בש"א 2934/20 פלוני נ. פלוני

ערעור על פסק דינה של הרשמת ש' עבדיאן מיום 12.2.2020 בע"א 6562/19 שהורה לדחות את ערעור המערער בשל אי הפקדת עירבון.

ביום 22.12.2019 ניתנה החלטת הרשמת

בבקשת המערער למתן פטור מתשלום אגרה והפקדת עירבון. הוחלט לפטור את המערער מאגרה נוכח מצבו הכלכלי ולהעמיד את העירבון על סך של 20,000 ש"ח. זאת בהתחשב בסיכויי הערעור, לגביהם נקבע כי הם אינם מן המשופרים. בקשת המערער לעיון חוזר בסכום העירבון שנקבע נדחתה על ידי הרשמת ביום 6.1.2020.

ביום 12.2.2020, משלא הופקד העירבון ולאחר משלוח הודעה על רישום ההליך לדחייה, הורתה הרשמת על דחיית ההליך.

למרות שהערעור הוגש על החלטת הרשמת לדחות את ההליך, נימוקיו מכוונים כלפי ההחלטה להעמיד את גובה העירבון על סך של 20,000. בתמצית, המערער שב וטוען לגבי מצבו הכלכלי וסיכויי הערעור שהם לטענתו טובים.

דין הערעור להידחות. בהתאם לתקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:

תקנות סדר הדין האזרחי ), ערעור על החלטת רשם יוגש עד עשרים יום ממועד מתן ההחלטה מושא הערעור (ראו: בש"א 6235/19 ביאלוסטוצקי נ' מדינת ישראל (24.9.2019)). במקרה זה, בו הבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון נדחתה עוד ביום 22.12.2019 והערעור הוגש רק ביום 10.5.2020, תקופת הערעור על ההחלטה חלפה לפני זמן רב, זאת גם בהתחשב ב"תקופת הקורונה" ובהחלת תקנות בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל (סדרי דין במצב חירום מיוחד), התשנ"א-1991 במהלך תקופה זו. ממילא, אין כל מקום להידרש לטענותיו של המערער לגבי סכום העירבון שנקבע במסגרת ערעור על דחיית ההליך בשל אי הפקדת העירבון שנקבע.

זאת ועוד, דחיית ההליך בגין אי הפקדת העירבון נעשתה בגדר סמכותה של הרשמת, המעוגנת בתקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה זו מקנה לרשם בית המשפט סמכות להורות על דחיית ערעור מקום שבו המערער לא קיים הוראה בדבר עירבון או ערובה אחרת. תקנה זו יוצרת איזון בין זכותו של הפרט לגישה לערכאות בשלב הערעור, לבין שיקולים מערכתיים הנוגעים לסופיות הדיון, מניעת הליכי סרק, מימון הזמן השיפוטי והבטחת הוצאותיהם של בעלי הדין האחרים (ראו: בש"א 7059/15 ואן קול נ' מדינת ישראל (19.11.2015)). על כן, משחלף המועד להגשת ערעור על החלטת הרשמת בעניין הפקדת העירבון והמערער נמנע מהפקדתו, אף לאחר משלוח הודעה על רישום ההליך לדחייה, בדין דחתה הרשמת את ההליך, ולא נפל כל פגם בפסק דינה.

הערעור נדחה.