בש"א 3424/99 גני ירושלים מורדוך בע"מ נ. רשא לבניה ופיתוח בע"מ

בקשה להעברת דיון בת.א. 507/99 מבית המשפט המחוזי בנצרת לבית המשפט המחוזי בירושלים ולאיחודו עם ת.א. 1096/97 המתנהל שם.

1.ביום 11.2.97 הגישה המבקשת 1 לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה כנגד המשיבים (ת.א. 1096/97). ביום 7/1/99 הגישה המשיבה 1 לבית המשפט המחוזי בנצרת תביעה כנגד המבקשים (ת.א. 507/99). הצדדים אינם חלוקים ביניהם כי שתי התביעות עוסקות במסכת עובדתית אחת, שעניינה עבודות בנייה שבוצעו על ידי המשיבה 1 עבור המבקשת 1 באתר בניה בטבריה. מטעם זה מסכימים הצדדים כי על התיקים להידון במאוחד באותו בית משפט.

2.הצדדים חלוקים ביניהם באשר למקום השיפוט הראוי. לטענת המבקשים בית המשפט הראוי לדון בתיקים הוא בית המשפט המחוזי בירושלים. הטעמים לטענתם הם אלה: התביעה הראשונה בזמן הוגשה אל בית המשפט בירושלים וכבר נערכו בתיק שתי ישיבות קדם משפט, המבקשים הם תושבי ירושלים וחתימת ההסכם נשוא התביעות התבצעה בירושלים. המבקשים מוסיפים כי בישיבת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 16/11/97 קבעה השופטת, בהסכמת בא כוח המבקשים, כי המשיבים יגישו תביעה שכנגד. תביעה כזו לא הוגשה מעולם. לטענת המבקשים באי-הגשת תביעה שכנגד ובהגשתה של תביעה בנצרת, בשלב מאוחר יותר, מנסים המשיבים לסלול "כביש עוקף ירושלים", כלשונם.

3.לטענת המשיבים מקום השיפוט הראוי הינו בית המשפט המחוזי בנצרת. לשיטתם עצם העובדה כי תביעה אחת הוגשה לפני השניה אינה מהווה טעם מספיק להעברת הדיון בתיקים דווקא לבית המשפט בו הוגשה התביעה הראשונה. בהקשר זה מציינים המשיבים כי אף בבית המשפט המחוזי בנצרת מצוי התיק בשלב קדם משפט. באשר לנוחיות הצדדים עצמם טוענים המשיבים כי בשל מענם של כל אחד מהצדדים, כפות המאזניים מעוינות מבחינה זו. באשר למאזן הנוחות בכללותו טוענים המשיבים כי בעוד לבית המשפט בירושלים זיקה פורמלית בלבד לנושא התובענות, הרי לבית המשפט בנצרת זיקה הדוקה לתיקים: העבודות נשוא התובענות בוצעו בטבריה ורוב העדים (ספקים, עובדים, קבלני משנה, מנהל עבודה ומנהל קונסטרוקציה) מתגוררים באזור זה. המשיבים מוסיפים כי במידה וימונה מומחה לבדוק את האתר, קיום הדיון בבית המשפט בנצרת ומינוי מומחה מאזור הצפון ימנע הוצאות מיותרות וייקור עלויות.

4.לאחר שעיינתי בחומר שבפני החלטתי, מתוקף סמכותי לפי תקנה 7 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984, לקבל את הבקשה ולהורות על העברת הדיון בת.א. 507/99 מבית המשפט השלום בנצרת לבית המשפט השלום בירושלים ועל איחודו עם ת.א. 1096/97 המתנהל שם. באשר למקום השיפוט, הצדק עם המשיבים כי הגשת התביעה הראשונה בזמן אינה מקנה, כשלעצמה, יתרון לבית המשפט אליו הוגשה וכי מירב הזיקות נתונות לבית המשפט המחוזי בנצרת. דא עקא, המבקשים עשו שימוש בזכותם הדיונית לפנות לערכאה שנבחרה על-ידם. לטענתם, שאינה נסתרת על ידי המשיבים, למשיבים ניתנה הזכות להגיש תביעה שכנגד, אך לא רק שהמשיבים לא עשו שימוש בזכות זו אלא בחרו להגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בנצרת רק בחלוף כשנתיים מיום הגשת תביעת המבקשים לבית המשפט המחוזי בירושלים. בנסיבות אלה איני מוצא טעם לשלול מן המבקשים את היתרון הדיוני הנובע מקיום הדיון בבית המשפט המחוזי בירושלים (ראו בש"א 3984/97 לוי נ' לוי (לא פורסם)).

מטעמים אלה, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.