רע"א 1778/07 יעל עופר נ. רבקה דיין

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא ג' גינת) מיום 25.1.07 בע"א 3554/06, 3310/06, בגדרו נתקבל ערעור המשיבות על החלטת בית המשפט המחוזי (הרשמת השופטת ח' הורוביץ) מיום 29.6.06 בבש"א 6342/06 שניתנה במסגרת ע"א 3310/06.

ב.

(1) המשיבות הגישו תביעה בבית משפט השלום בחיפה (ת"א 10177/03), בה עתרו לסילוק ידה של המבקשת מדירה, המצויה ברחוב הפועל 16 בחיפה (להלן הדירה). מנגד טענה המבקשת, כי היא דיירת מוגנת בדירה בשל היותה נכדתם של דיירים מוגנים שהתגוררו בדירה. בפסק דין מיום 7.11.05 (השופט א' אליקים) נקבע, כי המבקשת אינה יכולה לחסות תחת הגנת סעיף 20 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972, שכן היא אינה יתומה מהוריה. עוד נקבע, כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח שהתגוררה בדירת סבהּ וסבתהּ עובר לפטירתם. נוכח האמור, הורה בית המשפט על סילוק ידה של המבקשת מן הדירה. המערערת היתה מיוצגת בהליך זה.

(2) ביום 19.2.06 בעצמה פנתה המבקשת לבית משפט השלום בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור. בקשה זו נדחתה מחוסר סמכות. ביום 8.3.06 פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה להארכת מועד, אולם הבקשה לא נתמכה בתצהיר, והיא נמחקה.

(3) ביום 30.4.06, ולאחר שמונה למבקשת עורך דין מטעם הסיוע המשפטי, הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד (בש"א 6342/06). בהחלטה מיום 29.6.06 (מפי הרשמת השופטת הורוביץ) התקבלה הבקשה. נקבע, כי הבקשה 'נולדה' לאחר שהמבקשת איתרה עדה נוספת ושלעניין זה אף הוגשה בקשה להגשת ראיות נוספות, וכי לא ניתן לומר שהערעור חסר סיכויים. עוד נקבע, כי נוכח העובדה שהבקשה הראשונה להארכת מועד הוגשה בחודש פברואר 2006, בהארכת המועד לא תהא משום פגיעה בציפיותיהן של המשיבות לסיום ההליך. לבסוף נקבע, כי גם בעובדה שהמבקשת הייתה מיוצגת על-ידי עורך דין מלשכת הסיוע המשפטי ונזקקה לאישור לצורך הגשת הערעור, יש לראות טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד. נוכח האמור, נתקבלה הבקשה.

(4) על החלטה זו הגישו המשיבות ערעור (ע"א 3554/06). בפסק דין מיום 25.1.07 (סגן הנשיא גינת) צוין, כי כל בקשותיה של המשיבה להארכת מועד לרבות הבקשה הראשונה שהוגשה לבית משפט השלום, הוגשו לאחר שחלף המועד הקבוע לכך בתקנות, וכי המבקשת לא הצביעה על פעולות שנעשו על ידיה ממועד מתן פסק הדין או על הסבר לאיחור בהגשת הערעור. הודגש, כי המבקשת הייתה מיוצגת בבית משפט השלום, וסביר להניח כי משמעות פסק הדין והמגבלות בדבר המועד להגשת הערעור הובהרו לה. נקבע, כי אין בעובדה שבידי המבקשת מצויה עדות חדשה, העשויה לסייע לה, בכדי להוות טעם מיוחד להארכת מועד. נוכח האמור הוחלט, כי לא מתקיים טעם מיוחד בשלו יש להיעתר לבקשה להארכת מועד, ועל כן התקבל הערעור.

(5) מכאן הבקשה הנוכחית.

ג.

בבקשה נטען, כי בבקשה להגשת ראיות נוספות כשלעצמה יש לראות 'טעם מיוחד', המצדיק היעתרות לבקשה להארכת מועד. לטענת המבקשת, סוגיה זו חורגת מעניינם של הצדדים, ומצדיקה איפוא מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. נטען, כי המבקשת לא הייתה מודעת למגבלת הזמן הניצבת לפניה, וכי לו ידעה כן – הייתה פונה בבקשה מתאימה בתוך התקופה שנקצבה לכך בתקנות. עוד נטען, כי העובדה שבקשה להארכת מועד הוגשה כבר בחודש פברואר מלמדת על כוונתה של המבקשת להגיש ערעור, ועל כן מהווה טעם מיוחד להארכת מועד. במישור הפרוצדורלי נטען, כי הבקשה דנא מוגשת מטעמי זהירות בלבד, שכן למבקשת עומדת זכות ערעור על פסק דינו של סגן הנשיא גינת.

ד.

(1) לאחר עיון בבקשה, חוששני שאין בידי להיעתר לה. חרף ניסיונותיה ומאמציה של המבקשת, אין הבקשה מעלה שאלה משפטית כללית או ציבורית, והריהי תחומה לדל"ת אמותיהם של הצדדים. ככזו, אין היא באה בקהלם של המקרים בהם יישקל מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז - שמגר)). על מעמדה של הלכת חניון חיפה בזיקה לערעור על פסק דין של בית משפט מחוזי בערעור על החלטת רשם ראו רע"א 6520/05 Kirkham Holdings Limited

נ'

Albany Park Limited

(לא פורסם) והאסמכתאות דשם. אוסיף, כי גם לעיצומם של דברים לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

(2) תקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת, כי המועד להגשת ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט שלום הוא 45 ימים. נקודת המוצא היא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בחוק ובתקנות. זאת, נוכח הצורך בהשגת יעילות וודאות ונוכח עקרון סופיות הדיון (ב"ש 261/87 הופר נ' החברה הישראלית לביטוח אשראי (ב.א.) בע"מ , פ"ד מא(2) 692, 695 - 696 (הנשיא שמגר); בש"א 5778/94 מדינת ישראל נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות , פ"ד מח(4) 872, 877 (הרשמת א' אפעל-גבאי)). עם זאת, תקנה 528 לתקנות קובעת שנקודת מוצא זו אינה מוחלטת, ושניתן לסטות הימנה בהתקיים 'טעם מיוחד'. הוראה זו נועדה לאזן בין שתי תכליות עיקריות. עניינה של התכלית האחת בחשיבות המרובה הקיימת בהקפדה על קיום הליכים במועדם. ביסוד תכלית זו עומדת זכותו של בעל הדין הזוכה לממש את פסק הדין וכן האינטרס של אותו בעל דין שלא להיות מוטרד לאורך זמן בלתי מוגבל. בנוסף, השהיית הליכי הערעור עלולה לפגוע בתפקודה של הרשות השופטת (בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (לא פורסם) (הרשם י' מרזל); ח' בן-נון הערעור האזרחי

(2004) 290 - 291). מנגד, ניצב אינטרס המבקש "שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני קיום דיון לגופו של עניין (בייחוד כשהעניין ראוי להידון) וחרף מחדלו של בעל הדין למלא חובה שבסדר דין שהייתה מוטלת עליו" (ע"א 73/88 עזבון המנוחה לוטי גרינברג-רוזן ז"ל נ' שיכון ופיתוח ישראל בע"מ , פ"ד מו(5) 114, 121 (השופט - כתארו אז - מצא)). הפסיקה לא הגדירה מהו אותו 'טעם מיוחד' אותו נדרש בעל דין להראות כדי שבקשתו להארכת מועד תיענה (ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט , פ"ד נה(2) 904, 908 (הרשם השופט ב' אוקון)), אולם נקבע כי בית המשפט יִטֶּה להיעתר לבקשה להארכת מועד כאשר האיחור נגרם בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו של המבקש (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מה' 7, בעריכת ש' לוין, 1995) 890).

(3) בנדוננו נדמה, כי לא עלה בידי המבקשת להראות קיומו של 'טעם מיוחד'. ראשית , הודעתו של בעל דין לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור אכן הוכרה בפסיקה כטעם מיוחד. כלל זה חל על בקשה להארכת מועד, המוגשת בטרם חלף המועד להגשת הערעור (בש"א 3094/01 שמואלי נ' עתים-סוכנות החדשות הישראלית (לא פורסם) (הרשם השופט אוקון)). ברם, אף לדברי המבקשת, בקשתה הראשונה להארכת מועד (שהוגשה כאמור לבית משפט השלום) הוגשה לאחר שחלף

המועד הקבוע בתקנות. משאלה פני הדברים, לא אוכל לקבל את טענת המבקשת במישור זה. יצוין, כי גם ההחלטה הימנה ניסתה המבקשת להיבנות (בש"א 87/06 חזנוב נ' חברת השמירה בע"מ (טרם פורסם)) עסקה בבקשה שהוגשה בתוך התקופה שנקבעה בתקנות (סעיף 5 להחלטה). שנית , בהחלטת הרשמת נקבע כאמור, כי בעובדה שהמבקשת מיוצגת באמצעות עורך דין מלשכת הסיוע המשפטי, יש לראות טעם המצדיק הארכת המועד. בנסיבות הספציפיות, אין בידי לקבל קביעה זו: אכן, לעיתים האינטרס של מבקש דל אמצעים, הנזקק לארכה לצורך הסדרת ייצוגו המשפטי, יגבר על אינטרס בעל הדין שכנגד ויבסס אותו טעם מיוחד (בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון , פ"ד נד(4) 702, 707 (הרשם השופט אוקון)). בכגון דא, ייבחן קיומו של טעם מיוחד על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה (בש"א 2401/06 סלם נ' בנק עצמאות למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם) (הרשמת ש' ליבוביץ)). בענייננו, בדיון בבית המשפט המחוזי מסר בא כוחה של המבקשת כי "היא פנתה (ללשכה לסיוע משפטי - א"ר) בפברואר 2006, סמוך למועד שבו מצאה את העדה", היינו זמן רב לאחר שחלף המועד להגשת הערעור. סבורני, כי בנסיבות אלו ייצוגה של המבקשת על-ידי לשכת הסיוע המשפטי אינו עולה כדי טעם מיוחד. עוד יצוין בהקשר הייצוג, כי המבקשת הייתה מיוצגת בהליך בבית משפט השלום (על-ידי עורך דין אחר), ולפיכך אך טבעי הוא כי משמעותו של פסק הדין והמגבלה בדבר המועד להגשת ערעור אכן היו נהירים לה, כפי שציין סגן הנשיא גינת. שלישית , סגן הנשיא גינת ציין, שהמבקשת לא פירטה בתצהירה (שלא צורף לבקשה הנוכחית) מדוע הוגשה הבקשה באיחור. בה"פ 826/76 חרמון ציוד לבניין בע"מ נ' הלפרין

(פ"ד לא(1) 558) נפסק, מפי הנשיא זוסמן, כי: "המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב לפחות לפרש את המועדים של האירועים הרלבנטיים, ואינו יכול לצפות לכך שעל-פי טענה כללית וסתומה שבתצהיר ישיג כעבור חדשיים הארכת המועד" ( שם , בעמ' 560). נדמה אם כן, כי צדק סגן הנשיא אף בקביעתו זו.

(4) ועוד: לטענת המבקשת, די בהגשת בקשה לצירוף ראיות חדשות בערעור כדי להוות טעם מיוחד. בכל הכבוד, טענה זו מתקשה אני להלום כל עיקר, היעלה על הדעת, כי כל מקרה, בו יסבור בעל דין, שקיימת ראייה (חדשה) העשויה לסייע לו, יהווה טעם מיוחד להארכת מועד? קביעה כאמור מנוגדת לכלל סופיות הדיון, פותחת פתח לערער על פסקי דין ללא מגבלת זמן כלשהי, ומרוקנת את תקנה 397 מתוכן. זאת כאמור לא אוכל לקבל.

(5) עלי להוסיף, כי פסק דינו של בית משפט השלום בתיק לגופו מבוסס על קביעות עובדה ומהימנות, וכי המבקשת נמנעה מלזמן עדים שיתמכו בגרסתה, חרף הצהרותיה כי ברשותה עדים כאלה (ראו סעיף 12 לפסק הדין). שלא כרשמת המלומדת, מסופקני מאוד בסיכויי הערעור אף אילו הוארך המועד. דעתי נוטה אף כאן לדעת סגן הנשיא המלומד. לא אכחד כי שיקול זה מילא תפקיד בהכרעתי, שעה שהתלבטתי שמא בשל נסיבות אישיות תיטה הכף לטובת הארכת המועד. למקרא פסק הדין בבית משפט השלום, על מכלול פרטיו, פעם ופעם, סבורני כי ספק רב אם אותה עדה נוספת שמצאה המבקשת אכן תוכל לסייע לה.

ה.

אין בידי איפוא להיעתר לבקשה. משכך, מתייתר הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע.