פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א 3323/18
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המערער:
יעקב בן יששכר
נ ג ד
המשיבים:
1. לימור קירש עו"ד
2. הכונס הרישמי
ערעור על החלטת כב'
הרשם ג' לובינסקי זיו מיום 12.2.2018
בשם המערער:
בעצמו
החלטה
לפנַי ערעור על החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי זיו
מיום 12.2.2018, בגדרה נדחתה בקשת המערער לפטור אותו מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון.
1.
ברקע לערעור בקשה שהגיש המערער ביום 21.5.2014 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל (פש"ר 40980-05-14). בית המשפט נענה לבקשה ונתן צו כינוס, במסגרתו הורה על המערער לשלם לכונס הרשמי סכום חודשי קבוע לטובת נושיו, ומינה מנהלת מיוחדת לנכסיו. המערער לא עמד בתשלומים ועל כן, לבקשת המנהלת המיוחדת, הורה בית המשפט ביום 23.2.2017 (כב' השופטת נ' גרוסמן ) על ביטול הליך פשיטת הרגל (להלן: החלטת הביטול ). המערער הגיש בקשה לביטול החלטה זו, בין היתר, בשל כך שלא היה מודע להחלטות בית המשפט אשר קבעו מועד להגשת תגובה מטעמו, ובשל כך שאין ביכולתו לכסות את חובותיו. בית המשפט התיר למערער שהות של 90 יום להסרת מחדליו, וככל שהדבר ייעשה יוחזר המערער להליך. ברם, מחדליו של המערער לא הוסרו.
2.
ביום 2.11.2017 הגיש המערער בקשה למתן החלטה בבקשה קודמת שהוגשה מטעמו, במסגרתה ביקש הפחתה של התשלומים העיתיים בהם חויב במסגרת צו הכינוס. בהחלטתו מיום 6.11.2017 קבע בית המשפט (כב' השופט ע' מאור ) כי אין להידרש לבקשה נוכח החלטת הביטול ונוכח היעדר תיקון מחדליו. על החלטה זו הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.
3.
במקביל להגשת בקשת רשות הערעור הגיש המערער בקשה למתן פטור מתשלום אגרת בית משפט ומהפקדת עירבון (להלן: בקשת הפטור ). בהחלטתו מיום 12.2.2018 דחה הרשם ג' לובינסקי זיו את בקשת הפטור, לא לפני שביקש הבהרה מטעם המערער לגבי ההחלטה עליה הוא מבקש לערער והמצאת בקשת הפטור לכונס הרשמי. בסופו של דבר, קבע הרשם כי בקשתו של המערער אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה כנדרש לצורך מתן פטור מאגרה, ובוודאי שאינה בעלת סיכויי קבלה ממשיים כנדרש לצורך מתן פטור מעירבון. כמו כן, המערער לא הרים את הנטל להוכיח היעדר יכולת להסתייע בסביבתו הקרובה לצורך הפקדת עירבון. נוכח כל האמור, מצא הרשם כי אין לפטור את המערער מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, אולם הורה על הפקדת עירבון בסכום מתון של 2,000 ש"ח. על החלטה זו נסוב הערעור שלפנַי.
4.
לטענת המערער, בקשת הפטור הומצאה לכונס הרשמי בהתאם להחלטת הרשם. כמו כן, אין לו יכולת להסתייע באיש בתשלום האגרה ובהפקדת העירבון, וסיכויי קבלת בקשת רשות הערעור שהגיש גבוהים, מאחר שלא ניתנה לו הזדמנות להגיב לבקשת המנהלת המיוחדת לביטול הליך הכינוס בטרם ניתנה החלטת הביטול.
דין הערעור להידחות.
5.
לרשם בית המשפט מסור שיקול דעת רחב בקביעת גובה אגרת בית המשפט וגובה עירבון, כמו גם במתן פטור לגביהם, ואין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בו, אלא במקרים בהם ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות או שנפל בה פגם מהותי ( בש"א 3625/18 איזק נ' מדינת ישראל – משרד האוצר אגף מס הכנסה , פסקה 5 (15.5.2018) (להלן: עניין איזק ); בש"א 1004/18 אבולפיה נ' אבולפיה
(18.2.2018); בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל , פסקה 13 (21.7.2014 )). מקרה זה איננו נמנה על המקרים החריגים אשר מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה.
6.
גם לגופם של דברים, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו של הרשם. לצורך פטור מתשלום אגרה, כמו גם פטור מהפקדת עירבון, בית המשפט שוקל את יכולתו הכספית של מבקש הפטור ואת סיכויי ההצלחה בהליך שבגינו מתבקש הפטור (תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007; בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 10 (17.10.2007) (להלן: עניין ורנר ) ). באשר לסיכויי ההצלחה בהליך, רמת ההוכחה הנדרשת משתנה בין בקשת פטור מתשלום אגרה לבין בקשת פטור מהפקדת עירבון. כך, בעוד שבבקשת פטור מאגרה על המבקש להוכיח כי ההליך בו פתח איננו חסר סיכוי ( רע"א 7659/14 מדינת ישראל-משטרת ישראל נ' רופל , פסקה 4 (11.2.2015)), בבקשת פטור מעירבון על המבקש להוכיח כי סיכויי ההליך בו פתח גבוהים (עניין איזק , פסקה 6; בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל , פסקה 11 (21.7.2014). על ההצדקות להבחנה בין המקרים ראו עניין ורנר , פסקה 11).
7.
המערער לא עמד בנטל להוכיח כי ההליך בו פתח מגלה עילה, ובוודאי שלא בנטל להוכיח כי ההליך בעל סיכויים גבוהים. כפי שקבע הרשם בהחלטתו, בקשת רשות הערעור נסובה על החלטת בית המשפט מיום 6.11.2017, אולם בפועל דומה כי טרוניותיו מופנות נגד החלטה אחרת עליה היא מבוססת – החלטת הביטול – אשר ניתנה למעלה מחצי שנה קודם לכן .
די בכך כדי לפגום בסיכויי קבלת בקשת רשות הערעור שהגיש. יתרה מכך, המערער השיג על החלטת הביטול בסמוך לנתינתה, ובית המשפט הלך לקראתו ונתן לו הזדמנות "להחיות" את הליך פשיטת הרגל באמצעות תיקון הכשלים בהתנהלותו. אלא שגם בכך לא עמד המערער, ובכך נתן יד להותרת החלטת הביטול על כנה. על כן, צדק הרשם בקבעו כי לא עמד המערער בנטל ההוכחה המוטל עליו באשר לסיכויי ההליך.
המערער אף לא עמד בנטל להוכיח היעדר יכולת כלכלית לשלם אגרה כלל או להסתייע בקרוביו לצורך הפקדת עירבון. אף על פי כן, ראה לנכון הרשם לקבוע סכום מופחת להפקדת העירבון, ובכך פעל לטובת המערער אף למעלה מן הנדרש.
8.
לנוכח האמור הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ח' בסיון התשע"ח (22.5.2018).
ש ו פ ט