פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"א
3441/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
נסים עוג'ר
נ ג ד
המשיבים:
1. כונס הנכסים הרשמי
2. עו"ד שמואל כ''ץ
ערעור על החלטתו של כבוד רשם בית
המשפט ג' שני מיום 12.3.13 בע"א 1104/12
פסק-דין
לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני (ע"א 1104/12) מיום 12.3.2013. במסגרתה, נדחתה בקשת המערער לפטור מהפקדת עירבון בגדרי בקשת רשות ערעור שהגיש נגד החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע לדחות בקשת הפטר של המערער במסגרת תיק פשיטת רגל בעניינו (פש"ר 9237/06).
המערער הגיש תחילה במסגרת ערעורו בקשה לפטור מתשלום אגרה. יש לציין כי בכותרת הבקשה הוסף בכתב יד "ועירבון". ביום 26.2.2013 ניתנה החלטה על ידי הרשם ג' שני , אשר דן בבקשה כפטור מאגרה ועירבון יחדיו. במסגרתה, קבע הרשם כי המערער בהליכי פשיטת רגל וזכאי להבטחת הכנסה. מנגד, הוא אינו מגיש דוחות אותם הוא נדרש להגיש במסגרת תיק פשיטת הרגל בעניינו, וסיכויי הערעור על דחיית בקשת ההפטר נמוכים. לאור אלה, פטר הרשם את המערער מתשלום אגרה, וחייב אותו בעירבון בסכום של 1,500 ש"ח, שיופקד תוך 21 ימים "שאם לא כן יירשם ההליך לדחייה" (עמוד 1 להחלטת הרשם).
המערער הגיש בקשה לעיון חוזר על ההחלטה לחייבו בהפקדת עירבון. לטענתו, בקשתו הראשונה התייחסה אך ורק לפטור מתשלום אגרה. זאת, משום שלטענתו סבר כי תחילה יידון בית המשפט בבקשתו לפטור מאגרה, ורק לאחר מכן עליו להגיש בקשה לפטור מעירבון. לפיכך, לדידו, יש לדון בנפרד בטענותיו לעניין הפטור מעירבון, אשר לא פורטו במסגרת בקשתו הראשונה, ולפטור אותו מהפקדה או לדחותה עד להחלטה בערעור. יש לציין כי בבקשתו, לא הציע כל הסבר לתוספת בכתב יד על בקשתו הראשונה שהתייחסה לפטור גם מהפקדת עירבון. ביום 12.3.2013, דחה כבוד הרשם ג' שני את בקשתו, בציינו כי החלטתו הראשונה התייחסה הן לעניין האגרה, והן לעניין העירבון, ואין בטענותיו שהועלו בבקשה זו כדי לשנותה.
ביני לביני, ביום 28.4.2013, הגיש המבקש בקשה לבית משפט זה. במסגרת זאת, טען כי החלטת הרשם השנייה, אשר דחתה בשנית את בקשתו לפטור מעירבון, התקבלה אצלו רק באותו היום. לפיכך, ביקש לדחות את המועד שקבע הרשם בהחלטתו הראשונה למחיקת ערעורו בגין אי הפקדת עירבון. ביום 30.4.2013, קיבל כבוד הרשם ג' שני את בקשתו, וזאת על אף שכאמור ההחלטה הראשונה מיום 26.2.2013 התייחסה למועד להפקדת עירבון, ולא ההחלטה השנייה אשר עקב אי קבלתה ביקש המערער את דחיית המועדים.
מכאן הערעור שלפניי.
במסגרתו, חוזר המערער פעם נוספת על הטענות שהעלה בפני הרשם. כך למשל, מפרט את נסיבות חייו הקשות אשר הביאו להליך פשיטת הרגל, את אי יכולתו לעבוד במקצועו, את הפגיעה שבחיובו בהפקדת עירבון בזכות הגישה לערכאות ומיצוי הליכים ועוד.
דין הערעור להידחות. זאת משלא מצאתי פגם המצדיק התערבות בהחלטת כבוד הרשם. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור
(ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)) . במקרה דנן, החלטתו של הרשם אינה רק סבירה, אלא אף נכונה לגישתי, ולכן וודאי שאין מקום להתערב בה.
בית משפט זה קבע כי במסגרת בקשה לפטור מהפקדת עירבון, על המבקש הנטל להוכיח כי שני תנאים מצטברים: היעדר מסוגלות כלכלית וסיכויי ההצלחה בערעור (ראו: בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקה 7 (17.10.2007)).
לעניין התנאי הראשון, כאמור, המערער נמצא בהליכי פשיטת רגל, וזכאי להבטחת הכנסה. יש לציין כי במסגרת זאת, לא די להוכיח דלות כלכלית, אלא גם ניסיון אקטיבי לגיוס כספים על מנת לעמוד בתשלום העירבון. יצוין כי המערער לא הציג ראיות שתומכות במאמצים מעין אלה. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, אני נכון להניח שמצבו הכלכלי של המערער אינו מן המשופרים.
לעניין התנאי השני, נראה על פניו כי סיכוי ההליך נמוכים ואינם מצדיקים
מתן פטור מהפקדת עירבון. תנאי סף למתן הפטר בהליכי פשיטת רגל הוא עמידה בתשלומים החודשיים והגשת דוחות תקופתיים על מצב כלכלי (ראו: סעיף 63 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980). מהחלטת בית המשפט המחוזי לעניין בקשת ההפטר (החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 31.12.2012 בפש"ר 9237-06, השופט א' חזק ) עולה שהמערער אינו עומד בתשלומים החודשיים ולא מגיש דוחות תקופתיים, ולפיכך, ספק אם ישנם סיכויים של ממש שתתקבל בקשתו להפטר.
נוכח כל אלה, הערעור נדחה. על המערער להפקיד את העירבון בסך של 1,500 ש"ח בתוך 21 ימים מיום המצאת פסק דין זה לידיו, שאם לא כן, יירשם ההליך לדחייה ללא כל הודעה נוספת.
ניתן היום, י"ז בסיון התשע"ג (26.5.2013).
ש ו פ ט