשלו.

מעבר לכך, ראוי לציין כי הלשון שהמבקש נוקט בה הולכת ומקצינה, הוא בא ב"דרישות" חסרות יסוד לבית המשפט, והפעם אף מצא לנכון לכלול בבקשתו איום על בית המשפט. יש לראות בחומרה רבה ניסיון להלך אימים על בית המשפט. מובהר בזאת למבקש כי עליו לנסח כל הליך המוגש על-ידו כדרך שמנסחים כתבי טענות המוגשים לבית משפט, וכי בית המשפט עשוי שלא לדון כלל בכתבי טענות המנוסחים בדרך מבישה.

לבסוף אציין כי לבית המשפט הוגש מסמך נוסף, שכותרתו "בקשה דחופה לשיקול נוסף של החלטה". בכותרת הבקשה נרשמו מספרי התיקים בש"א 469/12 ובש"א 2826/12, והיא מופנית לכבוד השופט ג'ובראן. אולם, כבוד השופט ג'ובראן כלל לא טיפל באיזה מבין שני התיקים הנ"ל, וההחלטות הנזכרות בבקשה ניתנו על-ידִי כרשם בית המשפט, ולא על-ידי כבוד השופט ג'ובראן. יצוין, כי גם מסמך זה כולל התבטאויות שהנייר אינו סובל.

סוף דבר, לא מצאתי כל בסיס לבקשה. בגין בקשת הסרק שלפניי יישא המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של 500 ₪.