בש"א 3522/18 עמותת הכדורגל הירושלמית מייסודה של חברת ס.א.ד.ר נ. שיכון ובי

1.

המבקשת עותרת למתן ארכה להגשת ערעור על החלטת כב' השופט א' נחלון מבית משפט השלום בירושלים מיום 28.3.2018, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה.

הבקשה הוגשה ביום 2.5.2018, ולצידה הודעת הערעור, והתבקשה בה ארכה עד ליום ההגשה בפועל. בבקשה נטען כי האיחור בהגשת הערעור נעוץ בעיקרו בסכסוך שהתגלע בין המבקשת לבין בא כוחה הקודם, אשר בעטיו נמסרו לה החומרים הרלבנטיים רק ביום 25.4.2018 ואז פעל מנהלה למציאת עורך דין אחר. עוד הודגש כי מנהלה של המבקשת מיעט לטפל בעסקיו ובכלל זאת בתביעה דנן נוכח מצבו הבריאותי, וכי בא-כוחה הנוכחי של המבקשת, עורך הדין אבי סגל, קיבל על עצמו את ייצוגה רק ביום 30.4.2018.

המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובתה נטען, בין היתר, כי בא-כוחה הנוכחי של המבקשת ייצג אותה בבית המשפט קמא יחד עם בא-כוחה הקודם (בהפנותה לפרוטוקול הדיון מיום 19.3.2017). בהחלטתי מיום 24.5.2018 הוריתי למבקשת להשיב לתגובת המשיבה ובפרט לטענה האמורה. בתשובתה מיום 29.5.2018 אישרה המבקשת כי בא-כוחה הנוכחי ייצג אותה בבית המשפט קמא יחד עם בא-כוחה הקודם, אך טענה כי החל מראשית שנת 2018 הפסיק הוא לייצגה "נוכח העובדה כי כל התיקים ... היה מצוי [כך במקור] אצל עוה"ד מינא [בא-כוחה הקודם], וזה האחרון (ונימוקיו עמו) סירב לשחרר את החומר לידי המבקשת". המבקשת הוסיפה וטענה כי לאחר קבלת החומר הרלבנטי ("בשלהי חודש אפריל 2018") פנתה לבא-כוחה הנוכחי, וזה הסכים ליטול על עצמו את ייצוגה.

2.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל החומר שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לדחיית הבקשה.

המבקשת טוענת כי ההחלטה מיום 28.3.2018 הגיעה לידיעתה "רק ביום 11.4.2018". גם אם אקבל את הטענה האמורה אשר נטענה ללא פירוט הולם ומבלי שצוין כיצד נודע למבקשת על ההחלטה (ואציין כי על פי התיעוד באתר "נט המשפט" ההחלטה הומצאה עוד קודם לכן בהתאם לפרטי ההתקשרות שהיו מעודכנים אותה עת, וראו בהקשר זה החלטת כב' השופט א' נחלון מיום 22.4.2018), הרי שנוכח הוראת תקנה 471ג(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הקובעת כי ערעור על החלטה בבקשת פסלות ניתן להגיש בתוך עשרה ימים למן המועד אשר בו הודעה לבעל הדין ההחלטה, הוגשה הבקשה דנן באיחור של עשרה ימים.

סטייה מסד הזמנים שנקבע בדין להגשת הליך ערעורי מותנה כידוע בהוכחת קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה. בכל הנוגע למתן ארכה להגשת ערעור על החלטה בבקשת פסלות הוסיפה הפסיקה וקבעה כי נוכח אופיו של הליך הפסלות - הליך אשר על פי טיבו יש לבררו במהירות האפשרית על מנת להימנע משיבושים אפשריים של הדיון בערכאה הדיונית וכן כדי להסיר את החשש הכרוך בטענות הפסלות - יש לנקוט גישה מצמצמת וזהירה לעניין בקשות להארכת מועד לצורך הגשת ערעורי פסלות (ראו למשל: בש"א 1635/09 דונבוק נ' מדינת ישראל , פסקה 2 (3.3.2009)). בענייננו איני סבורה כי עלה בידי המבקשת להרים נטל זה.

כאמור טענתה המרכזית של המבקשת היא כי הארכה נדרשת נוכח חלופי ייצוג

או היעדר ייצוג בפרק הזמן הרלבנטי. אולם גם בעל דין אשר אינו מיוצג נדרש לעשות פעולות סבירות לצורך הגשת הליך ערעורי, או לפחות הגשת בקשה למתן ארכה להגשתו, בתוך סד הזמנים הקבוע בדין. לא שוכנעתי כי לא היה באפשרות מי מטעמה של המבקשת להגיש בקשה כאמור טרם חלוף המועד. בהקשר זה אציין כי לא הוכח לטעמי כי בפרק הזמן הרלבנטי להגשת הערעור מצבו הרפואי של מנהל המבקשת היה כזה אשר מנע ממנו להגיש ולוּ בקשה קצרה למתן ארכה (כשם שהגיש בעצמו בבית משפט השלום את בקשת הפסלות וכן בקשה לדחיית מועד דיון), ולחלופין כי הפניה לבית משפט זה נערכה במועד הראשון בו יכול היה לעשות כן. עוד אציין כי בהחלטה שניתנה בבית משפט השלום ביום 22.4.2018 ציין בית המשפט כי בקשת ארכה להגשת ערעור פסלות יש להגיש בערכאת הערעור (והמבקשת ציינה בהודעת הערעור שהגשתה מתבקשת כי ההחלטה הוקראה למזכירתה ביום 23.4.2018), אך הבקשה שלפניי הוגשה רק עשרה ימים לאחר מכן.

בהתייחס לטענת הייצוג אציין כי עיון בפרוטוקול הדיון מיום 19.3.2017, אליו הפנתה המשיבה, מעלה כי עורך דינה הנוכחי של המבקשת הודיע באותו מעמד שהמבקשת תיוצג על ידו ועל ידי בא כוחה הקודם בצוותא. המבקשת טוענת כאמור כי זה חדל לייצגה בראשית שנת 2018, אך לא ציינה בעניין זה מועד מדויק בו חדל לייצגה. עיון במערכת "נט המשפט" מלמד כי בא-כוחה הנוכחי של המבקשת הגיש בשמה הודעה בבית משפט השלום ביום 29.1.2018, ואוסיף כי אי בפי המבקשת טענה כי הוגשה על ידו הודעה על התפטרות מייצוגה. קיימת אפוא לפחות אי בהירות בכל הנוגע לטענה בדבר היעדר ייצוג לפרק זמן מסוים (גם לאחר עיון בתשובה לתגובה), ואי בהירות זו שוקלת בנסיבות העניין לחובתה של המבקשת. מכל מקום כאמור, גם אם לפרק זמן מסוים היתה המבקשת נעדרת ייצוג, הרי שלא הוכח שהמבקשת עצמה לא יכולה היתה להגיש בקשת ארכה טרם חלוף המועד להגשת הערעור.

לכך יש להוסיף, לאחר שעיינתי בחומר שצורף ובהחלטת בית המשפט קמא, כי על פני הדברים גם סיכוייו של ההליך אינם תומכים בקבלת הבקשה, וזאת נוכח המבחן המנחה בבחינת בקשה לפסלות שופט - חשש ממשי-אובייקטיבי למשוא פנים (בהתייחס לעילת הפסלות ראו והשוו למשל: ע"א 6758/13 ברייטברט נ' מרכז משען בע"מ, פסקה 7 (16.10.2013). למרכזיותו של השיקול בדבר סיכויי ההליך ראו פסק דינו של כב' השופט ד' מינץ בבש"א 1829/18 אלקודסי נ' מקורות חברת מים בע"מ (5.3.2018)).

נוכח משקלם המצטבר של השיקולים האמורים סבורה אני כי המבקשת לא הרימה את הנטל להוכיח קיומם של "טעמים מיוחדים" המצדיקים מתן ארכה, ועל כן אין מקום להיעתר לבקשה, והיא נדחית אפוא.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ש"ח.

ההחלטה תומצא לצדדים באמצעות הפקסימיליה.