בש"א 3094/01 שמואל שמואלי נ. עתי'ם- סוכנות החדשות הישראלית

המבקש הגיש בקשה להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי (בשבתו כבית משפט שלערעור) מיום 18.3.01. המבקש מציין כי פסק דין זה הגיע לידיו ביום 23.3.01. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 19.4.01, ומכאן שהבקשה הוגשה בתוך התקופה העומדת לרשות המבקש לשם הגשת בקשת רשות ערעור.

המבקש הסביר כי בבית המשפט קמא הוא הופיע ללא ייצוג. הוא זקוק לפרק זמן מסוים, כדי לגייס ממון, שיאפשר לו לשכור שירותים של עורך דין. המבקש מתעתד לנסוע לשם כך לארצות הברית, ובתוך כך לבקר את ילדיו המתגוררים שם.

המשיבה מתנגדת להארכת המועד. המשיבה מתארת את המבקש כמי שמצליח "לגרום להתארכות רבה, מיותרת וממושכת" של הליכי המשפט. המשיבה סומכת את דבריה על ביקורת שנמתחה על המבקש בערכאות דלמטה.

בקשת האורכה שהגיש המבקש היא סבירה. האורכה אינה מתבקשת ביחס לתקופה ארוכה יתר על המידה. ואולם, המשיבה סבורה שניסיונות אדם להתקשר עם עורך לצורך ייצוגו אינם עולים כדי טעם מיוחד. המשיבה סומכת את דבריה על בש"א 9319/99. סברה זו אינה מבוססת דיה. באותו מקרה, הוגשה הבקשה בחלוף חודשיים ממועד מתן פסק הדין. כאן הוגשה הבקשה למתן אורכה בתוך תקופת הזמן המותרת. הכלל הוא ש

"הודעתו של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור, הוכרה כטעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור, כיון שיש בה כדי לשלול התגבשותה של 'מעין חסינות' מפני המשך ההליכים" (בש"א 2108/99 - עזבון המנוח סמואל ואח' נ' אלינא אוריאלי , תקדין עליון בכרך 2000 (1), 487); בש"א 3553/95 ורדה ווהבה נ' שאלתיאל טסה ; ע"א 3763/95 ד"ר סוזי פלורו נ' לאה ננס ). כלל זה חל גם על בקשות להארכת מועד, המוגשות בטרם חלף המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

התוצאה היא שהגשת הבקשה לארכה בטרם חלף מועד הזמן להגשת בקשת רשות הערעור, בקשה הנסמכת על רצון המבקש להיערך לדיון, מקימה טעם למתן אורכה. לעניין זה, אין לזקוף לחובת המבקש את התנהגותו בהליכים הקודמים. הארכת מועד אינה פרס ואינה עונש. המבקש אינו מוחזק כמי שעושה שימוש לרעה בהליכים בשל "עבר קודם". אם ינצל לרעה את האורכה או ישוב ויבקש אורכות, ניתן יהיה לשקול דברים אלה, ואף להשית עליו הוצאות, אך אין למנוע ממנו דיון ענייני בבקשה, בשל גישתו הבלתי עניינית בהליך הקודם.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה. בקשת הרשות תוגש לא יאוחר מיום 16.6.01.